עדכן אסטרטגי

• שם הספר: Fluid Russia: Between the Global and the National in the Post-Soviet Era
• מאת: Vera Michlin-Shapir
• מו"ל: Northern Illinois University Press
• שנה: 2021
• מס' עמודים: 248

ב-30 בדצמבר 1999 התפרסם מאמר בשם "רוסיה על סף המילניום", פרי עטו של ראש ממשלת רוסיה דאז ולדימיר פוטין. במאמר ניתח פוטין את אתגריה של רוסיה, שסבלה מזעזועים פוליטיים, כלכליים וחברתיים בעקבות התפרקות ברית המועצות, ופרס את חזונו עבורה לשנים הקרובות. במקום הראשון הציב פוטין את ליכודה של החברה על בסיס "רעיון רוסי" חדש, שעקרונותיו הבולטים הם הפטריוטיות, המעצמתיות (Derzhavnost), והעוצמתיות של המדינה (Gosudarstvennichestvo). פוטין הציע לשלב ב"רעיון הרוסי" עקרונות מסורתיים אלה עם ערכים אוניברסליים כגון חירויות הפרט, אך גם הטיל ספק בכך שהמודל הליברלי המערבי יוכל אי פעם להכות שורשים ברוסיה (Putin, 1999).

למחרת הפרסום התפטר במפתיע הנשיא בוריס ילצין והצהיר כי הוא רואה כיורשו את פוטין, שגם הפך בו ביום לנשיא בפועל, מתוקף החוקה. המאמר התברר כתחבולה שנועדה להכין מראש מענה לשאלה מהן עמדותיו של הנשיא החדש, שקודם לכן נתפס כדמות טכנוקרטית ולא מוכרת. התבוננות במאמר מנקודת הזמן הנוכחית, לאחר 22 שנות שלטון פוטין והפלישה הרוסית לאוקראינה בפברואר 2022, מגלה כי בנייתה של הזהות הרוסית החדשה היא בבחינת מפעל חיים עבור פוטין, ושמבלי לעסוק בה קשה להבין את מניעיו ומהלכיו בתחום מדיניות החוץ. כיצד ייתכן שהעם האוקראיני מתואר על ידי פוטין כחלק בלתי נפרד מהעם הרוסי, ובה בעת כ"תינוק שנשבה" בידי "נאו-נאצים"?

בראייתה של מיכלין-שפיר, תהליך גיבושה של הזהות הרוסית ב-30 השנים האחרונות הוא תופעה "נורמלית" המאפיינת את כל החברות בעולם, אך יש לה גם מאפיינים ייחודיים של ההיסטוריה והתרבות של רוסיה.

ספרה של ורה מיכלין-שפיר "רוסיה הנזילה" מנסה לתת מענה לשאלה זו ולשאלות דומות לה. הספר התפרסם בשלהי 2021 והוא תמצות של עבודת הדוקטור של מיכלין-שפיר, שנכתבה באמצע העשור הקודם באוניברסיטת תל אביב בהנחייתן של ורה קפלן ואיריס רחמימוב. הרקע למחקר הוא חוסר הנוחות של מיכלין-שפיר ביחס להסברים המקובלים לגבי משבר הזהות הלאומית ברוסיה בעידן הפוסט-סובייטי והעיסוק הכפייתי של האליטה הרוסית בהגדרתה.

בראייתה של מיכלין-שפיר, תהליך גיבושה של הזהות הרוסית ב-30 השנים האחרונות הוא תופעה "נורמלית" המאפיינת את כל החברות בעולם, אך יש לה גם מאפיינים ייחודיים של ההיסטוריה והתרבות של רוסיה. בכך מיכלין-שפיר מבדלת את עצמה ממרבית החוקרים, שמבקשים להסביר את עמימותה של הזהות הלאומית הרוסית או את היסוד השלילי האנטי-מערבי בה באמצעות שבירת הרצף ההיסטורי בעקבות התפרקות ברית המועצות. עבורם זהו מעין "סינדרום פוסט-אימפריאלי", תגובה להשפלה לאומית ולקושי כלכלי שחשו הרוסים בעקבות היחלשות ארצם, בדומה להשפלה הלאומית שחשו הגרמנים לאחר התבוסה במלחמת העולם הראשונה, שהובילה לצמיחת הנאציזם (עמ' 4-2).

