עדכן אסטרטגי

• שם הספר: "סופה" בדרך לאיראן
• מאת: אילן כפיר
• מו"ל: ידיעות ספרים
• שנה: 2019
• מס' עמודים: 248

בספרו "סופה" בדרך לאיראן מתאר אילן כפיר באריכות, תוך ירידה לפרטי פרטים (243 עמודים המחולקים ל-37 פרקים), את מדיניות ישראל בשנים 2019-2009 בסוגיה האיראנית. במוקד הספר עומדת טענתו כי שלוש פעמים במהלך השנים 2012-2009 הייתה ישראל על סף תקיפה אווירית של אתרי הגרעין באיראן, וכתוצאה ממערכות שיקולים מגוונות, חלקן ענייניות וחלקן לא, התכנונים של צה"ל לא יצאו לפועל.

הספר כולל פרטים רבים (לעיתים רבים מדי) באשר להתנהלותן של המערכת הישראלית והבינלאומית סביב סוגיית איראן וסוגיות משיקות במהלך שנים אלה. ניכר כי כותב הספר ביצע עבודה יסודית באיסוף ובמחקר, וכך הצליח להגיע למידע שבהחלט ניתן להגדירו ראשוני. יתר על כן, המידע הרב שצבר אפשר לו להציג בפרוטרוט את תהליכי קבלת ההחלטות בישראל ואת המורכבות שלהן, ובכלל זה ההשפעה שהייתה ליחסים העכורים בין ראש הממשלה נתניהו לנשיא ארצות הברית אובמה על קבלת ההחלטות בסוגיה. עם זאת, הקביעה שחלקים נרחבים מהמידע ומהתובנות מתפרסמים לראשונה בספר היא מוגזמת, בהתחשב בעובדה שהציבור נחשף בשנים האחרונות לפרטים רבים על אודות חילוקי הדעות בנוגע לטיפול בנושא הגרעין האיראני, הן בין מקבלי ההחלטות בישראל לבין עצמם והן בינם לבין הממשל האמריקאי.

בראייתי, מבין שלל הפרטים והתיאורים המפורטים בספר על האירועים שליוו את מדיניות ישראל כלפי איראן בשנים המדוברות, חשובות התובנות הרלוונטיות לסוגיות המרכזיות שהשפיעו ו/או עמדו בלב הדיונים הרבים שערכה צמרת המדינה ברמות השונות במהלך השנים. סביר להניח כי תובנות אלו ישפיעו במידה ניכרת גם בעתיד על תהליכי קבלת החלטות בסוגיה האיראנית. זאת בעיקר על רקע הצעדים הנוכחיים שנוקטת איראן לחידוש תוכנית העשרת האורניום שלה, כתגובה לנסיגה האמריקאית מהסכם הגרעין ולסנקציות המחודשות שהוטלו עליה. במסגרת זו בולטות הסוגיות הבאות:

מערכות יחסים מורכבות ולעיתים קרובות גם בעייתיות בתוך הצמרת הפוליטית של ישראל - בספר נחשפים הקוראים בפרטי פרטים לדינמיקת היחסים בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לשר הביטחון דאז אהוד ברק, שהובילו את הקו המיליטנטי נגד איראן וביקשו, כמפורט בספר, לקדם את תקיפת מתקני הגרעין שלה. דינמיקה זו נעה בין שיתוף פעולה ותיאום הדוק לבין חששות לקדם מהלכים "מאחורי הגב", שנועדו לקדם אג'נדות אישיות. מבלי להיכנס לנעלי הפסיכולוג ובנטרול הייחודיות דווקא לישראל, ברור כי למהלך עם השפעות היסטוריות על ביטחונה של המדינה, וכפועל יוצא גם על מעמדו ומורשתו של מנהיג, יש השלכות על התנהגותם של מקבלי החלטות, גם על מנהיגים בעלי אגו קטן יותר משל נתניהו ושל ברק. בשיטה הקואליציונית הנהוגה בישראל, לעובדה זו צפויות להיות השלכות על השיקולים של מקבלי החלטות גם בעתיד, מתוך הנחה כי ללא קשר לזהותו של המנהיג, יתקשה כל מנהיג לנתק בין השיקול המערכתי לבין ההשפעה של ההחלטות על עתידו האישי.

