מנחה: השגריר ד"ר עודד ערן
דיבייט כלכלי: ד"ר סטנלי פישר | פרופ' פרנסואה הייסבורג
דיבייט מדיני: גב' ג'יין הרמן | פרופ' איגור יורגנס
דיבייט ביטחון-מזה"ת: גנרל (מיל.) דיוויד פטראוס | אלוף (מיל.) עמוס ידלין
איזו החלטה של טראמפ ערערה את הסדר הגלובלי ב-2018?
פישר: ההחלטה לשבור את המערכות המדיניות, הצבאיות והכלכליות שארצות הברית הקימה אחרי מלחמת העולם השנייה. אלו העניקו מסגרת פעולה חשובה במשך שנים עד שטראמפ הגיע. זוהי החלטה שייתכן ותעביר את שרביט ההובלה בעולם לסין, ולכן זו החלטה מערערת יציבות.
הרמן: ההחלטה האימפולסיבית להשבית את הממשל, שגרמה לרבים לא לקבל משכורות. מעבר לזה גם ההחלטה להוציא את הכוחות מסוריה שנויה במחלוקת ומערערת את מעמד ארצות הברית באזור.
פטראוס: מצבו של נאט"ו טוב יותר תחת טראמפ מאשר בזמנו של אובמה. היחסים מול סין מצויים בשפל, אבל זו לא שאלה רק עבור ארצות הברית אלא עבור כל שאר העולם. יש תחושה של מלחמה קרה חדשה. מכאן נובעת שאלה אחרת: האם ארצות הברית תמשיך להנהיג את העולם?
יורגנס: ההחלטה של טראמפ לצאת מההסכמי הטילים הבליסטיים עם רוסיה. אלו הסכמים שהושגו לפני 30 שנה והיציאה מהם מערערת את המערכת הבינלאומית. טראמפ דוחק את רוסיה ואת העולם למקום יותר מסוכן מבעבר.
היסבורג: לטראמפ יש חזון, אין לו אסטרטגיה. הוא לא מבין מה המשמעות של ברית ובנות ברית. ההחלטות של טראמפ לסגת מאמנות והסכמים היא בעייתית. ייתכן וארצות הברית תצא מנאט"ו ומדרום קוריאה.
ידלין: בשורה התחתונה הציוצים של טראמפ לא הורגים אף אחד ולא שולחים טילים בליסטיים. נמנענו ממלחמות כמו צפון קוריאה ואיראן, כך שיש גם חדשות טובות. רוב תחזיות האימה על משמעות ההחלטות של טראמפ שהשמענו לפני שנה לא התגשמו.
מה אתם חושב על ההרתעה האמריקאית?
פטראוס: איראן מסתכלת על ארצות הברית ומנסה לחשוב האם הוא באמת יפעיל את הנשק, האם הסיכוי לכך גדול יותר מבעבר. מול צפון קוריאה טראמפ השמיע הרבה אמירות שנראה לי שהפחידו יותר את סין ומשכו את תשומת לבה. ההרתעה של ארצות הברית היא עדיין חזקה מאוד.
ידלין: אובמה וטראמפ אמרו שכל האופציות מונחות על השולחן, אך כל האויבים מבינים שארצות הברית לא מעוניינת להפעיל את הכוח הזה - מה שעשוי להחליש את ההרתעה. הכוח האמריקאי הוא כלכלי בעיקר.
באיזו מידה המדיניות של טראמפ היא המשך של המדיניות של אובמה?
יורגנס: היינו באשליה כי טראמפ הוא חבר של פוטין או איש סודו. המערכת האמריקאית מורכבת יותר ממה שיש לנו ברוסיה. מצד שני אם אני משווה את טראמפ לאובמה, אז ייתכן וטראמפ פעל נכון כשיצא מסוריה ולא בזבז כסף. הישארות בסוריה עלולה לכלות את המשאבים של רוסיה, שהיא לא מעצמה כלכלית.
פטראוס: המדיניות כלפי סין השתנתה מאוד וטראמפ גם הצליח לעורר ולאחד את האירופים, שנהיו קנאים לטכנולוגיות שלהם, מה שפוגע מאוד בסין.
האם טראמפ טועה לגמרי לגבי סין עם גרעון הסחר הגדול?
פישר: זו הדרך של טראמפ לגרום לסין להיזהר ולהפסיק חלק מהדברים שהם עושים. הם יודעים שהעודף המסחרי שלהם מול ארצות הברית הוא משמעותי. הבעיה היא שטראמפ פתח את הדלת למלחמת סחר, ואם יוטלו מכסים - זה עולם אחר לחלוטין. הסחר הגלובלי היה במקומות האלה בשנות השישים והשבעים, היום זה לא עובד, זה לא יעיל וזה לא רעיון טוב. אני חושב שהמדיניות נגד סין לא תקצור הישגים בטווח הארוך אלא רק בטווח הקצר. טראמפ חייב לחשוב גם על פתרון לטווח הרחוק כדי לא לפגוע במערכת הסחר העולמית.