הספר מציג פרדיגמה ניתוחית חלופית להבנת צמיחתה של הזהות הלאומית הרוסית בעידן הפוסט-סובייטי, שמיכלין-שפיר קוראת לה "רוסיה הנזילה". באמצעותה מבקשת המחברת להבין את התהליכים שהובילו לעלייתו לשלטון של פוטין, שבעיניה הוא פני הדור – המנהיג שיכול היה לפרוח בתנאים של הגלובליזציה והחדשנות של התקשורת הדיגיטלית המודרנית, לזהות את כמיהתו של העם הרוסי לשיקום הגאווה הלאומית והיציבות ולספק לה מענה.

מיכלין-שפיר מציעה לראות בטלטלה שעברה על הזהות הרוסית לאחר התפרקות ברית המועצות מקרה פרטי של תופעה אוניברסלית המאפיינת את "המודרניות המאוחרת" (התקופה הנוכחית). זהו מפגש של זהות מסורתית, במקרה של רוסיה – של הזהות הסובייטית, עם אתגרי הגלובליזציה והסביבה התקשורתית הדיגיטלית החדשה. הגלובליזציה מציפה את רוסיה מבחוץ ומעוררת בו-זמנית רצון ליהנות מפירותיה והתנגדות לשינוי. הסביבה התקשורתית היא גם התווך שבו הגלובליזציה משפיעה על רוסיה וגם סל הכלים שמשמש את הנהגתה במענה לאתגר (עמ' 10-7).

המחברת מסבירה כי במסגרת "המודרניות המאוחרת" ובהשפעת הגלובליזציה, המוסדות והזהויות סובלים מפרגמנטציה, וכך "הזהות הלאומית" כמסד רחב ומגובש מתכרסמת לטובת "ההזדהות" של הפרט, שמלקט לעצמו רעיונות להאמין בהם ומחליט אילו מנהגים אמוניים-רעיוניים לאמץ. הכרסום בלכידות החברתית והלאומית מעורר כמיהה ל"רעיונות מכילים" שישקמו את התחושה של "ביחד", אך גם יאפשרו למגוון הזדהויות לדור בכפיפה אחת. כדי להגדיר את שייכותו הפרט יכול לבחור באופן אקלקטי רעיונות ופרקטיקות שנוחים לו, ולהתעלם מהסתירות הטמונים בהם. הדבר מוביל לטשטוש ניגודים פנימיים עמוקים בתוך הזהות הקולקטיבית, שעלולים להתפרץ בהמשך. מיכלין-שפיר מציעה לקרוא לתופעה של ביסוס הזהות הלאומית הרוסית על רעיונות מכילים המדגישים את ההיסטוריה המשותפת, את השפה הרוסית, את החיים בצוותא של בני דתות וקבוצות אתניות שונות, שמרנות בערכי המשפחה, מעצמתיות ומדינה חזקה – בשם "הרוסיוּת הנזילה" (עמ' 12-10).    

הספר בנוי משבעה פרקים. פרק המבוא מציג את המסגרת התאורטית להבנת "הרוסיות הנזילה". ליבת הספר מורכבת משלושה שערים נושאיים (מדיניות ההתאזרחות, השיח התקשורתי על ההזדהות הלאומית ופרקטיקות הנובעות מלוח החגים הרוסי) שמדגימים את "נזילותה" של רוסיה משלוש נקודות מבט – של המדינה, של הסביבה התקשורתית ושל הציבור הרחב. כל אחד משלושת השערים מחולק לשני פרקי משנה – פרק הסוקר את תקופת שלטונו של ילצין (1999-1992) ופרק העוסק בתקופת שלטונו של פוטין (החל בשנת 2000).

בשער הראשון, שדן בהשתנות הגדרות החוק באשר לאזרחות בפדרציה הרוסית, מצביעה מיכלין-שפיר על השניות: מצד אחד, החל בשנות ה-90 של המאה ה-20 התבלט הניסיון להגדיר את רוסיה כמולדתם של רוסים אתניים ודוברי רוסית. מצד שני, נוכח ריבוי קבוצות אתניות לא-רוסיות בפדרציה הרוסית התחדד בממשלתה החשש לקבוע שהשתייכות ללאום הרוסי תהפוך קריטריון לזכאות לאזרחות ולקבלת זכויות אזרח. במקביל, הרצון להתאים את החברה והכלכלה ברוסיה לצרכים המודרניים של חופש תנועה, כניסה ויציאה של מהגרים, נתקל בחששות מצד הציבור הרוסי מפני כניסת זרים שאינם רוסים אתניים, ובפרט ביחס למוסלמים דוברי רוסית מהמרחב הפוסט-סובייטי, וכן באינרציה ביורוקרטית, שהציבה חסמים בפני הגירה וההתאזרחות (עמ' 64-15).

