עדכן אסטרטגי

מבוא

הרשות הפלסטינית הוקמה בשנת 1994 מכוח הסכם אוסלו כישות סמי-מדינתית שאמורה הייתה, בוודאי בעיני הפלסטינים, להיות התשתית להקמת המדינה הפלסטינית. ואכן, למרות שהרשות נעדרת סממנים מסוימים של ריבונות, היא מתפקדת בפועל כמדינה מאז הקמתה בשנת 1994.

לאורך שנות תהליך אוסלו הושקעו מאמץ ומשאבים רבים בניסיון לקדם את התהליך המדיני, ולהביא בסופו להקמתה של מדינה פלסטינית עצמאית. אלא שמעט מדי מאמץ הושקע בהבטחת התשתית להקמתה של מדינה פלסטינית מתפקדת ביום שלאחר ההסכם. למרות משאבים רבים שהשקיעה הקהילה הבינלאומית במאמצי בניית המוסדות הפלסטיניים, בבניית חברה אזרחית, בתהליכי דמוקרטיזציה ובפיתוח תשתיות, לא הצליחה הרשות הפלסטינית להקים ולבסס באופן מספק וראוי את התשתיות המתחייבות להקמתה של מדינה חיונית, דמוקרטית ומתפקדת. גם לאחר ההתנתקות הישראלית מרצועת עזה, לא הצליחה הרשות לבסס שלטון מתפקד. ישראל אמנם החליטה על ההתנתקות באופן חד-צדדי, אך מהלך ההתנתקות ואופן העברת השטח שהתפנה, ובכללו התשתיות החקלאיות שנותרו על כנן, תואמו עם הרשות הפלסטינית. ההתנתקות הישראלית התפרשה כהישג להתנגדות המזוינת של חמאס, וסייעה בסופו של דבר להצלחת חמאס בבחירות שנערכו בינואר ,2006 ולהשתלטותו המוחלטת על רצועת עזה תוך גירוש מביש של הרשות הפלסטינית ביוני 2007.

מהי מדינה כושלת ומדוע הפכה לאתגר בינלאומי?

מדינה כושלת מוגדרת ומאובחנת ככזו בהתייחס למשילות מוגבלת, או להיעדרה. רפיון המשילות נובע מחולשה בולטת של השלטון המרכזי ומהיעדר מונופול של המדינה על הפעלת הכוח. המושג 'משילות' משקף את איכות התפקוד של המוסדות המדינתיים מכוח היגיון מדינתי 6,(stateness) המאפשר למדינה לספק ביטחון )פנימי וחיצוני,( חוק וסדר, בריאות וחינוך, לתפעל כלכלה ולממש את ריבונותה7. צ'ארלס קול, המבחין בין מדינה כושלת למדינה חלשה ולמדינה הנתונה במלחמת אזרחים מתמשכת, מגדיר מדינה כושלת כמדינה שמוסדותיה וסמכויותיה, כלפי פנים וחוץ כאחד, נחלו כישלון חרוץ, כלומר, קרסו באופן חמור.

דפוסי הכישלון התפקודי של הרשות הפלסטינית כמנבאי מדינה כושלת

דוח מקיף שפורסם על ידי ח'ליל שקאקי בפברואר ,2014 המסכם את עבודתם המקיפה של צוותי מומחים שבחנו את מצבה של הרשות הפלסטינית ואת המשמעויות במקרה של קריסתה או פירוקה33, מציג תמונה קודרת למדי. בדוח מודגש כי למרות שרוב הפלסטינים רואים בהקמת הרשות הישג לאומי, רבים מהם מפקפקים בכך שהיא אכן ממלאת את שני ייעודיה העיקריים ומשמשת כלי להשגת העצמאות הפלסטינית ולבניית המוסדות המדינתיים.

לאחר עשרים שנות תמיכה נדיבה שקיבלה הרשות הפלסטינית (הגבוהה ביותר לנפש שניתנה אי פעם למדינה או לאוכלוסייה), היא לא הצליחה לבנות את התשתיות הנדרשות להקמתה של מדינה מתפקדת ובת-קיימא. אחת החולשות הבולטות של הרשות היא בחוסר יכולתה לכפות את המונופול על הפעלת הכוח. ללא מונופול על הפעלת הכוח וללא היכולת לממש ריבונות בכל הטריטוריה המדינתית, אין מדינה מתפקדת. אבו מאזן וההנהגה הפלסטינית שלצידו חלשים וחסרי לגיטימציה, מחויבות, נחישות ויכולת של ממש לביצוע רפורמות פוליטיות ופירוק המיליציות החמושות מנשקן, ויתקשו להביס את הקיצונים בקלפיות.

הגידול במספרן של המדינות הכושלות, כתוצאה מהטלטלה האזורית, הוא איום ליציבות המזרח התיכון והמערכת הבינלאומית. לפיכך, מה שנראה במבט ראשון כעימות בין קבוצות חמושות וכוחות הממשל כמו בסוריה, בעיראק, בלוב, בתימן וברשות הפלסטינית הוא, למעשה, זירת מאבק בין כוחות אזוריים ועולמיים, בין השיעה לבין הסונה )או בין המדינות המובילות את המחנות הללו, כמו ערב- הסעודית ואיראן,( ואפילו בין סונים מתונים לבין סונים ג'האדיסטים-סלפיסטים43. מדינות כושלות או חלשות אינן תופעה חדשה במזרח התיכון, אך הבעיה החריפה מאז פרוץ הטלטלה האזורית המכונה "האביב הערבי." משקיפים פסימיים דוגמת הנרי קיסינג'ר מציינים כי חללים ריקים של היעדר שלטון עלולים להתרחב על פני מפת המזרח התיכון וצפון-אפריקה, ומצביעים על דוגמאות רבות של מדינות כושלות44. ניתוח מאפייני המבנה הפוליטי והחברתי של הרשות הפלסטינית מצביע על כך שזו הופכת בהדרגה לסוג של "חלל ריק" נוסף במרחב.

המקרה הפלסטיני מחייב התבוננות מפוכחת אל 22 שנות תהליך מדיני, שבמהלכן לא הצליחו הפלסטינים לבנות ישות מדינתית מתפקדת.