הרמן: טראמפ צודק לגבי סין, אבל הוא משתמש במתודות בעייתיות נגד סין ואפילו נגד קנדה. הסנקציות שלנו הן הרתעה לא פחות טובה מאשר הרתעה גרעינית, וצריך לדעת איך להשתמש בהן.
הייסבורג: הבעיה עם טראמפ שאפילו אם האינסטינקטים שלו נכונים, בסוף הוא תמיד גורם לכולם להיות נגדו. טראמפ דוחק את כולם כך שבעוד עשרים שנה ייתכן והמערכת המוניטרית תהיה תחת שליטת סין, כי טראמפ דוחק את העולם לחשוב על אלטרנטיבות למערכת המוניטרית שהיום נשלטת במידה רבה על ידי ארצות הברית.
מנקודת מבט ישראלית, האם טראמפ טועה לגבי הנסיגה של ארצות הברית מהמזרח התיכון?
ידלין: בישראל נתקפו בפאניקה לגבי הנסיגה מסוריה, אבל האמריקאים לא עשו דבר נגד איראן וסוריה אלא טיפלו רק במדינה האסלאמית, ולכן הפניקה הייתה מיותרת. מעבר לכך, יש עדיין נוכחות אמריקאית במזרח התיכון. הם לא מעוניינים להילחם במלחמות מטופשות נוספות ולשפוך דם מיותר. הישראלים רוצים שתהיה השפעה אמריקאית במזרח התיכון, למשל באו"ם, תמיכה דיפלומטית וכלכלית, אך לא צבאית. מעבר לכך, זה גורם למימד הצבאי של ישראל במזרח התיכון לקבל משנה חשיבות. הבעיה היא לא עבור ישראל, אלא עבור הכורדים ובעלי ברית אחרים באיזור, אותם האמריקאים נטשו.
פטראוס: לאמריקאים יש עדיין נוכחות ענקית באזור: בחריין, קטאר ועוד, וזה לא עומד להשתנות בקרוב. השאלה האמיתית היא לגבי סוריה ואולי אפגניסטן, צריך לבדוק את המשך הנוכחות מול היעדים שמציבה לעצמה ארצות הברית. ניצחון על המדינה האסלאמית הוא יעד כזה. מטרה נוספת היא לפגוע בדומיננטיות של איראן באיזור. בכל מקרה צריך לראות איך משיגים מטרות ללא נוכחות קרקעית בכל מקום, ובהרבה מקומות אכן אפשר לעמוד ביעדים ללא נוכחות כזו.
האם "עסקת המאה" בין ישראל והפלסטינים רלוונטית וחשובה?
פישר: אם היא תפתור את הסכסוך אז חד משמעית כן. אבל ממה שאני רואה כרגע מהעיתונות האמריקאית הפתרון שהיא מציעה לא יפתור את הבעיה. זה דווקא מעניין שאיש(טראמפ) שלא מכיר מספיק את הסוגיה מגיע עם תובנות חדשות, אך אני לא רואה איך העסקה הזו, כפי שמתוארת בימים אלה, פותרת את הסכסוך.
פטראוס: אני גם לא יודע בדיוק מה יהיה כלול שם, אך אני פשוט לא מצליח להבין איזו עסקה תהיה מתאימה לשני הצדדים כדי שיגיעו לפשרות היסטוריות. אני רק יכול לדמיין, אך נראה לי שנצטרך לחכות ולראות. אני לא חושב שצריך לראות בזה מהלך מכריע ענק, אלא לקחת את הפשרות בצעדים קטנים והדרגתיים כמו התכנית שהצגתם ב-INSS.
איגור: רוסיה חזרה למזרח התיכון, אין ספק, ואנחנו יכולים להיות כוח מאזן. יש לרוסיה יחסים טובים עם איראן וטורקיה, כך שהיא כוח מאזן שמקובל על הרבה צדדים. מעבר לכך, היחסים שלנו עם ישראל טובים. רוסיה נכנסת בוואקום האמריקאי ואני חושב שיכולה להיות חלק בפתרון.
הייסבורג: אני לא לוקח ברצינות את המושג "עסקת המאה". שום דבר לא יקרה אם הישראלים והפלסטינים לא ייקחו את עצמם בידיים וייפתרו את זה בעצמם. אפשר לתווך ולתמוך מבחוץ, כמו שארצות הברית, רוסיה והאיחוד האירופי יכולים לעשות, אך בסוף זה תלוי בכם.
ידלין: כאזרח ישראל אני מקווה שתכנית המאה של טראמפ תוצג, ונתניהו ואבו מאזן יקבלו אותה. אבל כפרשן, אני חושב שהפערים בין ישראל לפלסטינים גדולים מדי וטראמפ לא יוכל לגשר ביניהם בקלות. אני לא אופטימי לגבי עסקה קרבה, והמסקנה היא שאנחנו צריכים לעצב את העתיד של ישראל כפי שהצענו במתווה של המכון.