פרסומים

איראן הבהירה לגורמים האירופאים, המתווכים את שיחות הגרעין המתנהלות בווינה מול ארצות הברית, כי אין בכוונתה לחזור בזמן הקרוב לסבב השיחות השביעי ואלה יתחדשו כנראה אחרי הקמת הממשלה החדשה בראשותו של הנשיא הנבחר אברהים ראיסי. הדלפות מאיראן הצביעו על חזרה לשיחות במחצית השנייה של חודש אוגוסט ודיווחים אחרים אף מרחיקים עד ספטמבר ואוקטובר. כך שמה טהראן קץ להשערות לגבי הסיכוי לחזרה להסכם הגרעין המקורי, מ-2015, עוד בימיהם האחרונים בשלטון של הנשיא חסן רוחאני ושר החוץ, מוחמד זריף. במקביל נודע כי באיראן הוקמה ועדה משותפת לממשל היוצא ולזה הנכנס, הבוחנת את מה שהושג עד כה בשיחות וינה. חברים בוועדה זו מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי, עלי שמחאני, ראש הוועדה לאנרגיה גרעינית, עלי אכבר צאלחי, מנהל השיחות בווינה סגן שר החוץ עבאס עראקשי, שלושה חברי פרלמנט מהוועדה ליחסי חוץ וביטחון, וכן שני נציגיו של ראיסי –  עלי באקרי-כני, שהיה מעורב בשיחות הגרעין בשנים 2013-2008 וכיום אחראי על  צוות המעבר של ראיסי במשרד החוץ, ויש סברה כי יהיה שר החוץ הבא, ועלי חוסיין תאש, המכהן כסגנו של שמחאני, ומשתתף נוסף, נציגו של המנהיג עלי חמנאהי למשמרות המהפכה. מכאן, שבוועדה יש רוב ברור לשמרנים, וכנראה שוררת בשורותיה הערכה כי למשא ומתן שיתנהל על ידי הצוות של הנשיא החדש יהיה סיכוי גבוה יותר להשיג ויתורים אמריקאים.

הנשיא רוחאני מצדו הבהיר בישיבת ממשלה שנערכה בימים האחרונים, כי "איראן היא זו שצריכה להחליט אם היא רוצה לסיים את הסכם וינה וניתן לקבל החלטה כבר בימים אלו ולהסיר את הסנקציות, או שהן יכולות להימשך חודשים". רוחאני גם האשים גופים שאינם נבחרים (אולי סביבת המנהיג ו/או משמרות המהפכה) בהתערבות במשא ומתן ולכן במניעת הסרתן של הסנקציות. גם שר החוץ, זריף, בדוח המסכם שהגיש לפרלמנט האיראני, הביע תקווה שמה שהושג בשיחות עד כה יושלם בתחילת כהונתו של הממשל החדש. בדברים אלה מציב זריף, במשתמע, סימן שאלה על עצם השלמת המשא ומתן, אם על שום הערכה כי הדרישות שאיראן תציב יידחו על ידי הממשל האמריקאי, או משום הערכתו כי הממשל האיראני החדש, המתואם עם עמדת חמנאהי, אינו מעוניין כלל לחזור להסכם.

בינתיים מקדמת איראן את תוכנית הגרעין בתחומים מדאיגים. ביניהם מדאיגה במיוחד ההחלטה לייצר אורניום מתכתי מועשר ל-20 אחוזים, היכול לשרת אותה לצבירת ידע וניסיון אם תחליט לפרוץ לנשק גרעיני. ייצור אורניום מתכתי יהיה שלב נוסף בתוכנית, שהסכם הגרעין המקורי ניסה למנוע או לפחות לדחות. גם צבירת אורניום מועשר ל-60 אחוזים ומעלה היא כפסע מהעשרה ל-90 אחוזים ומעלה, הנדרשים לנשק גרעיני. צעדיה אלה של איראן הביאו את שרי החוץ של שלוש האירופאיות החתומות על ההסכם – צרפת, גרמניה ובריטניה - לפרסם הצהרה משותפת המביעה דאגה גוברת וקריאה לאיראן לעצור את כל פעולותיה המפרות את ההסכם. שגריר רוסיה לסבא"א הצהיר כי "עתה יש מקום לדאגה שכן איראן מתקדמת מהר מידי". גם דובר מחלקת המדינה האמריקאית הצהיר כי עשויה להגיע נקודה בזמן, שבה וושינגטון תעריך שהרווחים של איראן מתוכנית הגרעין עולים על אלה שתפיק הקהילה הבינלאומית מחזרה להסכם הגרעין ולכן הזמן לחזרה להסכם אינו בלתי מוגבל והוא אף דוחק.

על רקע זה גובר במערכת הבינלאומית חשש לגבי עצם היכולת לשקם את הסכם הגרעין, במיוחד עקב הערכה כי למעשה לא ניתן כיום לחזור לפרמטר המרכזי של ההסכם הגרעין, שלפיו התוכנית האיראנית צריכה להיות במרחק של שנה מיכולת פריצה לנשק גרעיני. במוקד ניצבת ההתקדמות האיראנית בייצור והפעלה של צנטריפוגות מתקדמות, המסוגלות להעשיר פי 3–4 יותר אורניום מועשר מזה שהופק באמצעות הדגם המיושן של הצנטריפוגות, שעליו התבסס ההסכם המקורי. ואכן, מהדלפות משיחות וינה מסתמן כי עיקר הזמן וחוסר היכולת להגיע להסכמות התמקדו בסוגיה זו, כשאיראן מציבה כקו אדום כל דרישה להריסת הצנטריפוגות המתקדמות (עמדה שכנראה התקבלה) והיא מוכנה, במגבלות מסוימות, לדון באופן ובזמן הסרתן ואחסונן. סוגיה זו ואחרות, שטרם הושגה לגביהן הסכמה, יהיו במוקד הדיונים, כשיתחדשו, וספק אם ניתן יהיה להגיע בהן לפשרה מוסכמת.

