עדכן אסטרטגי

חרף מדיניות אי־ההתערבות שנקטה ישראל מראשית מלחמת האזרחים בסוריה, היא מוצגת בתיאוריות קשר סותרות ומתחרות הרווחות בשיח הפוליטי הסורי כבעלת תפקיד מרכזי בפרוץ המשבר, במהלכו ובהתמשכותו. מאמר זה מוקדש להצגת תיאוריות הקשר הפופולריות המיוחסות לישראל על ידי משטר אסד ומתנגדיו, לניתוח הפונקציות הפוליטיות המגוונות שהן ממלאות ולבחינת השלכותיהן. נזקן של תיאוריות אלו כפול: מצד אחד, הן מעוותות את תפיסת המציאות של הסורים ופוגמות ביכולתם להתמודד באופן מעשי עם המשבר בארצם; מצד אחר, הן מקשות על ישראל למצות הזדמנויות לקידום קשרים עם שחקנים סורים החולקים עימה אינטרסים משותפים. בסיכום המאמר מצביעים המחברים, סורי וישראלי, על כיווני פעולה שיסייעו לסורים ולישראלים לערער את הלך המחשבה המזימתי ולהמירו בתפיסת מציאות חדשה — מאוזנת, מפוכחת וקונסטרוקטיבית — המושתתת על היכרות, דיאלוג ומפגש.