עדכן אסטרטגי

מאז שנת 2001 הועלו על ידי חברי הסיעות הערביות בכנסת שש הצעות לחוק יסוד בדבר הכרה במיעוט הערבי כמיעוט לאומי. נוסחי ההצעות עומדים על זכות הערבים לייצוג הולם במוסדות המדינה, להקמת מוסדות פוליטיים ייצוגיים, צל אוטונומיה תרבותית וחינוכית, לביסוס מעמדה של השפה הערבית ולשיתוף המיעוט בתהליכי קבלת החלטות משמעותיות הנוגעות לענייניו. מאמר זה בוחן את הרקע להעלאת הצעות החוק וגורס כי הסיבות לכך נעוצות בתהליך המתמשך של גיבוש הזהות הלאומית הקולקטיבית של הערבים בישראל, ובחרדה מפני שחיקה מתמדת במעמדם כמיעוט על רקע המדיניות הממשלתית בנושא. הצעות אלו משקפות אסטרטגיה מגננתית שבמסגרתה נדחק המיעוט להגן על זכויותיו באמצעות הצבה של סדר יום לאומי. על כן, שומה על המערכת הממסדית והפוליטית בישראל לראות בהגשת הצעת החוק של חברי הסיעות הערביות תמרור אזהרה לגבי כיוון התפתחות היחסים עם המיעוט הערבי, שהולך ומאבד את נקודות האחיזה במרחב הציבורי הישראלי.