עדכן אסטרטגי
בנאום של "מצב האומה" בסוף ינואר 2002, טבע נשיא ארצות-הברית ג'ורג' וו'. בוש את הביטוי "ציר הרשע", שהפך מאז לביטוי שגור. בדברו על הצורך למנוע ממשטרים המעניקים חסות לטרור את היכולת לאיים על ארצות-הברית ועל בעלות בריתה באמצעות נשק להשמדה המונית, התייחס בוש אל צפון קוריאה, איראן ועיראק. הוא טען ש"מדינות כאלה, והטרוריסטים בעלי בריתם, מהווים ציר רשע, ומתחמשים במטרה לאיים על שלום העולם. בנסותם להשיג נשק להשמדה המונית מציבים משטרים אלה סכנה חמורה ומתעצמת".
תקציר
לאחר הגדרת האיום שורטטה בקווים כלליים גם האסטרטגיה האמריקנית- שנועדה להגיב על האתגרים, שמציבות מדינות "ציר הרשע": "אנו נעבוד בשיתוף פעולה הדוק עם חברות הקואליציה שלנו- כדי למנוע מן הטרוריסטים ומן המדינות המעניקות להם חסות, את חומרי הגלם, את הטכנולוגיה ואת המיומנות לייצור ולשיגור נשק להשמדה המונית. אנו נפתח ונציב מערכות טילים כדי להגן על אמריקה ועל בעלות בריתנו מפני התקפה פתאומית... ארצות–הברית של אמריקה לא תרשה למשטרים המסוכנים בעולם לאיים עלינו באמצעות הנשק ההרסני ביותר בעולם".
במסמך 'אסטרטגיית הביטחון הלאומי' שפורסם בספטמבר 2002, הונחו היסודות לפעולות מנע נגד אויבים המתחמשים בנשק להשמדה המונית וזאת כדי לשלול מהם את היכולת לתקוף ראשונים. פעולה מקדימה כזו הוצגה במסמך כצעד חוקי להגנה עצמית נגד "איום קרוב", הכולל גם את "היכולות והאיומים של האויבים של היום".
בנאום על "מצב האומה" בינואר 2003, נוסחו בעיית הנשק להשמדה המונית וכן אסטרטגיית התגובה, בשונה מהנאום בשנה הקודמת. ראשית, השימוש במונח "ציר הרשע" נעלם. חשוב מזה, אמנם אותן שלוש מדינות הוזכרו כ"משטרים פורעי חוק המבקשים להשיג ואף מחזיקים נשק גרעיני, כימי וביולוגי", אולם היחס כלפיהן השתנה.
הנשיא בוש קבע בנאום זה כי "איומים שונים דורשים אסטרטגיות שונות". אכן, בוש התייחס לכל אחת משלוש המדינות באופן שונה. בנוגע לצפון קוריאה הוא ציין את ניסיונה לסחוט את העולם באמצעות התכנית הגרעינית שלה; הפתרון שהציע היה לשתף פעולה עם מדינות האזור במטרה למצוא פתרון לבעיה בדרכי שלום.
באשר לאיראן, בוש הזכיר בקצרה את האיום, אך הדגיש שלאיראנים יש הזכות לבחור את ממשלתם ולקבוע את עתידם, וכי ארצות– הברית תומכת במאמצים למימוש זכויות אלה.
בעניין עיראק הוצגו באריכות הנימוקים ליציאה למלחמה.
ממשל בוש ספג ביקורת על הדרך שבה בחר להתמודד עם איומים של נשק להשמדה המונית. חלק מהביקורת התמקד בטענה כי גישת הממשל איננה עקבית ואחידה. אולם, יש להפנות את תשומת הלב להיבטים חיוביים מסוימים בנטייתו של הממשל הנוכחי לזהות דווקא הבדלים בין המדינות ולפעול על–פיהם — עם התמקדות באופי היחסים בין ארצות–הברית ובין כל אחת מהן.