הספקות אשר ליכולת לשוב להסכם הגרעין, שריחפו ברקע שיחות וינה ככל שלא נרשמה בהן התקדמות, החריפו מאז בחירת ראיסי לנשיא איראן הבא ועל בסיס היכרות עם חלק מהמיועדים לתפקידים בכירים בממשלו, שאינם תומכים נלהבים בחזרה להסכם. הגורמים השונים העוסקים בנושא נחלקים בין הסבורים כי איראן עדיין מעוניינת בהסרת הסנקציות כדי לשפר את המצב הכלכלי במדינה, ולכן בסופו של דבר ולאחר משא ומתן קשה שבמסגרתו תנסה להשיג מקסימום ויתורים אמריקאים, תסכים לחזור להסכם. אחרים סבורים כי בוויכוח המתנהל באיראן בסוגיה זו גוברת ידם של המתנגדים לחזרה להסכם, והשפעתם על חמנאהי מנעה עד כה מצוות המשא ומתן להתקדם להסכמה. ככל שחולף הזמן גובר הסיכון שאיראן אכן תערים דרישות וקשיים שימנעו הגעה להבנות, תוך שתנסה להטיל את האשם על וושינגטון. במילים אחרות, נותרה השאלה, האם הקשיים הנוכחיים הם טקטיים ובסופו של דבר תושג הסכמה והצדדים יחזרו להסכם הגרעין, או שמא כבר עתה נפלה בטהראן החלטה אסטרטגית לא לחזור להסכם?

הממשל האמריקאי עדיין חותר לחידוש ההסכם, אבל גם הוא מבין שהמצב הולך ומסתבך. רושם שקיבלו משתתפים בתדרוך סודי שערך בקונגרס מזכיר המדינה, אנתוני בלינקן, היה  מאוד פסימי. הבעיה העיקרית שניצבת בפני הממשל היא, שהאסטרטגיה שלו נסמכה כולה  על חזרה להסכם, בהערכה שזה יהיה פשוט יחסית, ואין לו תכנית חלופית.

לפיכך, על כל הצדדים המעורבים, ובכללם ישראל, להכין אלטרנטיבה ממשית למסלול הדיפלומטי הנוכחי, שעשוי להגיע לידי מיצוי תוך שבועות ספורים. בראש ובראשונה, וושינגטון נדרשת להגיע להבנות עם שותפותיה האירופאיות הן לגבי המועד האחרון ל"משיכת הזמן" האיראנית, כמו גם לגבי הצעדים שינקטו נגד איראן בהגיע מועד זה. ארגז הכלים אינו גדול במיוחד, אבל הוא עדיין כולל סנקציות נוספות גם מצד האירופאיות, לחץ דיפלומטי, העברת החלטה בסבא"א שתאשים את איראן באי-שיתוף פעולה ומענה לשאלות הפתוחות שהסוכנות הציגה לה ולכן העברה של התיק למועצת הביטחון (על מגבלותיה, בשל עמדת סין ורוסיה).

ומעל כל אלה, וושינגטון נדרשת לחזק את ההרתעה מול איראן, הן נוכח התקיפות החוזרות ונשנות על בסיסים בעיראק, שבהם מוצבים כוחות אמריקאיים, ובמיוחד מול התקדמות בתכנית הגרעין. איראן מצויה כיום בנקודת זמן אידאלית מבחינתה שכן היא מתקדמת מאד בתכנית הגרעין ללא פיקוח ממשי, ובמקביל נהנית מ"מטריה" של דיאלוג דיפלומטי הנערך בווינה. בטהראן מוערך שארצות הברית אינה מעוניינת בנקיטת צעדים צבאיים והיא אף עשויה לבלום כוונות ישראליות לנקוט צעדים צבאיים, אם תהיינה. חשוב לערער הערכה זו, כך שבקרב האיראנים תתחזק עמדתם של התומכים עדיין בחזרה להסכם.

יודגש כי המשטר באיראן מצוי בתקופת חילופים משמעותיים, הכוללים את חיזוק מעמדם של הגורמים השמרנים בהובלת המנהיג חמנאהי, ובעיקר לקראת הסתלקותו האפשרית מהבמה הפוליטית. נכונותו של המשטר לפעול להבטחת בחירתו של ראיסי, ללא חשש מתגובות הציבור, הינה מסר חזק לציבור עצמו לגבי היד התקיפה שהמשטר מתכוון להפעיל מול ביקורת ומחאה. אלה מתוספים לעמדות התקיפות בנושא הגרעין, כולל מרוחאני עצמו, שקבע שאיראן יכולה גם להעשיר ל-90 אחוזים, אם תראה צורך. נראה כי המשטר האיראני מנסה להפגין נחישות ויכולת עמידה בלחצים, כאסטרטגיה המועדפת לקידום מטרותיו.