עדכן אסטרטגי

הקדמה

הסוגה של פתיחת כלל התפקידים בצה"ל בפני נשים עולה בתקופה האחרונה לבחינה מחודשת, בעקבות דחיית בקשותיהן של מלש"ביות ושל חיילות שהודחו מקורסים יוקרתיים להתמיין לתפקידי לחימה בדרג המסתער ועתירות לבג"ץ שהוגשו בנושא. צוות של צה"ל מונה לבחון את הסוגיה. המחברת הופיעה בפני הצוות בתור נציגת פורום דבורה – נשים במדיניות חוץ וביטחון לאומי, יחד עם נציגות נוספות של הפורום. מטרת המאמר להציג מדיניות ראויה לצה"ל, תוך התייחסות לדוחות רשמיים ולמחקרים שנערכו בנושא שילוב נשים בתפקידי לחימה בצבאות זרים. 

המצב בצה"ל 

צה"ל הוא אחד הצבאות היחידים בעולם שיש בו גיוס חובה של נשים. בשנים הראשונות לקיומו נשים שירתו בעיקר בתפקידי עזר "מסורתיים". בשנת 1995 פורסם פסק הדין פורץ הדרך בעניין אליס מילר, שהורה על פתיחת קורס טיס לנשים והכיר לראשונה בזכותן של נשים להזדמנות שווה בצה"ל כזכות אדם, תוך דחיית נימוקים תקציביים וטכניים. בשנת 2000 תוקן חוק שירות הביטחון והוסף סעיף 16א, שבו נקבע כי לכל אישה זכות שווה לזכותו של גבר למלא תפקיד כלשהו בשירות הצבאי, אלא אם הדבר מתחייב ממהותו ומאופיו של התפקיד. אולם דוח שגב משנת 2007, אשר המליץ לעבור למודל של שוויון הזדמנויות מלא בצה"ל תוך אימוץ הקריטריון של "האדם הנכון במקום הנכון", יושם באופן חלקי בלבד, והלכה למעשה צה"ל ממשיך לקיים תהליכי מיון ושיבוץ נפרדים לגברים ולנשים (הדוח לא פורסם באופן רשמי, אך הוא דלף לתקשורת ומצוטט בדוחות ובפרסומים פומביים). 

לאורך השנים נפתחו יותר ויותר תפקידים בפני נשים, כולל תפקידי לוחמה כגון טייסות, חובלות ולוחמות ביחידות הפרוסות בעיקר לאורך הגבולות. כיום משרתות בצה"ל אלפי לוחמות המהוות 17 אחוזים מכלל הכוח הלוחם בצבא. נכון להיום פתוחים בפני נשים 86 אחוזים מהתפקידים. עם זאת, יחידות החוד והדרג המסתער והסיירות המובחרות נותרו סגורות בפני נשים.

הניסיון של צבא ארצות הברית ושל נאט"ו

בשנים האחרונות הולכת וגוברת המגמה של צבאות ברחבי העולם המערבי לפתוח את כלל התפקידים לנשים, כולל תפקידי לחימה. מגמה זו החלה כבר בשנות ה-80 של המאה הקודמת, למשל בשוודיה ובקנדה, זאת הן משיקולים ערכיים של מימוש זכותן של נשים לשוויון והן עקב צרכים מבצעיים, לאור התועלת של שילוב הנשים ביחידות אלו. בשנים האחרונות התקבלה ההחלטה לפתוח תפקידי לחימה בפני נשים גם בצבאות שיש להם מעורבות פעילה יותר בלחימה, כגון ארצות הברית ובריטניה. 

