עדכן אסטרטגי

לקראת סוף שנת 2003, הסתמנה אפשרות ממשית, לפיה ישראל צועדת לקראת הכרעה לאומית–היסטורית, באשר למתחייב מרצונה לשקם את אופייה כמדינה יהודית–דמוקרטית. זאת, כתוצאה משני מאפיינים עיקריים של מצבה האסטרטגי הכולל: מחד, חיזוק מעמדה של ישראל כמעצמת–על אזורית, כאשר כמעט כל יריביה החיצוניים נעלמו, לפחות זמנית, או הוחלשו משמעותית, או שינו את כיווני מדיניותם באורח המצמצם את ממדי הסיכון שהם מציבים לישראל. ומאידך, חוסר יכולתה של ישראל לתרגם את עוצמתה האסטרטגית הכוללת לכלל אפשרות לכפות את רצונה על העם הערבי–הפלסטיני ולהביא בכך לסיום הסכסוך. משמעותם הכוללת של המאפיינים הללו היא, כי ישראל נהנית כיום משולי ביטחון רחבים יותר, המקנים לה אפשרות לנקוט מהלכים אשר בעבר נראו כמסוכנים מדי. ובמקביל, כי אין בפניה ברירה אלא להינתק מהשליטה בפלסטינים השוכנים ביהודה, שומרון, מזרח ירושלים, וחבל עזה.