פרסומים

(בווידאו: הכנס המלא - "לאן מוביל הסיפוח?")

הממד הגאוגרפי

עד כה לא הוצגה פומבית מפת תכנית הסיפוח המתוכננת. היקפו ייקבע על פי אחת משלוש גישות: (1) גישה מרחיבה גורסת סיפוח כל שטחי C , שהם כ-60 אחוזים מיהודה ושומרון; (2) גישה המאמצת את מתווה הנשיא דונלד טראמפ וכוללת סיפוח של מחצית שטחי C, שהם כ-30 אחוזים מיהודה ושומרון; (3) גישה מצמצמת, המבקשת לעגן את ההתנחלויות הישראליות הקיימות בקרקע ולמנוע את פינויין בעתיד.

הדיון התמקד בשלוש חלופות המייצגות את המנעד שבין גישת תוכנית טראמפ לגישה מצומצמת:

סיפוח בקעת הירדן וצפון ים המלח - על פי מפה שהציג בנימין נתניהו. חלופה זו מעוגנת בראש ובראשונה בהגיון ביטחוני, קרי קביעת גבולה המזרחי של ישראל ועיצובו כגבול בר-הגנה. חלופה זו כוללת את בקעת הירדן במובנה הרחב, עם המעלות המזרחיות של הרי השומרון עד לציר אלון (כ–22 אחוזים משטחי יהודה ושומרון). בתא שטח נמצאים 30 יישובים ישראליים, אך פחות משלושה אחוזים מהמתיישבים ביהודה ושומרון, וכן נמצאת בה מובלעת פלסטינית של העיר יריחו ומספר יישובים פלסטיניים, שעליהם לא תחול הריבונות

סיפוח בקעת הירדן וההתנחלויות על פי המפה שנלוותה למתווה השלום שהציג נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ - מפת הסיפוח כוללת את: בקעת הירדן בהיקף מצומצם בהשוואה לתוכניתו של נתניהו (17 אחוזים מהשטח); כל גושי ההתנחלויות ו-16 התנחלויות מבודדות בעומק השטח הפלסטיני, שמחוברות בכבישים לישראל (13 אחוזים נוספים המהווים יחד 30 אחוזים מיהודה ושומרון). אשר למשמעות הביטחונית של חלופה זו: מצד אחד, יתרונה בהבטחת השליטה בגבול המזרחי, כמו גם במורדות המערביים של הרי השומרון החולשים על מרכז הארץ ונמל התעופה בן גוריון, ובחגורה העוטפת את ירושלים; מצד שני – חלופה זו תיצור גבול שארכו כ-1,600 ק"מ, תשאיר ביהודה ושומרון ישובים ישראלים מבודדים המחוברים לישראל בצירים ארוכים וצרים, שייווצר קושי להגן עליהם, ובנוסף ייגרם במסגרתה חיכוך רב בין האוכלוסיות הישראלית והפלסטינית. אם תיושם תוכנית טראמפ כלשונה, ישראל תידרש להעביר מחצית משטחי C, המהווים 30 אחוזים מיהודה ושומרון, לרשות הפלסטינית. אלו יצטרפו ל-40 אחוזים שכיום הם נתונים לשליטת הרשות (אזורי A ו-B). בנוסף, ישראל תידרש להעביר לשליטתה של המדינה הפלסטינית העתידית שטחים מתחומה הריבוני, בהיקף השווה ל-15 אחוזים משטחי יהודה ושומרון. מוערך שחלופה זו מתאימה לכאורה ליישום במסגרת הסכם קבע, שיתבסס על אמון מוחלט בין הצדדים והאוכלוסיות, ולבטח לא במצב ביניים, כשרמת האמון בין הצדדים היא נמוכה ביותר.

סיפוח שטחי השיפוט של ההתנחלויות – היקף השטח הוא כ-10 אחוזים מיהודה ושומרון והוא אינו כולל את כבישי הגישה להתנחלויות. בחלופה זו אין יתרון אסטרטגי או הבטחת חיות ליישובים הישראליים שיוותרו מבודדים. משום כך, מדובר בחלופה לתקופת ביניים בלבד. עם זאת, יתרונה של מפה זו בהחלת ריבונות והחוק הישראלי על כל אוכלוסיית המתיישבים הישראליים, בעוד שבשטח תישאר אוכלוסייה פלסטינית מעטה (פחות מאחוז אחד מהפלסטינים שבגדה המערבית). על פי מפה זו, לא יוכלו היישובים להתרחב מעבר לשטח השיפוט המוגדר להם.