בצבא האמריקאי נאסר עד שנות ה-90 להציב נשים באזורי סיכון. בשנות ה-2000, במסגרת המערכות באפגניסטן ובעיראק, שולבו נשים בתפקידים מבצעיים באזורי לחימה. ב-2013 הודיע מזכיר ההגנה על ביטול ההגבלה שמנעה מנשים להשתתף בלחימה יבשתית. הזרועות התבקשו ליישם את ההנחיה עד ינואר 2016, אך ניתנה להם הזדמנות לבקש להשאיר תפקידים מסוימים ומוגדרים סגורים בפני נשים. מחקרים שנערכו עבור מפקדת הכוחות המיוחדים של צבא ארצות הברית (SOCOM) והמארינס לא מצאו בסיס להמליץ על סגירת תפקידים כלשהם בפני נשים. בהמשך לכך, בדצמבר 2015 הודיע מזכיר ההגנה כי נשים יכולות לקבל כל תפקיד צבאי ולשרת בכל יחידה, ובלבד שיעמדו בסטנדרטים הנדרשים. 

כיום משרתות בצה"ל אלפי לוחמות המהוות 17 אחוזים מכלל הכוח הלוחם בצבא. נכון להיום פתוחים בפני נשים 86 אחוזים מהתפקידים. עם זאת, יחידות החוד והדרג המסתער והסיירות המובחרות נותרו סגורות בפני נשים.

מאז יש עלייה איטית אך יציבה במספרן של הנשים המשתלבות בתפקידי לחימה בצבא האמריקאי. נכון לאוקטובר 2019 בזרוע היבשה יש כבר מאות נשים שמשרתות בתפקידי לחימה ומעל אלף נשים שנכנסו להתמחויות קרביות; בזרוע הים נשים משולבות בתפקידי לחימה, כולל בצוותי צוללות, וכך גם בזרוע האוויר. עם זאת, במארינס עדיין יש התנגדות ניכרת לשילוב נשים וביחידות המיוחדות אין עדיין נשים שהשלימו את מסלול ההכשרה. דוח שהוכן בשנת 2020 לבקשת הקונגרס קבע כי פתיחת תפקידים לנשים הרחיבה את הפוטנציאל של איתור מועמדים מתאימים ותרמה לתפקוד היחידות.

במסגרת נאט"ו נערכו בשנים האחרונות מחקרים וכנסים על שילוב נשים ביחידות לוחמה קרקעית, והוכן דוח מסכם ובו המלצות קונקרטיות.  

הטיעונים נגד שילוב נשים בתפקידי לחימה

שני סוגים עיקריים של טעמים עולים נגד פתיחת תפקידי לחימה לנשים: טיעונים המתמקדים בהגנה על הנשים מפני סכנות התפקיד; וטיעונים המתמקדים בפגיעה בתפקוד היחידות עקב שילוב הנשים. נוסף על כך נטען כי אין די מועמדות מתאימות שיצדיקו את ההשקעה הנדרשת.

טיעונים הנוגעים להגנה על הנשים המשרתות בצבא

טענות שמתמקדות בהגנה על הנשים המשרתות בצבא מתייחסות לשלושה היבטים עיקריים: הגנה על נשים מפני פציעות; הגנה על נשים מפני הלחץ הנפשי הכרוך בשירות קרבי; הגנה על נשים מפני סיכוני הלחימה.

טיעון מרכזי שנשמע הוא שיש להימנע משילוב נשים ביחידות לחימה כדי להגן עליהן מפציעות, שכן הן נפצעות יותר מגברים בשל העומס הפיזי הכרוך בתפקידים אלו והיכולות הפיזיולוגיות הפחותות שלהן. 

בסימפוזיון שערך משרד ההגנה האמריקאי נמצא שהפער בהיקף הפציעות נובע מפער ברמות הכושר, וכי כאשר רמת הכושר זהה, הסיכון להיפצע זהה עבור נשים וגברים. זוהי גם מסקנת נאט"ו בדוח שבחן את הנושא. הדוח המליץ לבצע תוכניות אימון מקדים לבניית הכושר הדרוש. תוכניות כאלו אומצו למשל באוסטרליה.

זאת ועוד, נמצא כי שימוש בציוד שאינו מותאם לפיזיולוגיה של נשים מוביל לפציעות יתר. בהתאם לכך הומלץ למשרד ההגנה האמריקאי לחייב את כל זרועות הצבא לספק לנשים המשרתות בו ציוד מותאם. בצבא האוסטרלי התקבלה המלצה דומה. המלצות נוספות לשם צמצום פציעות הן הקפדה על תזונה מתאימה, בדגש על ברזל וסידן, ועידוד דיווח על פציעות בשלב מוקדם. 

