עדכן אסטרטגי

בראשית שנות התשעים אימצה ישראל מדיניות שתכליתה חתירה קונקרטית ומידית להסדרת יחסיה עם העולם הערבי. מפנה זה התאפשר בזכות קשת של גורמים. מאמר זה יתמקד בשני גורמי רקע: הראשון, התעצמות ארצות הברית כגורם ההגמוני במזרח התיכון; והשני, ההערכה שמאזן הכוחות הצבאי נוטה יותר ויותר לטובת ישראל. שני גורמים אלה היו להנחות יסוד בחישוב שהקל על ישראל ליטול את סיכוני תהליך השלום. מטרת מאמר זה היא לבחון אם הנחות היסוד האמורות עדיין מתקיימות או שמא תפנית אסטרטגית מחייבת לעיין בהן מחדש, ומהן המשמעויות למדיניותה של ישראל.