קיים מגוון של חלופות אפשריות נוספות, שיתאפיינו בשילוב רכיבים משלוש חלופות אלה.

הממד המשפטי

(בווידאו: אל"מ (מיל') עו"ד פנינה שרביט-ברוך על הזווית המשפטית של הסיפוח)

מבחינה משפטית, "החלת ריבונות" ו-"סיפוח" – חד הם. עם זאת,  למינוח "החלת ריבונות"  גוון מדיני וקונוטציה של לגיטימיות, ולא גוון שלילי של השתלטות. ישראל מחזיקה בשטחי יהודה ושומרון משנת 67' תחת תפיסה לוחמתית ותחת ממשל צבאי. לחקיקה הישראלית אין תחולה ישירה אלא דרך צווים של אלוף פיקוד המרכז (המפקד הצבאי) שחלים בשטחי ההתנחלויות. החלת החוק הישראלי משמעותה שיפסיקו לחול הדינים של האזור והמעמד וההתנהלות החוקית של השטח יהיו זהים לאלה הנהוגים במדינת ישראל. הרשויות הישראליות יהפכו לגורם המוסמך באזור. אי לכך, הסיפוח יקל על הפקעת שטח פלסטיני לטובת התנחלויות חדשות או הרחבת התנחלויות קיימות. הפלסטינים בשטח המסופח לא יהיו עוד כפופים לחוקיה של הרשות הפלסטינית אלא יוכפפו לחוק הישראלי, כתושבים של מדינת ישראל, ויהיו רשאים גם לבקש אזרחות. אשר לעתיד, לפי חוק יסוד משאל עם, אם במסגרת הסדר מדיני עם הפלסטינים תסכים ישראל לוותר על השטח המסופח, כדי לממש ויתור זה יידרש רוב מיוחד של 80 חברי כנסת או משאל עם. למעשה, משמעות הסיפוח היא כבילת ידיהן של הממשלות הבאות, אם תרצנה לוותר על השטח.

בהיבט המשפט הבינלאומי, השטח המסופח לא יוכר כנמצא תחת ריבונות ישראלית וכחלק ממדינת ישראל וצפוי שמרבית הגורמים הבינלאומיים ימשיכו להתייחס אליו כלשטח כבוש, שיש לפלסטינים זכויות בו ולגביו, ובפרט לממש בו את זכות ההגדרה העצמית שלהם על ידי הקמת מדינה. ישראל תמשיך להידרש לקיים את מחויבויותיה כמדינה כובשת כלפי הפלסטינים. חובות אלו עשויות להתעצם ככל שהרשות הפלסטינית תתפקד פחות. בפועל, הסכמים בין מדינת ישראל לבין מדינות שלא יכירו בסיפוח לא יחולו על השטח המסופח, ויהיה על ישראל להכריע בין בידול בין שטחה שבגבולות 67' לבין השטח המסופח בגדה המערבית, או להסתכן בביטול אותם הסכמים. ההחלטה על הסיפוח תוגדר בתור הפרה נוספת חמורה מצידה של ישראל של הדין הבינלאומי החל על המדינה. חילופי ממשל בארצות הברית עלולים גם להוביל להחלטת גינוי במועצת הביטחון. הסיפוח אף יהווה נושא נוסף שייבחן במסגרת חקירה צפויה בבית הדין הפלילי הבינלאומי.