שני סוגים עיקריים של טעמים עולים נגד פתיחת תפקידי לחימה לנשים: טיעונים המתמקדים בהגנה על הנשים מפני סכנות התפקיד; וטיעונים המתמקדים בפגיעה בתפקוד היחידות עקב שילוב הנשים.

טיעון נוסף שעולה הוא שלנשים קשה יותר להתמודד עם הלחץ הכרוך בשירות ביחידות לוחמות, ובפרט בהימצאות בשדה הקרב, אולם מחקרים מפריכים חשש זה. במחקר שנערך בצבא האמריקאי נמצא שאין הבדל משמעותי בהשפעות של הלחץ הכרוך בחשיפה לקרב על בריאותם הכוללת של גברים ונשים. מנגד, נמצא מתאם בין היכולת להתמודד עם לחץ ובין רמת התמיכה החברתית שהאדם זוכה לה. לכן נקבע כי חשוב לוודא שהנשים זוכות לתמיכת מפקדיהן ועמיתיהן ליחידה במידה זהה לגברים ביחידה.

טיעון נוסף וכללי יותר נשמע מפי אלה המבקשים להגן על נשים מפני חשיפה לסיכוני הלחימה. זהו טיעון פטרנליסטי אשר ניתן לדחותו ברמה העקרונית, שכן אין סיבה מהותית להגדיר פגיעה בנשים כחמורה מפגיעה בגברים. מעבר לכך, ברמה המעשית נשים כבר שירתו בזירות לחימה פעילות, נהרגו ואף נפלו בשבי. כך באפגניסטן ובעיראק וכן בישראל, למשל תוך שירות במשמר הגבול. 

טיעונים הנוגעים להגנה על תפקוד היחידה

הטיעונים מן הסוג השני, שלפיהם שילוב נשים יפגע בתפקוד היחידות הלוחמות, כוללים את הטענות כי שילוב הנשים יוריד את הרמה המקצועית עקב הנמכת רף הקבלה לתפקיד; יפגע בלכידות היחידה, שמתבססת בין היתר על "אחוות גברים"; וכי הנשים לא יצליחו להתמודד היטב עם מצבי לחימה ויפגעו בתפקוד היחידה במצבים אלה. 

הטיעון שהכנסת נשים תוריד את הרמה המקצועית מניח שתהיה הפחתה של הסטנדרטים כדי לאפשר את קליטתן ביחידות הלוחמות, למשל על ידי קביעת רף נמוך יותר לנשים לקבלה ליחידה. אולם הנחה זו מוטעית. כך, ההמלצה של נאט"ו היא לקבוע סטנדרטים פיזיים אחידים לכל המועמדים לתפקיד, ללא קשר למינם. הוסבר שמבחנים מותאמים גם מסייעים בהפחתת פציעות, בכך שמשתפרת ההתאמה בין המתגייסים לתפקיד שהם אמורים למלא. 

עם זאת הומלץ לאתר מבחנים שיש בהם מינימום של הטיה אך עודם משמרים יכולת לנבא הצלחה בתפקיד, ולהימנע ממבחנים שבהם יש העדפה מובנית לפיזיולוגיה של גברים לעומת זו של נשים, למשל מבחנים המתמקדים בחוזק ידיים לעומת גמישות. בדומה לכך יש לזהות מבחנים שנשמרים מטעמים היסטוריים ותרבותיים, אשר עלולים להוביל למסקנה שגויה שלפיה נשים אינן מסוגלות לעמוד בסטנדרטים הנדרשים לתפקיד. ברוח זו, צבאות שונים ערכו בחינה מחדש ואימצו סטנדרטים עדכניים, כולל צבא קנדה ב-2014 וצבא אוסטרליה ב-2016.