עמדת ראשי מערכת הביטחון - מאפייני הטיפול של ישראל באיומים הנגזרים מהתנהלותה של איראן - ובראייתי גם מתגובות לאיומים אחרים, והספר ממחיש זאת היטב - נשענים באופן בולט על הערכותיהם ודעותיהם של ראשי מערכת הביטחון בישראל. בתקציר לספר (המופיע בכריכה האחורית) נכתב כי בספר "מתוארים ניסיונותיהם העיקשים של ראש הממשלה נתניהו ושל שר הביטחון ברק להוציא לפועל את מבצע 'היכל המלך שלמה' - השם שניתן למבצע שבדרך - ואיך כל ניסיון כזה טורפד בידי ראשי מערכת הביטחון". לעניות דעתי, השימוש במונח 'טורפד' (המופיע גם בכותרת הספר) חוטא לאמת ואינו במקום, משום הקונוטציה השלילית המשתמעת מהעמדה המיוחסת לראשי מערכת הביטחון.

מניסיוני ומהאמון שאני רוחש לראשי מערכות הביטחון בישראל, אין מקום לייחס להם מניעים שאינם מקצועיים. לפיכך ניתן לדעתי להניח בביטחון כי עמדתם נשענה אך ורק על נימוקים מבוססים שנגזרו מעבודת המטה, שמאפיינת בדרך כלל ארגונים כמו צה"ל והמוסד, והיא מביאה לידי ביטוי את הבנתם המקצועית העמוקה ואת התייחסותם לשיקולים בעד ונגד התקיפה ולמשמעויות הנגזרות מכך.

מכל מקום, מהפרטים בספר עולה בבהירות מה שברור גם כיום ויהיה ברור כנראה גם בעתיד, כי קברניטי ישראל יתקשו להוציא לפועל מבצעים צבאיים שיכולות להיות להם השפעות הרות גורל על ביטחונם של אזרחי ישראל, ללא גיבוי של הרמטכ"ל, ובמקרים רבים גם של ראשי מערכת הביטחון האחרים.

בשל גודש הסוגיות הביטחוניות המורכבות שניצבות בפני המדינה ובהנחה סבירה, לדעתי, שגורמי הביטחון בישראל פועלים מתוך עניין מקצועי ובשמו, - גם אם בישראל מתקיימות דמוקרטיה והפרדה בין הדרג המדיני לדרג הצבאי/ביטחוני - חשוב שגורמי הביטחון יהיו שומרי הסף וימנעו חדירת שיקולים פוליטיים ואישיים לתהליכי קבלת החלטות של פוליטיקאים בסוגיות ביטחוניות בעלות משמעויות מרחיקות לכת.

הערכת תגובות ומשמעויות של התקיפה - בספר מובלט המשקל שמיוחס להערכת המשמעויות והתגובות לתקיפה ולעצם ההחלטה אם לתקוף. שיקולי העלות-תועלת של מהלך צבאי מובאים בחשבון, גם אם ברור כי יש צורך חיוני בתקיפה עצמה על מנת לעצור התקדמות טכנולוגית של היריב. במקרה הנוכחי יש לשקול בכובד ראש אם מלחמה אזורית שעלולה להתפתח בעקבות התקיפה, שבעקבותיה יהיו מאות או אלפי נפגעים ונזק משמעותי שעלול להיגרם לתשתיות אסטרטגיות, הם מחירים הכרחיים שאפשר להסכין עימם. השיקול הזה מרכזי עוד יותר כאשר לא ניתן לקבוע מראש (כמו במקרה של תקיפת מתקני הגרעין) כי התוצאה המיידית ודאית, וגם "תחזיק מעמד" שנים רבות. בשנים האחרונות ביצעה ישראל מאות ואולי אלפי פעולות נגד יעדים של האויב. אלה בוצעו כאשר למקבלי ההחלטות הוצגו תרחישים אפשריים הנגזרים מהערכת כוונות ויכולות של הצד השני, והיכולות של ישראל להתמודד עימם.