עמדות הציבור בישראל

סקר דעת קהל של המכון לדמוקרטיה באפריל לימד כי מהלך סיפוח זוכה לתמיכה ברוב מזערי (53 אחוזים), מיעוט הביע התנגדות (28 אחוזים) וכמעט חמישית מהמשיבים היו חסרי עמדה בנושא (19 אחוזים). בחינת התמיכה בסיפוח לפי השתייכות פוליטית: 71 אחוזים ממצביעי הימין, 31 אחוזים ממצביעי מרכז ורק 8 אחוזים ממצביעי שמאל הביעו תמיכה בסיפוח. לעומת זאת, בתשובה לשאלה לגבי הסיכוי שמהלך כלשהו של סיפוח יתממש בשנה הקרובה, כ-50 אחוזים מהציבור היהודי ענו כי אינם מאמינים שזה אכן יתממש. אשר לשאלת מעמדם האזרחי של הפלסטינים בשטח המסופח, הציבור היהודי חלוק בדעותיו: 20 אחוזים סברו שיש לתת לפלסטינים מעמד של אזרחים, 24 אחוזים גרסו שיש לתת להם מעמד תושבות, 37 אחוזים השיבו שאין לתת להם מעמד מעבר לזה שיש להם כיום ו-19 אחוזים לא ביטאו כל העדפה. בראיית מרבית הציבור, נושא הסיפוח לא משפיע עליו באופן ישיר ולכן הוא ניזון בעיקר מהתקשורת. יצוין שהמונח "סיפוח" מופיע בעיקר בעיתונות הנוטה לבטא עמדות המזוהות עם האגף השמאלי של המפה הפוליטית, בעוד "'החלת הריבונות" היא המונח המופיע בתקשורת המזוהה עם האגף הימני. בימים האחרונים התעורר ויכוח, דווקא בקרב ציבור המתנחלים, לגבי השאלה האם נכון להחיל את הריבונות הישראלית ביהודה ושומרון על בסיס תוכנית טראמפ. שהרי, התוכנית מוכוונת לפתרון שתי מדינות והיא כוללת דרישה להקפאת בנייה בהתנחלויות המבודדות למשך ארבע שנים, עד לגיבוש הסדר בין ישראל לרשות הפלסטינית. תנאים אלו, כולל תיחום שטח ההתנחלויות, הפכו אל רעיון החלת הריבונות הרבה פחות מפתה בעיני הנהגת המתנחלים.

תגובת המערכת הפלסטינית

(בווידאו: ד"ר קובי מיכאל ויוחנן צורף על הזווית הפלסטינית של הסיפוח)

ההנהגות הפלסטיניות - הרשות הפלסטינית בגדה המערבית וחמאס ברצועת עזה - פועלות בשלב זה כדי למנוע מישראל את מהלך הסיפוח. עם זאת, מרחב התמרון שלהן מצומצם וניכר פער בין עוצמת ההכרזות לבין אפקטיביות הכלים שבידיהן. בקרב הציבור הפלסטיני, הסיפוח נתפס כמזימה ישראלית-אמריקאית, שמטרתה לפורר את העם הפלסטיני ולמנוע התגבשות של ישות מדינית בעתיד. אמנם כל הפלגים בזירה הפלסטינית מסכימים שזו עת לפיוס לאומי, אלא שהלכה למעשה, הפערים לא ניתנים לגישור. הרשות הפלסטינית נמצאת על קרנה של דילמה סבוכה - מצד אחד קיימת סכנה חריפה למפעל הקמת מוסדותיה של המדינה שבדרך, המעסיקים מעל ל- 170 אלף איש במגזר הציבורי. ומצד שני, אין תכלית לדרך המשא ומתן המדיני ולא ניתן להשלים את משימת הקמתה של מדינה פלסטינית בכל השטחים שנכבשו ב- 67'. ביטול הסכמי אוסלו הוא מהלך שיהיו לו השלכות חמורות על הרשות ולכן היא מתחבטת בשאלה לגבי תכליתו של צעד בכיוון זה.

נשיא הרשות מחמוד עבאס הודיע כי הרשות משוחררת מההסכמים שנחתמו עם ישראל, משום שישראל אינה מכבדת אותם. ועם זאת, משום שהנהגת הרשות עדיין רואה יתרונות בתאום האזרחי והביטחוני עם ישראל היא אינה שוברת את הכלים. עד 1 ביולי – המועד שבו אמור להיות מיושם מהלך הסיפוח - הרשות הפלסטינית תתמקד במאמץ להפעיל לחץ על ישראל באמצעות איומים וניסיון לגייס התנגדות בינלאומית ואזורית לסיפוח. בהמשך, בין יולי לנובמבר, תפעל הרשות בתקווה שמועמד הדמוקרטים ג'ו ביידן ייבחר לנשיאות ארצות הברית ויחזיר את הגלגל לאחור. אם דונלד טראמפ ייבחר לתקופת כהונה שניה ויתמוך בכל החלטה ישראלית לגבי סיפוח, צפוי שהזירה הפלסטינית תיקלע לעידן חדש – הרשות עשויה לסיים את תפקידה הרשמי והרחוב יוביל את אירועים. זאת ועוד, הסתלקות עבאס מהזירה תעצים את מאבקי הירושה בשורות ההנהגה הפלסטינית. צפוי שבמקרה זה הרשות תימצא במצב של כאוס.