כדי לשפר את הסיכוי של נשים לעמוד במבחנים הומלץ בנאט"ו על קיום אימון מותאם לנשים של כחצי שנה, במטרה להעלות את רמת הכושר שלהן. כך, 81 אחוזים מבוגרות קורסי הכשרה קדם-צבאית באוסטרליה השלימו בהצלחה את הטירונות הקרבית.

הטיעון הבא הוא ששילוב נשים ביחידות לוחמה יפגע בלכידות היחידה ובתפקודה. נושא זה נבחן לעומק במספר מחקרים. יוצאי יחידות מעורבות אמריקאיות שחזרו מסבב לחימה העידו ברובם שהחיבור ביחידות המשולבות היה טוב ואפילו עדיף, לעומת החיבור ביחידות נטולות נשים. כמו כן, במחקר שנערך עבור ה-SOCOM, שבחן צוותים מעורבים הפועלים בסביבה מקבילה לזו של צוותי יחידות מיוחדות, כגון כוחות משימה של ה-FBI ויחידות עילית של לוחמי האש, נמצא כי נשים הוכיחו יכולות פיזיות מספקות וכן כוח מנטלי ונכונות לקחת סיכונים, וכי השילוב לא השפיע לרעה על תפקוד הצוות. הדוח מדגיש שיש להבחין בין מין ומגדר וכי אין להטיל או להימנע מלהטיל על נשים תפקידים בהתבסס על "נשיותן", אלא רק על בסיס יכולותיהן.

נוסף על כך, המחקר הבהיר שלכידות משימתית, המתייחסת לשיתוף הפעולה בביצוע המשימה והשגת היעדים, חשובה יותר מלכידות חברתית. לכידות חברתית עלולה לעיתים אפילו להזיק כאשר היא יוצרת מצבים של לחץ קבוצתי או אימוץ ערכים בעייתיים. המחקר הפנה לממצאים קודמים שהראו כי שילוב נשים לא השפיע על המוכנות, הלכידות או המורל, בפרט ביחידות שבהן הלכידות גבוהה.

הצוות המליץ על דרכים לשפר את לכידות היחידה תוך התמקדות במקצועיות ובבלימת דינמיקה שלילית, לרבות הטרדות, והודגשה חשיבות השינוי בתרבות הארגונית, מהדרגות הבכירות ביותר ומטה. מסקנת הדוח היא שמילוי תנאים אלה יאפשר שילוב מלא ואפקטיבי של נשים ביחידות העילית.

מסקנות דומות מצויות גם בדוח נאט"ו, המדגיש אף הוא את חשיבות השינוי בתרבות הארגונית והמנהיגות מצד המפקדים, מהרמה הבכירה ביותר ומטה. הדוח מתייחס לתופעות הנגרמות ממיעוט נשים ביחידה, כגון ביקורתיות יתר וצורך להצליח יותר מהאחרים; בידוד וחידוד ההבדלים לעומת האחרים; אימוץ התנהגויות גבריות והסתרת הנשיות; קבלת תפקידים סטראוטיפיים לנשים. בדוח מוצגות פרקטיקות שאומצו בצבאות שונים כדי לטפל בתופעות אלו.  

טיעון נוסף שמלווה את הדיון בישראל - אף אם צה"ל אינו מעלה אותו במפורש - הוא שהכנסת נשים ליחידות לוחמות תקשה על חלק מהחיילים הדתיים לשרת ביחידה. נושא זה חורג מגדרו של מאמר זה. עם זאת, בקצרה אפשר להשיב שזהו טיעון בעייתי. השירות של גברים ונשים אלה לצד אלה מוסדר בפקודת "השירות המשותף". הטלת הגבלות נוספות על נשים, בשם הצורך להרחיקן מחברת חיילים דתיים, היא בלתי קבילה ומהווה פגיעה מהותית בזכויות יסודיות של נשים, תוך העדפת שיקולים מגזריים. את החשש הנוגע למפגש בין חיילים דתיים לחיילות נדרש לפתור מול החיילים בדרך של חינוך והקניית כלים להתמודדות עם נוכחות של נשים בסביבתם, וכן, בעת הצורך, על ידי הקמת צוותים של גברים בלבד במסגרת היחידה. לא ייתכן שהמענה לרגישות דתית של חיילים מסוימים יהיה באמצעות פגיעה בזכויות יסוד של חיילים אחרים, ובמקרה הזה של חיילות.

