עדכן אסטרטגי
מראית העין של יציבות בעיראק כפי שבאה לביטוי במהלך אביב 2009 והציפייה לנסיגת כוחות ארצות הברית יצרו נטייה בקרב האמריקאים להכתיר את מלחמת עיראק כ"ניצחון". גישה כזאת מתעלמת מהתוהו ובוהו העדתי ששרר שם ב– 2006 וב– 2007 וכן היא מתעלמת מהעובדה, כי הסכסוכים הפנימיים הנפיצים בעיראק מצויים תחת שליטה ובקרה רק בשל העובדה כי כוחות ארצות הברית נוכחים שם. מאמר זה כולל הערכה מפוכחת יותר של המלחמה שנוהלה בעיראק. ראשית, הוא מראה, כי ההתקוממות האלימה של הסונים דוכאה בעיקר באמצעות הפעלתה של תכנית נגדית, התכנית פעלה רק מכיוון שמנהיגי השבטים הסונים העריכו, כי התייצבותם שוב לצדה של ארצות הברית תשרת את האינטרסים שלהם באופן מיטבי ותאפשר להם להשתלב מחדש במערכת הפוליטית של עיראק בתמיכתה של ארצות הברית. בהמשך מצביע מאמר זה על כך שהגישה הלא מתוכננת שנקטה ארצות הברית בבואה למתן את היריבויות השיעיות הפנימיות לצד הגבלתה את שאיפות הכורדים מאז 2003 אפשרה לסכסוכים לא יציבים אחרים "להתעורר מחדש".