חמאס מצדו פועל כדי להוכיח כי דרך ההתנגדות הולמת יותר את המאבק להגדרה עצמית ולעצמאות מדינית מאשר הדרך המדינית של אש"ף והרשות הפלסטינית. כדי לבסס את מעמדו בזירה הפלסטינית כולה, במקרה סיפוח צפוי חמאס לאתגר את ישראל ואת הרשות בגדה המערבית באמצעות פעולות טרור ביהודה ושומרון. זאת, בלי לסכן את שליטתו ברצועת עזה, ועל כן יימנע ככל יכולתו מעימות צבאי רחב היקף עם ישראל סביב הרצועה. בה בעת, חמאס ייאלץ להתמודד עם ארגוני הסירוב, שלא יתחשבו באינטרסים שלו וינסו לדרדר את המצב הביטחונית גם בזירת הרצועה.

השלכות ליחסי השלום עם ירדן ומצרים

(בווידאו: ד"ר עודד ערן וד"ר אופיר וינטר על הסיפוח מנקודת ממבטן של ירדן ומצרים)

עבור ירדן, לשאלה הפלסטינית יש משמעות קיומית שכן יותר ממחצית מאוכלוסייתה מקורה פלסטיני. ירדן הביעה מלכתחילה התנגדות נחרצת לכל מהלך של סיפוח, בלי הבדל בין סוגי והיקפי סיפוח, וכל צעד ישראלי בכיוון זה צפוי להיתקל בהתנגדות חריפה מצדה. תסיסה בגדה המערבית צפויה לגלוש גם לאוכלוסייה הפלסטינית בירדן. הפיתוי הכלכלי המוצע לירדן במסגרת תוכנית טראמפ - סיוע של 7.4 מיליארד דולר, אינו מהווה עבורה תמריץ לקבל את המתווה למרות מצבה הכלכלי הכמעט נואש. המלך עבדאללה נזהר ואינו מרבה לבקר את התוכנית, אך לאחרונה התראיין לעיתון הגרמני דר שפיגל וטען שהסיפוח יגרום התנגשות מסיבית בין ישראל לירדן. פגיעה ביחסי השלום עם ירדן עלולה לכלול הורדת מדרגה ואולי אף הקפאה של שיתוף פעולה הביטחוני בין המדינות, וכך לפגוע באבטחת הגבול הארוך ביותר של מדינת ישראל מפני טרור, וכן לערער את היציבות בממלכה ההאשמית שמעניקה לישראל עומק אסטרטגי למזרח. התפיסה הרווחת בירדן היא, שממשלת הימין בישראל פועלת לעצב את התנאים לכך שירדן תהא המולדת החליפית לפלסטינים, כלומר לייצא את הבעיה הפלסטינית מתחומי ארץ ישראל לירדן.

מצרים פחות פגיעה מירדן להשלכות הסיפוח, ובימים אלה היא טרודה בשני נושאים כבדי משקל - שיא מגפת הקורונה והמשבר הכלכלי שנלווה אליה, ואיום אתיופיה בהאטת זרימת המים בנילוס על ידי תחילת מילוי סכר התחיה. עם זאת, שר החוץ המצרי הבהיר את התנגדות קהיר לסיפוח משום הפגיעה בזכות הפלסטינים לכונן מדינה עצמאית בגבולות 67', שלילת היתכנותו של פתרון שתי המדינות וקץ תהליך השלום; וכן חשש מהסלמה ישראלית-פלסטינית שתקרין על מצרים ותחזק כוחות אסלאמיסטיים ברצועת עזה ובחצי-האי סיני. על כן, מצרים לוחצת על ישראל ועל ארצות הברית לסגת מהמהלך, ובה בעת דוחקת בפלסטינים להציג חלופה למתווה טראמפ, כדי למנוע מהלך חד-צדדי ישראלי. אם ממשל טראמפ יתמוך בסיפוח, מלבד הצהרות נגד המהלך, מצרים תמנע ממהלכים נחרצים בשל תלותה בסיוע הכספי האמריקאי ובסיוע המדיני בסוגיית הסכר. על כן קהיר תבחר בתגובה מאופקת.