טיעון נוסף גורס שנשים יתקשו לעמוד בלחץ של תפקוד תחת אש או במצבי לחימה. חשש זו הופרך במחקרים שונים ובעקבות הניסיון המעשי של צבאות זרים. כך למשל, בדוח נאט"ו יש התייחסות לתרומה של הנשים במשימות לוחמה באפגניסטן, בעיראק ובסוריה. הנושא נדון בהרחבה גם בדוח ועדה אמריקאית רשמית, אשר ציטטה יוצאי צבא רבים שהעידו כי נשים תִפקדו בצורה מצוינת במצבי לחימה. כך מצוטט בדוח גנרל הרטלינג, מפקד צבא היבשה של ארצות הברית באירופה: "אחרי ששירתי עם נשים בשדה הקרב ולאחר שראיתי את האומץ והיכולות שלהן, אני יכול לומר באופן אישי שיש לי אפס חששות לגבי הצבת נשים בקווי החזית של היחידות הלוחמות" (ההדגשה במקור).

מיעוט נשים המעוניינות בתפקידי לחימה

טענה שכיחה היא שאין הצדקה לבצע את ההשקעה הנדרשת לשם שילוב נשים ביחידות לוחמה, שכן מעט מאוד נשים מעוניינות בכך, ומעטות עוד יותר יצליחו לעמוד בדרישות הסף. המספרים הנמוכים של נשים המשרתות ביחידות הלוחמות בצבאות שפתחו את כלל התפקידים לנשים מוצגים כהוכחה לטענה זו.

תחילה ראוי להזכיר כי כפי שנקבע בבג"ץ אליס מילר, הטיעון הכלכלי אינו יכול כשלעצמו להצדיק פגיעה בזכות היסוד לשוויון הזדמנויות. אולם מעבר לטיעון הנורמטיבי, יש להיזהר בהסקת מסקנות ממיעוט הנשים ביחידות הלוחמה בצבאות זרים ולהניח שגם בישראל יהיה מדובר במספר זניח של מועמדות מתאימות.

ראשית, ברוב הצבאות תפקידי הלחימה נפתחו לנשים רק בשנים האחרונות, כך שמדובר בתהליך שנמצא בראשיתו, ובמגמת עלייה. זאת ועוד, בצבאות שפתחו את התפקידים לפני עשרות שנים יש הכרה בכך שאופן הפתיחה בעבר היה בעייתי והרחיק נשים פוטנציאליות, ונעשים כעת מהלכים לשיפור המצב.  

יתרה מזאת, מרבית הצבאות הזרים הם צבאות מקצועיים, שאליהם לא מתגייסים כלל הצעירים והצעירות במדינה אלא חתך מוגבל של האוכלוסייה. כמו כן, השירות ובפרט ביחידות לוחמות כרוך בנסיעה למדינות רחוקות ולמשימות שאינן נוגעות להגנה ישירה על המולדת. מעבר לכך, השירות הצבאי אינו מרכזי בהוויה של רוב המדינות ואינו מהווה מנוף משמעותי לקידום בעולם האזרחי. לכן קריירה צבאית אינה מושכת במיוחד בעיני נשים מוצלחות. לעומת זאת, בישראל יש שירות חובה לנשים, כך שנשים איכותיות מחויבות להתגייס ומגיעות לצבא; השירות נתפס כמשמעותי וחשוב להגנה על הבית; אינו מחייב נסיעה למקומות רחוקים; ויש לו השפעה רבה על ההזדמנויות אחרי השחרור. לפיכך, בישראל יש פוטנציאל רב יותר לאתר כוח אדם נשי איכותי המתאים ליחידות הלוחמות, לעומת המצב במדינות אחרות. 

