עדכן אסטרטגי

מאמר זה טוען כי מצב התודעה של מפקדי צה"ל לפני מלחמת לבנון השנייה ובמלחמה עצמה היה רחוק מאוד מזה שנדרש להם כדי לזהות את הבעיות המבצעיות שניצבו בפניהם באותה מלחמה, והוא גם זה שמנע אותם מלפתור אותן כראוי. בפועל היה זה ניסיון, שנכשל, להחיל את כללי הלחימה נגד כוחות בלתי סדירים, כמו שמתרחשת באיו"ש ובאזח"ע, על זירה שנדרשה בה הפעלת הכוח על פי כללי הלחימה נגד כוחות סדירים. קודם שהמאבק נגד תודעת האויב מתחיל יש להיאבק על שינוי תודעת כוחותינו. תהליך המעבר וההסתגלות לתרבות לחימה שונה איננו עניין מובן מאליו, ויש לתת את הדעת עליו ועל הכלים שיש לתת בידי המפקדים כדי לזרזו ככל הניתן. שלושת התנאים החיוניים להצלחת תהליך המעבר הם: ראשית – פיתוח תודעת המפקדים כלפי הסוגיות המבצעיות הנגזרות מההבדל שבין שתי התרבויות; שנית – אימונים ההולמים את שתיהן; ושלישית – להתעקש לפני הלחימה, עד כמה שניתן ובהתאם לנסיבות, על פרק הזמן המינימאלי הנדרש לצורך המעבר. על שלושת אלה יש לעמוד לקראת כל התמודדות עתידית, ובוודאי כאשר צה"ל הוא היוזם, כמו שהיה במלחמת לבנון השנייה.