בארצות הברית עניין הסיפוח הוא כמעט אחרון בסדר היום הרב-משברי - מגפת הקורונה, משבר כלכלי ומחאות של הקהילה האפרו-אמריקנית. מחוגי הממשל מתקבל מסר שאינו אחיד, בין תמיכה בכל מהלך שתבחר ממשלת ישראל לנקוט לבין דרישה מישראל להימנע מצעדים שיסתמו את הגולל מעל תוכנית טראמפ. הממשל עשוי להציב לישראל אור אדום ביחס לסיפוח, אם יתפתחו אחת משלוש אפשרויות או כולן: הרשות הפלסטינית תביע נכונות למשא ומתן על בסיס תכנית טראמפ; מדינות ערב יעבירו לממשל מסרי התנגדות תקיפים; בממשלת ישראל תתעורר התנגדות חריפה לסיפוח מקרב שרי "כחול-לבן", שתבהיר שאין קונצנזוס ישראלי בזכות סיפוח. מועמד הדמוקרטים לנשיאות ג'ו ביידן הביע התנגדות לסיפוח ולמהלכים חד-צדדים שבראייתו מבטלים את פתרון שתי המדינות. עוד הבהיר כי סיפוח מנוגד לאינטרסים של ארצות הברית. אין לדעת האם ועד כמה ג'ו ביידן, אם ייבחר כנשיא, יפעל נגד הסיפוח. אפשר שיחפש דרכים להתנגד למהלך ואף ינסה לשכנע את הפלסטינים שעדיין קיימת אפשרות לקדם את פתרון שתי המדינות, ויפעל להחזיר את הצדדים לשולחן המשא ומתן, אולי אפילו תוך כפיית וויתורים על ישראל.

הקהילה הבינלאומית, לא תכיר בשטח המסופח כחלק ממדינת ישראל. בראייתה, סיפוח בגדה המערבית לא ישלול מהפלסטינים את והזכות להגדרה עצמית ולשליטה בכל השטח, ובכלל זאת במזרח ירושלים. התמיכה הבינלאומית בזכותם זו צפויה אף להתרחב, ואפשר שתתרחב ההכרה במדינה פלסטינית הנתונה לכיבוש ישראלי. האיחוד האירופי, העסוק בעת הנוכחית במיוחד בהשלכות הקורונה ובמשבר הכלכלי, הוא מוחלש ומקוטב מאוד והמדינות החברות אינן מסוגלות לגבש החלטה בקונצנזוס ביחס לסיפוח ולבטח האם להטיל על ישראל סנקציות. על בסיס הסכמה כי הסיפוח מנוגד לחוק הבינלאומי מתחזקים הקולות הקוראים לביטול/הקפאת הסכם האסוציאציה בין ישראל לאיחוד האירופי, שיש לו השלכות לגבי שיתופי פעולה בין היתר בתחומי מסחר, מחקר ואקדמיה.

(בווידאו: עדי קנטור על הסיפוח מנקודת מבטו של האיחוד האירופי)

מרבית הקהילות היהודיות במערב עוסקות בפצעי הקורונה, שבחסותה גברה האנטישמיות. השיח על אודות הסיפוח מספק רוח גבית למפרשי הארגונים השוללים את הלגיטימיות של מדינת ישראל ופועלים לקידום חרם עליה. אמנם המחנה הפרו-ישראלי מתנהל בשיטת "האוהל הרחב", קרי על אף ריבוי הדעות הוא מצליח לפעול למען מדינת ישראל, אך במקרה של הסיפוח יתקשו הקהילות ליצור ביניהן קול אחיד.