נוסף על כך, בצבאות הזרים אחד האתגרים המרכזיים בשכנוע נשים מתאימות להתגייס ולהישאר בצבא הוא התופעה הקשה של הטרדות מיניות, תקיפות מיניות ואף אונס. בצה"ל התופעה של הטרדות מיניות הרבה פחות נרחבת, ואירועים של תקיפות מיניות ואונס הם חריגים ביותר. לכן אין בחששות אלה כדי להרחיק נשים המתגייסות לצה"ל משירות ביחידות לוחמה, מה גם שהן ממילא משולבות ביחידות מעורבות.  

המשמעות של פתיחת תפקידי לחימה בצה"ל בפני נשים

בעת בחינת הנושא ראוי להביא בחשבון שלחסימת ההזדמנות לשרת ביחידות הלוחמות יש משמעויות החורגות מעצם אובדן ההזדמנות למלא תפקידי לחימה:

הראשונה - נבלמת האפשרות של נשים מתאימות למלא תפקידים שמצויים בליבת העשייה הצה"לית והנחשבים כתפקידים בעלי המשמעות הרבה ביותר בצה"ל. 

השנייה - בצה"ל מקובל כי תפקידי מטה מרכזיים, ובפרט בתחומים המבצעיים, ניתנים רק לבוגרי יחידות קרביות. לכן נשים נחסמות מלהגיע לתפקידים אלה ולהתקדם בדרגות. די לראות את מיעוט הנשים בדרגות אל"ם ומעלה, ואף הן לרוב בתפקידים שאינם מבצעיים, ואת העובדה שעד היום הייתה רק אישה אחת בדרגת אלוף. כפועל יוצא אין כמעט נשים ב"פורום מטכ"ל", שהוא הפורום שבו מתקבלות ההכרעות החשובות בצה"ל, ובכך הנשים נעדרות משולחן קבלת ההחלטות. 

השלישית - לשירות הצבאי השפעה רבה על ההזדמנויות הנפתחות לאחר השחרור והוא מהווה מנוף מקצועי להשתלבות בעולם התעסוקה, בפרט עבור בעלי הדרגות הבכירות, שמגיעים לצמרת העסקית והפוליטית במדינה. הגבלת ההזדמנויות של נשים להגיע לתפקידים בכירים בצה"ל משמעה שנפגעת האפשרות שלהן להתקדם גם בחיי האזרחות.

הרביעית - נוכח העובדה שניסיון מבצעי נתפס לא פעם כחיוני לשם הבעת עמדות מקצועיות בתחומי הביטחון הלאומי, אין כמעט נשים במעגלי קבלת ההחלטות בתחומים אלה.

החמישית - השירות הצבאי משליך על עיצוב הזהות האישית בשלב המכריע של התבגרות והתפתחות. כשהמסר הוא שנשים מסוגלות פחות, תפיסה שגויה זו עלולה ללוות אותן גם בהמשך חייהן. 

לסיכום - חסימת האפשרות להתמיין לתפקידי לחימה משמעותה הצבת תקרת זכוכית עבה ובלתי ניתנת לניפוץ מעל ראשן של כלל החיילות והקצינות בצה"ל, הן במהלך שירותן והן אחריו. 

מעבר לזאת, פתיחת כלל התפקידים לנשים תתרום גם לצה"ל. כבר בדוח שגב דובר על מיצוי משאבים נכון יותר שיאפשר לצה"ל לנצל את הפוטנציאל המלא הגלום בנשים, המהוות מחצית מן האוכלוסייה. זוהי גם התפיסה המנחה את הצבאות הזרים שפועלים להגדלת מספר הנשים המשרתות בכלל התפקידים.

