עדכן אסטרטגי

בשלוש השנים האחרונות נאלצה ישראל לנהל שתי מערכות צבאיות בשטחים שמהם נסוגה נסיגה חד–צדדית — דרום לבנון ורצועת עזה — כדי להתמודד עם איומים שהתעצמו לאחר נסיגתה. דווקא שתי הזירות שישראל נסוגה בהן לגבול בין–לאומי כדי להימנע מעימות נהיו החזיתות האלימות ביותר שלה. מלבד זה, נסוגה ישראל מכוונתה לממש את תכנית ההתכנסות ביהודה ושומרון, כהמשך להינתקות מהרצועה. על רקע עובדות אלה נבחנת במאמר השאלה האם נסיגה חד–צדדית היא אסטרטגיה ראויה להשגת יעדיה הלאומיים של ישראל, בנסיבות שאי–אפשר להגיע בהן להסכם מדיני הולם בטווח הקרוב.