סיג ושיח בעד ונגד סיפוח

השלכות שליליות:

• תפגע המציאות הביטחונית בזירה הישראלית-פלסטינית, שהתאפיינה ביציבות לאורך שנים. החלת הריבונות הישראלית בגדה המערבית עלולה להגביר מוטיבציה פלסטינית לנקוט אלימות. יפסק שיתוף הפעולה בין כוחות הביטחון הישראליים למנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית (המסכלים טרור, מונעים חיכוך, מפזרים הפגנות ומשתפים במידע מודיעיני רב ערך). הפסקתו תכביד על ישראל בסיכול טרור ואלימות.
• בתגובה לסיפוח מתכוונת הרשות הפלסטינית להצהיר על עצמה כמדינה בגבולות 67'. גורמים רבים בקהילה הבינלאומית עשויים להכיר במדינה פלסטינית ובד בבד יראו בישראל כובשת של המדינה הפלסטינית, או חלקים ממנה, עם החובות של כובש כלפי התושבים הפלסטינים. סביר שישראל לא תכיר ברשות כמדינה, אך הדבר יקשה על שיתוף הפעולה, כי כל סוג של תאום/שיתוף יתפרש כהכרה במעמדה כמדינה.
• הסיפוח עשוי לדחוף את ארגון פת"ח לעבר חמאס, ואולי אף לדרבן אותו לשוב ולאמץ את תפיסת ההתנגדות, תוך דרישת ריבונות על כל שטחי פלסטין. בד בבד, חמאס יפעל לערער את היציבות ביהודה ושומרון בעודו מתקשה לרסן את ארגוני הסירוב ברצועת עזה. לפיכך, יגבר הסיכון להידרדרות ביטחונית באותה העת ביהודה ושומרון וברצועת עזה.
• תעלה הסבירות לקריסת הרשות הפלסטינית, או ל"החזרת המפתחות" לישראל. במקרה זה ישראל תיאלץ לשאת באחריות לכלל האוכלוסייה הפלסטינית (2.7 מיליון) שבגדה המערבית.
• יתבטלו יתרונותיו של הסכם השלום עם ירדן. הגבול עם ירדן הוא הארוך ביותר והרגוע ביותר בין גבולות ישראל, ושיתוף הפעולה הביטחוני עם ירדן מתקיים בהצלחה לאורך שנים. כן יימחק עומק ההגנה האסטרטגי המזרחי של ישראל, שכיום הוא למעשה בגבול ירדן-עיראק.
• תידרש העברת המאמץ הביטחוני העיקרי של ישראל מבלימת התבססות איראן בזירה הצפונית להעתקת מאמץ וכוחות לזירה הפלסטינית. כיום, היציבות והרגיעה היחסית בזירה הפלסטינית מאפשרות לצה"ל להתמקד בסיכול האיום האיראני על ישראל.
• יפגע שיתוף הפעולה של ישראל עם מדינות - שאין לה איתן יחסים רשמיים - על בסיס אינטרס משותף נגד התרחבות ההשפעה האיראנית השלילית במרחב המזרח התיכון. סיפוח יערער את מעמדה האזורי של ישראל מול מדינות ערב הסוניות הפרגמטיות: גם אם כתוצאה מלחץ אמריקאי הן יקיימו קשרים בפרופיל נמוך עם ישראל, היחסים לא יקודמו בטווח הנראה לעין.
• משמעות סיפוח נרחב היא סתימת הגולל על האפשרות לקדם הסדר מדיני-טריטוריאלי בין ישראל לרשות הפלסטינית.

השלכות חיוביות:

• מהלך החלת הריבונות ישנה את כללי המשחק ואת יחסי הכוחות בזירה הישראלית-פלסטיני כך שיילקחו מהפלסטינים אפשרות להטיל ווטו על הצעות הסדר ויכולת להחזיק בישראל כבת ערובה במצב הסכסוך הקיים.
• לראשונה, ארצות הברית תומכת בהצהרת כוונות ישראלית לנוכחות קבע מעבר לקווי 67'. יש לעגן זאת בריבונות על השטח.
• קיימת סבירות לא מבוטלת שהמהלך לא ירעיד את אמות הסיפים במצבה הביטחוני והמדיני של ישראל, בעיקר אם היקף הסיפוח יהיה מצומצם ולא ימנע את אופציית פתרון שתי המדינות.
• השטחים החיוניים לישראל הם בעיקר ירושלים, עוטף ירושלים ובקעת הירדן. כרגע, ישראל שולטת בהם בסטטוס ארעי, ואילו מהלך סיפוח דה-יורה יקבע את נוכחותה בשטחים חיוניים אלו אל מול המתנגדים לכך.
• החלת הריבונות נועדה להרחיב את מפת התיישבות של מדינת ישראל ובד בבד להקשות מאד על פינוי יהודים מבתיהם ומיישוביהם ביהודה ושומרון. השטחים המסופחים יאפשרו העתקת התיישבות יהודית משפלת ומישור החוף הצפופים לשטחי יהודה ושומרון.
• ישראל נמצאת בצומת דרכים ונדרשת הפגנת עוצמה ונחישות, תוך מוכנות להיכנס לתחום של אי-ודאות, שייתכן שיפגע בה ביטחונית בטווח הקצר, אך יחזק אותה בטווח הארוך.