השער השני עוסק בשיח התקשורתי ברוסיה על זהות ובניית רעיון לאומי חדש. העשור של שנות ה-90 זוכה ליחס שלילי בהיסטוריוגרפיה הרוסית בשל ריבוי הקשיים שיצר: היחלשות עוצמתה הבינלאומית של רוסיה; משבר כלכלי; מצוקות חברתיות; ותחושה כללית של דיס-אוריינטציה. דורו של ילצין ניסה לבדל את רוסיה החדשה מהעבר הסובייטי, התחבט לגבי התכנים החיוביים שניתן לצקת לרעיון הלאומי החדש, וכן הקפיד שהמדינה לא תנסה שוב לקדם אידיאולוגיה חובקת עולם, בדומה לתקופה הקומוניסטית (עמ' 83-78).

בתקופת פוטין התעצב מנגנון תעמולתי משוכלל לקידום נרטיבים בוני זהות ברמה הלאומית, תוך עמעום משמעותם של מושגים או סילופם. מנגנון התעמולה הפוטיני סייע להנחיל מסרים נוחים למשטר על ידי טשטוש הסתירות, אך גם טמן מטעני נפץ עם מנגנון פעולה מושהה. מיכלין-שפיר מפנה את הזרקור בייחוד למדיום הטלוויזיוני, שהיה (ועודנו) חיוני להנחלת הנרטיבים מטעם המשטר בקרב הציבור הרוסי, ובראיית המחברת מסייע להגיש לאזרח את המיליטריזם של משטר פוטין בעטיפה מושכת של תרבות הפופ ( עמ' 104-99).

כבר בתקופת ילצין התבלט בקרב האליטה הרוסית חשש כבד מהגדרתה של רוסיה כאומתם של הרוסים, פן יביא הדבר לניכורן של הקבוצות האתניות הלא-רוסיות הנרחבות. המונח המכיל "פטריוטיות" החל לזכות לקונוטציה חיובית במוסקבה בעוד הלאומנות נתפסה כשלילית, וכך החתירה למימוש השאיפות הלאומיות במסגרת הרפובליקות הפוסט-סובייטיות הפכה בהדרגה למושא לניגוחן על ידי רוסיה (עמ' 83; 111-105).

עבור המדינות החדשות, ההתערבות לטובת הרוסים האתניים מטעם השכנה הענקית נתפסה כפעולה של "גיס חמישי" וכערעור על זכות קיומן. ממשלות שלא שיתפו פעולה עם מוסקבה תויגו על ידה כ"לאומניות" ("נציונליסטיות" ברוסית) – מונח שהתפתח בימינו להאשמת האוקראינים ב"נאציזם". ממשל פוטין מטפח רוסיוּת אך שולל את הלגיטימיות של טיפוח האוקראיניוּת והבלרוסיוּת, בהציגו אותן כתנועות לאומניות. לכאורה פוטין ממשיך לאמץ את גישת "אחוות העמים" מהתקופה הסובייטית, אך בפועל הוא גילה סובלנות רבה מאוד להתחזקותן של תנועות ימין קיצוני לאומני ברוסיה ואף נעזר בהן, לרבות במלחמה הנוכחית באוקראינה (עמ' 119-115).

בניגוד לילצין, שניסה להתנתק מהפרק הסובייטי בהיסטוריה הרוסית, פוטין חתר לשקם רצף היסטורי וניסח נרטיב היסטורי סלקטיבי המאדיר את הישגי הציוויליזציה הרוסית, ובמסגרתו ניתן דגש מיוחד לאפיזודה ההרואית של הכרעת גרמניה הנאצית. ההקרבה העצומה של העם הסובייטי והניצחון מסייעים להגדיר את רוסיה המודרנית כ"אומת המנצחים" באופן שמקל על הציבור להזדהות עימה, בעוד שהפרקים האפלים שהובילו למלחמה, כגון שיתוף הפעולה של סטלין עם היטלר או הסכם מולוטוב-ריבנטרופ (1938), זוכים להתעלמות ואזכורם נתפס כערעור "האמת ההיסטורית" (עמ' 161-155). לנרטיב היסטורי זה היה תפקיד מפתח בהצדקת המתקפה הרוסית העכשווית באוקראינה ושלילת לגיטימיות קיומה של אוקראינה כישות נפרדת מרוסיה.