עמדת ארצות הברית - בספר מתייחס אילן כפיר בהרחבה לתפקיד האמריקאי בתהליכי קבלת החלטות בישראל. הספר מתמקד ובצדק ביחסים הבעייתיים בין ראש הממשלה נתניהו לנשיא אובמה ובחשדנות ההדדית באשר לכוונות של כל אחד מהצדדים, וכן בהשפעות שהיו ל"קלקולים" אלה על קבלת ההחלטות בישראל ועל היחסים והאמון ששררו בין נתניהו לברק.

בספר מדגיש המחבר עד כמה העמדה האמריקאית קריטית וכך גם הערכת משמעויותיה באשר להחלטות של ישראל, בוודאי בנושאי ביטחון, אשר להם משמעות רבה לישראל. גם אם ישראל מעוניינת לשמור על עצמאות החלטתה ולהימנע מלדחוק עצמה למקום שבו תיאלץ לדווח, ובוודאי לקבל אישור של הממשל האמריקאי לפעולה, היא נדרשת להעניק תשומת לב רבה להערכת כוונותיו של הממשל. הדבר בולט מאוד בפירוט שניתן בספר לדיונים שהיו בישראל בצומתי קבלת ההחלטות, ולדגש הרב של גורמי הביטחון בדבר הצורך להבטיח מראש את התמיכה האמריקאית כתנאי לתמיכתם במהלך. בעקבות כל מהלך צבאי משמעותי, בפרט באירוע רב-משמעויות כמו תקיפה באיראן, יש חשיבות לתמיכה אמריקאית, בין במקרה של הסתבכות תוך כדי פעולה ובין בהתפתחויות שלאחריה. במרבית המקרים לארצות הברית יכולות צבאיות טובות יותר, שבמקרה הצורך יוכלו לסייע לישראל להשלים את המשימות שבהן החלה. בעבר דאגו ממשלים אמריקאיים להעניק לישראל "מרחב נשימה" כדי להשלים מהלכים, בפרט במאמץ לדחות ניסיונות של הקהילה הבינלאומית, בין היתר באמצעות מועצת הביטחון של האו"ם, לעצור את פעילותה של ישראל. חשוב היה גם לתאם עם הממשל מהלכים מדיניים שיידרשו כדי להבטיח שהישגים צבאיים בשדה הקרב יתורגמו לאחר מכן למהלכים מדיניים, אשר ישרתו את המטרות והיעדים הישראליים.

ככלל עומד אילן כפיר במשימה שקיבל על עצמו - לנסות לחשוף "ברחל בתך הקטנה" את הדינמיקה ואת האינטריגות שליוו את תהליך קבלת ההחלטות בישראל במהלך השנים הקריטיות, כשישראל הייתה קרובה מתמיד לבצע תקיפה רחבת היקף באיראן. זו עלולה הייתה לגרור אחריה הידרדרות נרחבת, שספק אם ניתן היה לחזות מראש את היקפה ואת תוצאותיה.

עם זאת, בראיון לעיתון 'ישראל היום' מ-18 ביולי 2019 קובע ראש הממשלה נתניהו בתשובה לשאלה "האם היינו מאוד קרובים לפעול צבאית?" כי "היינו מאוד רציניים. זה לא היה בלוף". אך גם הפרטים הרבים המובאים בספר לא מצליחים לשכנע את הקוראים כי קיימת דרך "לחדור" למוחותיהם של נתניהו וברק ולהבין אם אכן הייתה לשניהם יחד או לכל אחד מהם בנפרד כוונת אמת להורות על תקיפה, או שמראש היה ברור להם שתקיפה לא תתרחש, בוודאי מבלי שיובטח מראש גיבוי אמריקאי, וכל התהליכים שהשניים הובילו נועדו בעיקר להשגת מטרות אחרות.