עדכן אסטרטגי

מבט ראשון נראה כי יש זיקה הדוקה בין המשבר בגבולה הצפוני של ישראל ובין ההסלמה באלימות הישראלית–פלסטינית. בשני המקרים הניצוץ שהצית את האש היה הריגתם של חיילים ישראלים אחדים וחטיפתם של אחרים על ידי גורמים אסלאמיסטים שאינם מדינה (חמאס, חזבאללה), הנתמכים על ידי סוריה ואיראן, שהסתננו אל מעבר לגבולות הבינלאומיים המוכרים מתוך שטחים שמהם נסוגה ישראל באופן חד–צדדי. בשני המקרים קדם או נלווה אל ההתקפות/ חטיפות שיגור של רקטות על שטח ישראל (קסאמים מעזה, קטיושות מלבנון). בשני המקרים עוררו ההתקפות/חטיפות תגובות צבאיות ישראליות בקנה מידה גדול, שכוונתן היתה לא רק להבטיח שחרור של החיילים החטופים ללא כל ויתורים בתמורה, אלא גם להביא לשינוי יסודי במציאות הפוליטית לאורך הגבולות האמורים ומעבר להם. לבסוף, פעולתו של כל גורם — שאינו מדינה — יצרה תהודה חיובית בקרב הגורם האחר (והציבור שלו). לאמיתו של דבר, מקצת ההסברים/הצידוקים של פעולת חזבאללה יוחסו לתמיכה בעניין הפלסטיני וציינו במפורש את הכללת האסירים הפלסטינים בכל עסקת חליפין העשויה לצאת לפועל כדי להבטיח את שחרור החיילים הישראלים השבויים.