לאורך שנות שלטונו של פוטין, המאבק באויב החיצוני הרוצה לפגוע ברוסיה הוא נרטיב מרכזי שמסייע לגבש את התמיכה הציבורית בפוטין. המלחמות בצ'צ'ניה (עמ' 89-88), בגאורגיה (עמ' 159), בקרים ובסוריה והמעטפת התקשורתית סביבן מסייעות ללכד את הציבור סביב הדגל ולחזק את תמיכתו בפוטין. פוטין מקדם את ערך היציבות שהציבור כה חפץ בה לאחר "שנות ה-90 הפרועות", אך פרשנותו ליציבות היא הצדקת אוטוריטריזם והגבלת חירויות הפרט.

דוגמאות אלה ממחישות, בראייתה של מיכלין-שפיר, כיצד ממשל פוטין מצליח לשלב מרכיבים אוטוריטריים הולכים וגוברים עם הצגתה של רוסיה כבעלת מסורת דמוקרטית ייחודית; בונה חברה מיליטריסטית אגרסיבית במדיניות החוץ שלה, אולם מזהיר את אזרחיו מפני המערב "הרוסופובי" החותר לפרק את רוסיה מבפנים; נהנה כלכלית מגלובליזציה, אך מקדם הסתגרות והסתמכות עצמית.

השער השלישי בספר עוסק בתמורות בלוח החגים הלאומי הרוסי. לוח השנה בתקופת ילצין ניסה לייצר מועדים חדשים שיבדלו אותו מהמורשת הסובייטית ולשלב את לוח השנה החילוני עם החגים הדתיים. בתקופת פוטין לוח החגים עבר מיליטריזציה: יום הניצחון על גרמניה הנאצית (9 במאי) הפך לחג החשוב והמקודש ביותר ונעטף בסמלים ומסורות, שמחזקים בעיני מיכלין-שפיר את המיליטריזם בחברה הרוסית. כך ענידת הסמל של "סרט גיאורגי הקדוש", שהומצא בסוכנות הידיעות הרוסית כסימן היכר של ציון "יום הניצחון", התגלגלה לפרקטיקה שמשמעותה הצהרה ציבורית של השתייכות לעם הרוסי – "אומת המנצחים", ואילו הסירוב לענוד אותו (גם בקרב אלה המוקירים את יום הניצחון) הוצג כמהלך רוסופובי ומערער על האמת ההיסטורית.

שימוש מניפולטיבי בטכנולוגיות תקשורת כדי להטמיע סממני שייכות באמצעות סמלים גרפיים מאפיין גם את המלחמה באוקראינה. הסמלים V ו-Z (סימונים של אגדי כוחות רוסים שפלשו לאוקראינה) שווקו לציבור הרוסי כאותות המשקפים תמיכה בצבא רוסיה, והם בעלי נוכחות בולטת במרחב הציבורי הרוסי המקודם על ידי משטר פוטין.

הטמעת החגים האורתודוקסיים בלוח השנה הלאומי מתכתבת עם הערכים השמרניים שמשטר פוטין מבקש לקדם כרכיב בזהות הלאומית. האורתודוקסיה מסייעת למשטר פוטין לטעון כי הדמוקרטיה זרה לרוסיה (עמ' 170-165). הכנסייה תורמת אף היא למיליטריזציה של החברה על ידי חדירה עמוקה לצבא, כפי שהמחיש דימה אדמסקי בספרו החדש 'האורתודוקסיה הגרעינית הרוסית' (אדמסקי, 2021).

בסיכומו של דבר, מיכלין-שפיר סבורה כי חרף המאמצים הרבים לבנות זהות לאומית רוסית חדשה, שלל הרעיונות שמשטר פוטין מציע לאזרחי רוסיה אינם מתכנסים לכדי מסד מגובש, וזה נותר רדוד ומלא סתירות פנימיות. משטר פוטין יצר יציבות מדומיינת, ומנגנון התעמולה שלו מסייע לאזרח להדחיק מציאות (עמ' 123-119; 176-174). הצעיר "עם פוטין על החולצה ואייפון בכיס" משמש על פי מיכלין-שפיר דוגמה לסתירות כאלה: הוא רוצה גם להיות פטריוט שמרן וגם ליהנות ממנעמי החופש והגלובליות.

