פרסומים

מזכר זה מסכם פרויקט מחקר של המכון למחקרי ביטחון לאומי, שכלל תהליך חשיבה ממושך (שהחל בראשית 2019) לבחינה ולניתוח של המלחמה הבאה בצפון, במטרה לסייע למערכת הביטחון ולדרג המדיני בישראל בהיערכות לקראתה, תוך בחינת האיומים המתפתחים לקראת העשור הקרוב. יודגש כי במחקר זה ההתייחסות היא לאיום המתפתח על ישראל ולצורך להיערך לקראתו בכל מקרה, מבלי לעסוק במידת הסבירות לפריצתה של המלחמה או לעיתוי שלה...

במאי 2020 מלאו 20 שנה לנסיגת צה"ל מרצועת הביטחון בדרום לבנון, לאחר שהייה של 18 שנים. היציאה החד־צדדית משטח לבנון לא יצרה את הרגיעה המיוחלת אלא את התבססות חזבאללה לאורך גבול לבנון־ישראל, שהובילה בהמשך למלחמת לבנון השנייה ( 2006 ). בתום המלחמה נסוגה ישראל מלבנון, ועל בסיס החלטת מועצת הביטחון 1701 נערך צבא לבנון לאורך הגבול עם ישראל והתעצב משטר גבול עם צבא לבנון וכוחות האו"ם, שהביא ליציבות הביטחונית ממושכת. אולם מנגד נמשכה התעצמותו של חזבאללה ופעילותו בדרום לבנון, כולל זליגה של יכולותיו סמוך לגבול, בניגוד ללשון ההחלטה...

הנחת המוצא של מחקר זה היא שהמערכה הבאה בזירה הצפונית תעמיד את ישראל בפני אתגרים חדשים וקשים מאלה שידעה בעבר. זאת נוכח התפתחותם בשנים האחרונות של איומים מסוג חדש על ישראל, אשר ישפיעו על מאפייניה של המלחמה — אם וכאשר תפרוץ...

במסגרת הפרויקט נבחן מגוון רחב של תרחישים, ובעיקר נדונו שלושת התרחישים הבאים: מלחמת לבנון השלישית, מלחמת הצפון, מלחמה נגד איראן...

עקב האיום המתפתח בזירה הצפונית נדרש הדרג המדיני לבחון באופן עיתי את האסטרטגיה להתמודדות עימו, כאשר בפניו עומדות האפשרויות הבאות: האחת — המשך האסטרטגיה הנוכחית, הנשענת על שלושה נדבכים: עיכוב ושיבוש קצב ההתעצמות של האויב באמצעים צבאיים (המב"ם — המערכה בין המלחמות) ומדיניים; בניית ההרתעה על יד פיתוח עוצמה צבאית קטלנית; ופיתוח יכולות ההגנה; השנייה — יציאה למהלך צבאי מוגבל לצמצום האיום, תוך לקיחת סיכון בהידרדרות למלחמה רחבה; השלישית — יוזמה למלחמה רחבה, שעלולה להתפתח למערכה המתוארת בתרחיש החמור. בכל מקרה, הדרג המדיני נדרש להקדים ולהנחות את המערכת הביטחונית להיערך למלחמה, העלולה לפרוץ גם בלי שישראל תבחר או תרצה בכך...

בפרק זה יוצגו החלופות האסטרטגיות של ישראל על מנת להשיג את מטרות המלחמה והתכלית שהוצגו בפרק ג׳. זאת בהתבסס על ההנחות העיקריות הבאות: איום חמור על ישראל הולך ומתפתח בזירה הצפונית; המאמצים להימנע ממלחמה מוצו; ואסטרטגיית המב"ם לא סיפקה את המענה הנדרש. על כן, ישראל אינה יכולה להימנע עוד ממהלך צבאי לצמצום או להסרת האיום עליה ולשמירת עליונותו הצבאית של צה"ל. נבחנו שלוש דרכי פעולה עיקריות העשויות לקדם יעדים אלה. דרכי פעולה אלה נבדלות זו מזו בתכליתן הקונקרטית ובהיקף הלחימה הנדרש להשגתן. החלופות מוצגות באופן מדורג, החל מעימות מוגבל ועד מערכה רחבה. משך הלחימה משתנה גם הוא בכל אחת מהחלופות, מהקצר (ימים ספורים) לארוך יותר (מספר שבועות)...