יישום והמלצות לצה"ל

הזכות לשוויון הזדמנויות במסגרת השירות בצבא היא חובה מוסרית וערכית, בפרט עקב העובדה שצה"ל הוא צבא העם ולאור קיומו של שירות חובה לגברים ולנשים. על פי החוק ניתן לסגור תפקידים בפני נשים רק כאשר הדבר מתחייב "מאופיו ומהותו של התפקיד". כפי שעולה מהניתוח ההשוואתי, במרבית הצבאות המערביים הגיעו למסקנה, לאחר ביצוע מחקרים מעמיקים, שאין תפקידים אשר ממהותם ומאופיים "מתחייבת" סגירתם בפני נשים. אין סיבה שמסקנה זו לא תחול גם על התפקידים בצה"ל.  

כפי שלא יעלה על הדעת בימינו שתיחסם בפני נשים ההזדמנות להתמודד על תפקיד כלשהו בחיי האזרחות רק בגלל מינן, כך אמור לקרות גם בצה"ל. הזכות להתמודד על התפקיד משמעה שמי שלא תתאים לא תתקבל, בדיוק כמו גבר שלא מתאים. שלילת ההזדמנות מנשים אפילו להתמודד על תפקידים מסוימים רק בשל מינן - יש בה פגיעה בכבוד המשרתות. 

לפיכך יש להפסיק עם מיונים ושיבוצים לפי מינו של אדם, על בסיס מודל שהוגדר כבר בשנת 2007 בדוח שגב כ"ארכאי" ולאמץ, כפי שהומלץ שם, מודל של "האדם הנכון במקום הנכון" – כפי שנעשה במרבית הצבאות המערביים. 

אין מחלוקת על כך שקיימים הבדלים פיזיים בין הגבר הממוצע לאישה הממוצעת, אולם אין הדבר מצדיק חסימת שיבוץ של נשים מתאימות לכלל התפקידים. אין הכוונה שיש להוריד את הסטנדרטים לקבלה לתפקיד, אולם יש לבחון אותם מחדש כדי להבטיח שיש הלימה ביניהם לבין דרישות התפקיד. כן יש לאמץ מבחנים שמשמרים יכולת לנבא הצלחה בתפקיד במינימום של הטיה מגדרית. 

גם אם נשים מעטות בלבד יצליחו לעמוד בסטנדרטים, אין מקום למנוע מהן את הזכות הבסיסית לשוויון הזדמנויות רק בגלל שנשים, בממוצע, אינן עומדות בדרישות אלו. זאת ועוד, יש להימנע מהסקת מסקנות המבוססות על הנחות מגדריות, למשל - שנשים הן בהגדרה עדינות יותר מגברים. חשוב להימנע גם מן הנטייה להתייחס לאישה מסוימת כאל מייצגת את כלל הנשים, כך שאי-הצלחתה היא ראיה למגבלות של נשים באופן כללי, כפי שכישלון של גבר אינו נתפס כמייצג את חוסר היכולת של גברים באשר הם. יש לשפוט כל אדם לגופו/גופה. 

מובן שנדרש לצמצם ככל האפשר פציעות של המשרתים והמשרתות בצה"ל. עם זאת, עצם החשש מפציעות אינו מצדיק מניעת גיוס נשים ליחידות לוחמה, כפי שאינו מוביל להימנעות מגיוס גברים ליחידות אלו. ברי שיש להגן על נשים מפני פציעות ופגיעות מיותרות ואין להתעלם מהשוני הפיזיולוגי בין גברים ונשים, אולם ככלל מגיעה להן הגנה ברמה זהה לזו שמגיעה לגברים המשרתים – לא פחות ולא יותר.

כדי לצמצם פציעות יש לעודד אימונים מקדימים, הן במסגרות קדם-צבאיות והן במסגרות פרטיות, כדי להגיע ברמת כושר מתאימה; להתאים את הציוד הצבאי של הלוחמות לגוף האישה ולצורכיהן של נשים; להבטיח תזונה מתאימה; לעודד דיווחים על פציעות ולבצע מעקב מקצועי של הנושא. 