סיכום

(בווידאו: ראש המכון, אלוף (מיל.) עמוס ידלין, מסכם את הכנס "לאן מוביל הסיפוח?")

משתנים רבים ישפיעו על ההשלכות המידיות של הסיפוח, ובעיקר מתארו - מצומצם מאד או נרחב; מידת פגיעתו במרקם החיים של האוכלוסייה הפלסטינית וגם של המתנחלים; קצב ועצימות האירועים, ובכלל זאת דינמיקה של הסלמה שקשה יהיה לשלוט בה. שאלות רלוונטיות נוספות הן האם יוותר לפלסטינים אופק של תקווה למימוש יעדיהם הלאומיים בדמות פתרון שתי מדינות, וכן מי יישב בבית הלבן בינואר 2021.

מעבר לתשובות לשאלות אלה, מאזן ההשלכות המגוונות של הסיפוח מורה שרובן שליליות. הסיפוח לא יעניק לישראל יתרון אסטרטגי, שעבורו נכון ליטול סיכונים ביטחוניים, מדיניים וכלכליים. החלת החוק הישראלי בחלקים מיהודה ושומרון לא תעניק לישראל כל יתרון ביטחוני על פני המצב הנוכחי, שבמסגרתו ישראל שולטת בבקעת הירדן, נהנית מחופש פעולה ביטחוני בכל השטח ומקיימת שיתוף פעולה אפקטיבי עם מנגנוני הביטחון הפלסטיניים. דווקא סיפוח יגביר את איום הטרור – הן ביהודה ושומרון והן ברצועת עזה. או אז, צה"ל יאלץ להסיט את תשומת הלב מגבול הצפון ומאיראן למשימות הגנה בזירה הפלסטינית.

בטווח ארוך, אם הרשות הפלסטינית לא תשרוד את משמעויות הסיפוח, ביניהן תסיסה עממית נרחבת, אפשר שהיא תגיע להתפרקות ולסיום תפקידה. אם כך יקרה, ישראל תימצא אחראית ל-2.7 מיליון פלסטינים תושבי השטחים בהיבטי חוק וסדר, רווחתם הבסיסית, ביטחונם, ומעבר לכך. כל זאת, כשבשטחים הולכת ומתרחבת התמיכה העממית ברעיון המדינה האחת כתחליף לחזון שתי המדינות שהכזיב. פרט לנטל הביטחוני, יוכבד על ישראל עול הכלכלה הפלסטינית, ללא סיוע של הקהילה הבינלאומית (התורמת לאורך שנים לרשות הפלסטינית). יתר על כן, התפתחויות בעייתיות אלה ישפיעו במידה ניכרת על אופייה הדמוקרטי והדמוגרפי של מדינת ישראל, שכן משמעותן היא האצת הגלישה למציאות של מדינה אחת, ויתערער חזון היסוד של מדינת ישראל – מדינה יהודית, דמוקרטית, בטוחה ומוסרית, שגבולותיה מוכרים והיא נהנית מלגיטימציה בינלאומית.

בעשור האחרון, הסכסוך הישראלי-פלסטיני איבד את מרכזיותו במערכת האזורית והעולמית, בין היתר עקב הכרה כי סרבנות פלסטינית מילאה תפקיד מכריע בסיכול התקדמות לקראת הסדר מדיני ברוח רעיון שתי המדינות לשני העמים. על רקע זה ישראל התפנתה להתמודד עם האתגר האסטרטגי העיקרי - התרחבות ההשפעה האיראנית והתבססותה בזירה הצפונית. בד בבד, התאפשר פיתוח קשרים אסטרטגיים בין ישראל למדינות ערב הפרגמטיות ובניית חזית רחבה נגד איראן. הסיפוח צפוי לבלום תהליך רב-יתרונות זה.