עדכן אסטרטגי

בהתקרב יום השנה הארבעים ליוזמת השלום ההיסטורית של הנשיא סאדאת, יסודות השלום שהונחו בביקורו בירושלים יציבים ואיתנים, אלא שעדיין מדובר בשלום "קר", שלום בין ממשלות ולא בין עמים. במאמר זה מנותחים הגורמים העומדים מאחורי התגבשות מתכונת היחסים הצוננת בין המדינות, התמורות החיוביות החלות בעמדות הדור הצעיר במצרים כלפי ישראל מאז מהפכת ה־ 25 בינואר 2011 והחסמים שעודם מקשים על חימום השלום גם בעת הנוכחית. לטענת המחברים, מצרי וישראלי, הנסיבות הפוליטיות, הכלכליות והחברתיות הקיימות מזמנות לישראל ולמצרים שעת כושר להרחבת יחסיהן ולהעמקתם, אלא שהמימוש מותנה בעדכון מתכונת השלום כך שתאפשר מינוף של יחסי האמון הצרים במישור הביטחוני לזירות פעולה נוספות, וכינון של מרחבי שיתוף פעולה חוץ־ממשלתיים בין אזרחים משני הצדדים.