מניסיון של צבאות אחרים עולה כי נשים מתפקדות היטב במצבי לחימה. מעבר לכך, מאחר שכבר כיום נשים משרתות בתפקידים החושפים אותן לסכנות הטרור והלחימה, נראה כי בצה"ל כבר נחצה הרוביקון בנושא זה. אין גם הצדקה להתייחס למוות או לנפילה בשבי של חיילת כאל עניין חמור ממוות או מנפילה בשבי של חייל. ההתייחסות השונה למצבים אלה מבטאת תפיסות מיושנות שמתעלמות מזכותה של אישה להחליט עבור עצמה.

במרבית הצבאות המערביים הגיעו למסקנה, לאחר ביצוע מחקרים מעמיקים, שאין תפקידים אשר ממהותם ומאופיים "מתחייבת" סגירתם בפני נשים. אין סיבה שמסקנה זו לא תחול גם על התפקידים בצה"ל.

התמודדות מוצלחת עם הלחץ הנפשי הכרוך במצבי לחימה מחייבת תמיכה חברתית ונדרש להבטיח כי הנשים יזכו בתמיכה זו. המפתח נמצא בידי המפקדים ביחידות. נדרש להקפיד על אווירה הולמת ועל תרבות ארגונית המעודדת שילוב נשים ביחידה. למפקדים הבכירים אחריות להנחיל תפיסות אלו מלמעלה. כמו כן יש להמשיך להבטיח אפס סובלנות למקרים של הטרדה מינית ותקיפה מינית, ולטפל במקרים כאלה ביד קשה. בנושא זה צה"ל מוביל לעומת צבאות אחרים ויש להמשיך להוות "אור לגויים" בהקשר זה.

יש להניח שבשלב ראשון נשים ספורות יצליחו להתקבל ליחידות הקרביות. עם זאת, כל תהליך של שינוי חברתי הוא תהליך ממושך. נדרש להתגבר על תפיסות חברתיות שמוטמעות מגיל צעיר ולהתמודד עם סביבה גברית לא קלה. ראוי לזכור שכך היה בכל תחום חדש שאליו נכנסו נשים –ממזכירות למנהלות, מאחיות לרופאות וכן הלאה. לכן, מיעוט מועמדות אינו יכול להצדיק מניעה מוחלטת של שיבוץ נשים, ויש לערוך את ההתאמות הנחוצות כדי לאפשר את השיבוץ והשירות. אחרת ייווצר מעגל שוטה שינציח את המשך הדרתן של הנשים מתפקידים אלה. ככל שיחלוף הזמן, יותר נשים יתמודדו על תפקידי הלחימה ויותר נשים יצליחו לסיים בהצלחה את מסלול ההכשרה. כדי שהתהליך יצליח מומלץ, בשלב ראשון, לפתוח תפקידים אלה רק לנשים שמעוניינות בכך. רק בהמשך יהיה מקום לבחון שיבוץ כפוי של נשים בתפקידים כאלו.   

יש לדחות את הניסיון להציג את קידום השוויון של נשים בצה"ל כמתנגש עם קידום "הניצחון". אין ספק שייעודו של צה"ל הוא להגן על ביטחונה של המדינה. חסימת דרכן של נשים ליחידות קרביות היא החמצה של אפשרות לשלב כוח אדם איכותי ובעל מוטיבציה גבוהה ביחידות אלו. שילוב נשים מתאימות ומצוינות במגוון התפקידים, כולל האפשרות הגלומה בכך - לאפשר לקצינות בכירות להשתלב לאחר מכן בפורומים של קבלת ההחלטות בצה"ל - תשפר את היכולות של צה"ל הן ברמה המבצעית והן ברמה האסטרטגית ותגביר את הסיכוי כי יצליח לעמוד במשימותיו החשובות. שילובן של נשים במעגל קבלת ההחלטות אינו נכון רק כיוון שמדובר במחצית מהאוכלוסייה, אלא גם משום שמחקרים מבהירים כי שילוב נשים מטייב את תהליך קבלת ההחלטות ואת תוצאותיו. לפיכך, אין כל התנגשות בין מימוש ערך השוויון לקידום משימות צה"ל – להיפך, שילוב נשים בכלל היחידות בצה"ל יקדם הן את השוויון והן את החתירה לניצחון.