עדכן אסטרטגי
לאורך השנים נקטו ממשלות ישראל מדיניות אסטרטגית שמטרתה לפזר את האוכלוסייה המקומית בין חלקי הארץ. חרף מדיניות זו, בשני העשורים האחרונים התחזקה בצורה משמעותית העדפתה של האוכלוסייה הישראלית לגור במטרופולין גוש דן רבתי, ומגמה זו מתבטאת ב"נטישה" הדרגתית של הנגב והגליל. כדי להתמודד עם התופעה, אשר טומנת בחובה אתגרים אסטרטגיים למדינת ישראל במישור החברתי־סביבתי ובמישור והלאומי, מתעתדת הממשלה לעודד התיישבות בנגב ובגליל באמצעות צעדים מגוונים, ובראשם תמריצים כלכליים. אולם, הפערים העצומים בין צפון ודרום הארץ למרכזה בתחומי חיים רבים כגון תעסוקה, חינוך ובריאות מובילים לכך שתמריצים אלה נתפסים על ידי רוב המשפחות השוקלות מעבר לנגב ולגליל כבטלים בשישים. לשיפור המצב ממליץ מאמר זה ליישם תהליך הדרגתי שיכלול תחילה השקעה משמעותית בתשתיות המשפיעות על איכות חייהם של תושבי הנגב והגליל, כדי למנוע את המשך הגירתם השלילית מהאזור. רק כשיושלם שלב זה ניתן יהיה לנסות לעודד אוכלוסיות מיתר חלקי הארץ להתיישב באזורים אלה לצורך שיפור איכות החיים, ולא כדי ליהנות מתמריץ כספי.