הספר "רוסיה הנזילה" מציג הסבר משכנע ביחס לקשר בין מדיניות החוץ האגרסיבית של ממשל פוטין לבין המאמצים שלו לשמר אחיזה בזירת הפנים. ניתוח הנרטיבים שפוטין טיפח לאורך שנים ושל המנגנונים התקשורתיים המשרתים את ממשל פוטין מסייע להבין טוב יותר את החשיבה של פוטין בדרך ליציאה למלחמה, את ההתנהלות במהלכה ובפרט את הגיבוי האיתן והבלתי אינטואיטיבי בעיני הקהל המערבי, אשר לו זכה פוטין מהציבור הרוסי. בשעה שרבים כשלו בניסיון לחזות את מהלכיו של פוטין לקראת המלחמה באוקראינה, עקב הבנה לוקה בחסר של תפיסותיו בתחום הזהות, הספר ממחיש כי חיוני לשקלל את תחום הזהות במחקר במסגרת דיסציפלינת היחסים הבינלאומיים.

הספר "רוסיה הנזילה" מציג הסבר משכנע ביחס לקשר בין מדיניות החוץ האגרסיבית של ממשל פוטין לבין המאמצים שלו לשמר אחיזה בזירת הפנים.

מודל "נזילות" הזהויות ב"מודרניות המאוחרת" מסביר לא רק את ההקצנה ההדרגתית של רוסיה אלא גם את התחזקות הימין והשמאל באירופה או את הקיטוב הפוליטי בארצות הברית שהוביל לעלייתו של הנשיא דונלד טראמפ, על רקע מצוקות כלכליות וחברתיות גוברות הנובעות מגלובליזציה ומועצמות בסביבה התקשורתית המחודשת (עמ' 123). במובן זה המודל של מיכלין-שפיר גם מציע תשתית אנליטית ואנלוגיות ביחס לקיטוב הפוליטי ולהקצנת השיח בישראל בשנים האחרונות. הספר אומנם אינו מתיימר להציע פתרונות, אולם אבחון מדויק יותר ותיאור מנגנוני היווצרות הבעיה הם כבר צעד בדרך למציאת התרופה.

המונח "רוסיה נזילה" הוא אנטי-אינטואיטיבי ביחס למדינה שאגרסיביות במדיניות החוץ והפנים היא סימן ההיכר שלה. הספר מוכיח זאת היטב, אך גם אינו פוסל אפשרות כי הסתגרות עתידית של רוסיה בפני מגמות הגלובליזציה או משבר גדול עלולים להביא לשינויים ב"מגמות הנזילות". כיצד ישתנה אותו הצעיר "עם פוטין על החולצה" כשייקחו לו את האייפון (תסריט שמתממש לנגד עינינו)? המאמץ של משטר פוטין בשנים האחרונות, וביתר שאת מתחילת המלחמה, לסגור כל ערוץ של תקשורת וחשיבה אופוזיציונית – כל אלה עלולים להביא את הזהות הלאומית הרוסית בשנים הקרובות להיות מגובשת יותר ו"נזילה" פחות, כך שיישאר לפרט מרחב מוגבל יותר להחלטה במה להאמין, וייכפו עליו מלמעלה מסד אמוני-אידיאולוגי סדור ומחייב. ואכן, מאז תחילת המלחמה באוקראינה ניתן לזהות מאמצי אידיאולוגיזציה בחינוך ובתחומי חיים נוספים.

הספר של מיכלין-שפיר מחייב את הקוראים להתאמץ. הוא מבוסס על ריבוי תאוריות מדיסציפלינות שונות (היסטוריה, יחסים בינלאומיים, סוציולוגיה, פסיכולוגיה חברתית ומדיה) השלובות זו בזו ומנותח באופן מסודר מאוד. הקוראים שיתאמצו יבינו בצורה טובה יותר לא רק את רוסיה של פוטין אלא גם את העולם המורכב שבו אנו חיים.

מקורות

אדמסקי, ד' (2021). אורתודוקסיה גרעינית רוסית: דת, פוליטיקה ואסטרטגיה. הוצאות מערכות ומודן.

Michlin-Shapir, V. (2021). Fluid Russia: Between the Global and the National in the Post-Soviet Era. Northern Illinois University Press, an imprint of Cornell University Press.

Putin, V. (1999, December 30). [In Russian] Russia on the brink of the millennium (Rossiya na rubezhe tysiacheletiy). Nezavisimaya Gazeta. https://www.ng.ru/politics/1999-12-30/4_millenium.html