פרק זה מתבסס על ההנחה שמדובר בעימות המתרחש בשתי חזיתות במקביל: החזית הצבאית והחזית האזרחית. החזית האזרחית צפויה לספוג בעימות זה, יחסית לעימותים קודמים, שיעורים גבוהים בהרבה של פגיעות — חלקן הקטן מדויקות, במיוחד בשלב הראשון של המלחמה. לצד זאת יש לזכור שכמו בעימותים בעבר, תתקיים יציבות גבוהה של שיגורי רקטות סטטיסטיות לעבר מגוון יעדים בתווך האזרחי בישראל, בהיקף רחב מהממוצע של השיגורים בעימותים הקודמים עם חזבאללה ועם חמאס. נזקיהם של אלה בנפש וברכוש עשויים להיות רחבים הרבה יותר ממה שנחווה בעימותים קודמים, שכן מספר האירועים ביממה יהיה גדול בהרבה — מה שיאתגר מאוד את מערכת המענה הראשוני. בתוך כך צפויים לחזית האזרחית איומים במספר מישורים, אשר יערערו את תחושת הביטחון של אזרחי ישראל...

למערכה על התודעה נודע מאז ומתמיד תפקיד חשוב במהלך מלחמה, ותפקיד זה הועצם בעידן הנוכחי, עם תפוצתה הגוברת של המדיה החדשה. גורמי הציר השיעי יודעים לנצל היטב את התקשורת ואינם בוחלים באמצעי השפעה על דעת הקהל. חסן נסראללה מנהיג חזבאללה מקדיש בשגרה מאמץ רב לבניית מאמצי השפעה על תודעת הציבור הישראלי, הלבנוני והבינלאומי. כך הוא צפוי לפעול גם במהלך המלחמה ולטעון לניצחון על ישראל — בשונה ואף בניגוד לאירועים ולהתרחשויות בשטח. צפוי כי במהלך המלחמה הוא יפעל להפחדה ולהרתעה של האוכלוסייה הישראלית וחיילי צה"ל תוך שימוש בכל אמצעי המדיה, כולל הרשתות החברתיות, מתוך כוונה לזרוע פחד ולהאדיר את פגיעות הארגון, בלי שום קשר לתוצאות בשטח...

דיון באסטרטגיית היציאה מן המלחמה הבאה בצפון מחייב התייחסות בעיקר לסוגיות הבאות: נקודת הזמן המיטבית לעצירת הלחימה, כך שניתן יהיה למקסם את ההישגים עד אותו מועד ולצמצם את המחירים מהמשך הלחימה; מנגנוני הסיום העשויים לסייע לסיומה של המלחמה; קווי הסיום — עומק חדירת כוחותינו לשטח לבנון וסוריה כדי שתוצאות המלחמה יהיו ברורות ונתונות פחות למניפולציה של האויב, וכן לקבוע את עומק ההסדרים הביטחוניים והמייצבים לאחר המלחמה, בשאיפה לייצר מציאות משופרת מזו שהושגה בעקבות מלחמת לבנון השנייה, על בסיס החלטת מועצת הביטחון 1701 . החלטה זו לא השיגה את ההישג הרצוי לישראל — פירוק חזבאללה כמיליציה צבאית עצמאית, סגירת מעברי הגבול בין סוריה ללבנון למניעת העברת אמצעי לחימה והחלת הריבונות הלבנונית על דרום לבנון — ואפשרה למעשה את המשך שליטתו של חזבאללה על דרום לבנון ואת התעצמותו הצבאית למרות נוכחות כוח האו"ם — יוניפי"ל...

בבסיס פרויקט זה עמדה ההנחה כי האיום על ישראל מצד רכיבי הציר השיעי בהובלת איראן ייוותר בעינו בעשור הקרוב. גם מגפת הקורונה לא עצרה את מאמציהם הנמשכים של איראן וחזבאללה להשקיע בהתעצמות הצבאית: איראן המשיכה להתבסס בסוריה ולקדם העברת אמצעי לחימה משופרים לסוריה ולחזבאללה, שמצידו שימר את תנועת הסחורות והאנשים מאיראן לתוך לבנון, על אף הסיכון הגבוה הנשקף מכך לאוכלוסייה הלבנונית — להידבקות בנגיף הקורונה. למרות הפגיעה ביכולותיהם ובאמצעיהם של איראן וחזבאללה בעקבות הלחצים מבית ומחוץ בתקופה האחרונה, ובתוך כך לאחרונה הפיצוץ ההרסני בנמל ביירות, הרי גורמים אלה, המונעים על ידי אידיאולוגיה דתית־שיעית ורואים בישראל ובארצות הברית את מקור הרע, ימשיכו במאמציהם לפגוע בישראל ולהחלישה. בד בבד צפוי כי יפעלו נגד הכוחות האמריקאיים בעיראק ובמזרח סוריה, כדי להאיץ את עזיבתם ולבסס את השליטה האיראנית על הגשר היבשתי המקשר מאיראן דרך עיראק וסוריה ללבנון. איראן אף לא נמנעה לאחרונה מקידום מהלך תקדימי נגד תשתית חיונית אזרחית ישראלית בדמות מתקפת הסייבר המיוחסת לה על מתקני המים בישראל (מאי 2020 ), והיא ממשיכה לאיים בתגובה על הפעולות המיוחסות בתקשורת לישראל נגד מתקנים ותשתיות באיראן.