עדכן אסטרטגי

לכשיסתיים העיסוק במלחמה עם איראן, הסוגייה הפלסטינית עשויה לחזור למרכז סדר היום – ועל ישראל להיערך בהתאם

מה היו המטרות של כל צד לקראת הפגישה ההיסטורית בין שני הנשיאים – והאם הן הושגו?

תשומת הלב לרצועת עזה צפויה להתחדש ככל שתדעך המערכה עם איראן. חמאס מנצל בינתיים את הוואקום האסטרטגי לשיקום שלטונו ויכולותיו הצבאיות, בעוד מתווה טראמפ תקוע ו"מועצת השלום" מתקשה מקצועית, תפעולית ותקציבית לקדם את יעדיה המוצהרים. סוגיית הפירוז נותרת לכודה בין דרישת ישראל לפירוק מלא ומיידי של חמאס מנשקו לבין משיכת הזמן של הארגון. בפני ישראל שלוש חלופות עיקריות: (1) חידוש המאמץ ליישום מלא של מתווה טראמפ בכל הרצועה, הכרוך בסיכון ל"פירוז מדומה" ותלוי בהסכמת חמאס; (2) חלופה דיפרנציאלית, שתתחיל בשיקום אזורים שטוהרו מחמאס ותמשיך בשחיקתו באזורים שבשליטתו, אך זו חשופה לשיבוש אלים ולהנצחת חלוקת הרצועה; (3) חזרה למלחמה ולכיבוש הרצועה, הכרוכים במחירים צבאיים, כלכליים ומדיניים כבדים ביותר לישראל. ההמלצה המרכזית היא להימנע מהמשך הסטטוס-קוו, שמבסס את שלטון חמאס, ולאמץ גישה יוזמת: תחילה לאפשר את יישום מתווה מלאדנוב של פירוז מדורג – נשק כבד תחילה, תוך תיאום מראש עם ממשל טראמפ לגבי המצבים שיצדיקו הפעלת כוח ישראלית. אם חמאס יערים קשיים, לעבור ליישום חלופה דיפרנציאלית: כניסת ועדה אזרחית ומשטרה פלסטינית לאזורים "ירוקים" שטוהרו מחמאס (עם אחריות ביטחונית ישראלית גוברת במודל איו"ש); במקביל, גריעת יכולות ושחיקת משילות חמאס ב"אזור האדום" ואף כרסום הדרגתי בשטחי השליטה שלו. חלופת חזרה למלחמה וכיבוש צבאי צריכה להישמר כחלופת גיבוי אחרונה בלבד, כשיישומה מותנה בגיבוש מראש של אסטרטגיית יציאה והימצאות כתובת אפקטיבית להעברת האחריות האזרחית לידיה.