עדכן אסטרטגי

ביקורו של ראש הממשלה אהוד אולמרט בבייג'ינג בחודש ינואר האחרון לא סללנתיבי השפעה חדשים לשלטון הסיני, אך הצביע על הפשרת היחסים הקריריםששררו בין המדינות מאז ביטלה ישראל בשנת 2000 את עסקת הפאלקון.חשיבות הדבר אינה מבוטלת, שכן הגברת נוכחותה של סין במזרח התיכוןובזירה הבין–לאומית מחייבת את ישראל לבסס את קשריה המדיניים עמה.ביסוס הקשרים עם סין כרוך באתגרים אשר לא תמיד התמודדה עמםישראל כראוי. עיקר הקושי הוא להתמודד עם שחקן דומיננטי שתרבותוהפוליטית שונה מזו המערבית ושיעדיו ומהלכיו עטופים חשאיות. בשל כךקשה לדעת מהן מטרותיו, כיצד הוא מתנהל, מהי מסכת יחסיו עם שחקניםאחרים ומהו יחסו לישראל. תובנות אלה, שישראל רכשה אותן בנוגע לארצותהברית ולמדינות אירופה, נדרשות גם במקרה של סין, ולא — היא עלולה להחמיץהזדמנויות יקרות ערך ולשאת בעלויות לא מבוטלות. מטרת המאמר להציגאת נקודות ההשקה ביעדי שתי המדינות ולהצביע על דרכים שישראל תוכללבסס בהן מחדש את יחסיה עם סין.