עדכן אסטרטגי

מאז שנת 2006 הלך והתברר לממשל האמריקאי, כי התנהלותו בעיראק אינהמשיגה את מטרותיה, וכי עליו לשנותה. להכרה זו תרמו כמה גורמים:האלימות בעיראק הלכה וגברה, וקבלה יותר ויותר צביון בין–עדתי, בעלמאפיינים ראשונים של מלחמת אזרחים. האלימות והטרור מנעו התקדמותממשית לייצוב המשטר ולשיקום עיראק, והתברר כי ממשלת עיראק חלשה,וככזו היא אינה מסוגלת לשלוט במדינה. לא נראה אור בקצה המנהרה שיפתחצוהר לתקווה לשיפור המצב. לכוחות ארצות–הברית היו עד כה כ– 3,800הרוגים. היקף אבדות האזרחים העיראקים אינו ידוע, והאומדנים לגביו נעיםבין 70,000 — 150,000 הרוגים. על כך נוספת בעיית הפליטים: עד כה נמלטומעיראק 2.2 מליון פליטים, רובם לסוריה ולירדן, ושני מליון נוספים נעקרומבתיהם בתוך עיראק.הלחץ הפנימי בארצות–הברית על ממשל בוש לסיים את הפרשההעיראקית הלך וגבר. הנשיא וממשלו אבדו הרבה מהתמיכה בהם בגללההסתבכות בעיראק, ולוח–הזמנים לסיום כהונת הנשיא בתחילת 2009 יצראילוץ מכביד על התנהלותו.התחושה הכללית שאין מוצא מהסבך העיראקי תרמה לתהליך שלהתפוררות חלקית של הקואליציה הפועלת בעיראק, כאשר רוב המדינותהשותפות בה הוציאו לפחות חלק מכוחותיהן ממנה. היקף כוחות הקואליציההצטמצם מ– 28,000 חייל ב– 2005 ל– 11,600 באוקטובר 2007 .