פרסומים

המלחמה שפרצה ב-7 באוקטובר השיבה את הבעיה הפלסטינית לסדר היום העולמי, האזורי והישראלי. הוויכוח ביחס לאופן ההתמודדות עמה, ואף לפתרונה, נמשך כפי שהיה בחצי המאה האחרונה, ובגלגולים קודמים – למעלה ממאה שנה. מדוע נכשלו כל הניסיונות להסדר מאז הסכמי אוסלו, ומה ניתן ללמוד מכך על הסיכויים לפתרון הסכסוך? לנוכח התמדתו המייאשת של הסכסוך, נשמעות הערכות והצעות שונות ומנוגדות משני צידי המפה הפוליטית בישראל ביחס לכיווני הפעולה הנדרשים. בשני הצדדים לוויכוח משגשגות, לדעת הכותב, אשליות ולא מעט הונאה עצמית. לכך נוסף חוסר הבקיאות הטבעי בעולם ביחס לסכסוך,...

מייקל וולצר, הוגה הדעות המוביל של תאוריית המלחמה הצודקת, טען במאמר דעה שהתפרסם בניו יורק טיימס כי "מתקפת הביפרים" של ישראל על אלפי פעילי חזבאללה ברחבי לבנון הייתה "פעולת טרור", שכן היא לא כיבדה את עקרון היסוד של כללי המלחמה הצודקת – "הבחנה בין לוחמים לאזרחים". זה מוזר, כי דווקא מתקפה זו הייתה לאמיתו של דבר מן "הממוקדות" ביותר שמדינה יכולה לבצע נגד כוח טרור או גרילה הפועל בקרב אוכלוסייה אזרחית. היא כוונה בבירור נגד לוחמי אויב בפועל, בשילוב של דיוק גבוה מזה האפשרי בדרך כלל והרבה פחות סיכון ל"נזק אגבי". ואכן, ביחס למבצעים מסוג זה היא...

מפרספקטיבה של שנה יש מקום לחזור ולהעריך את האלטרנטיבות האסטרטגיות העקרוניות שעמדו בפני ישראל במהלך המלחמה ואת ההשקפות השונות שניצבו במרכז הוויכוח המקצועי, הדעות באולפנים, והדיון הציבורי. במוקד המאמר בחינה חוזרת, במבחן הזמן, של אלטרנטיבות בולטות וקווי הפעולה המדיניים והאסטרטגים שהיו בלב הוויכוח ביחס למלחמה, כיווניה, והמשכה במהלך השנה שמאז פריצתה.

הפתעת ה–7 באוקטובר, חמישים שנה בדיוק לאחר ה–6 באוקטובר 1973, חזרה והעלתה במלוא חומרתה את השאלה מדוע וכיצד הפתעות אסטרטגיות מתרחשות. לאחר הטראומה של 1973, שהעסיקה את אמ"ן, את מערכת הביטחון ואת התודעה הציבורית בישראל במשך עשורים, חזרו כל רכיביה של ההפתעה ההיא – בתוצאות קטסטרופליות. בספרות ההפתעה האסטרטגית ידוע שעל פי הניסיון ההיסטורי קשה מאוד למנוע את הצלחתה. פחות מודעות קיימת לכך שכל הניסיונות במאה ה-20 להשיג הפתעה אסטרטגית הוכתרו בהצלחה, ללא יוצא מן הכלל. המאמר מציג עובדה זו, שמרבית המקרים הכלולים בה ידועים היטב, גם...

הקונספציה שהתנפצה ב-7 באוקטובר הייתה קונספציית רהב, ועם התנפצותה נחשפה פגיעותה של ישראל מול טבעת האש האיראנית ונוצרו מצוקות הכרוכות ישירות במלחמה: בעיית החטופים בעזה, שחיקת כוחות הצבא, פסימיות ציבורית גוברת, מחירה הכלכלי המאמיר של המלחמה, התרסקות הלגיטימציה הבינלאומית, היעדר פתרונות לבעיית העקורים מיישובי הצפון ומול חיזבאללה, והתקדמותה המהירה של איראן למעמד של מדינת סף גרעינית. לנוכח כל זאת מסתמנת קונספציית מצוקה, שסביבה מתגבש קונצנזוס וסימני שאלה נדחקים הצידה או מודחקים. במאמר זה נבחנים הסתירות והכשלים שבקונספציה החדשה.

מאז מתקפת חמאס ופרוץ המלחמה ברצועת עזה רווחת בדיון הציבורי הדעה, שמבטאה העיקרי עוד קודם למלחמה הוא האלוף במילואים יצחק בריק, שצה"ל קטן מדי לנוכח האיומים; שכוחות היבשה הוזנחו והוקטנו לממדים מסוכנים תוך התמכרות לטכנולוגיה כתחליף; שההשקעה בחיל האוויר גדולה מדי ובאה על חשבון כוחות היבשה; ושתקציב הביטחון דורש הרחבה משמעותית, ולא רק חד פעמית לכיסוי הוצאות המלחמה, אלא ברמתו הקבועה. במאמר זה מוצע שטענות אלו בעיקרן מטעות, ואף מזיקות – ביטחונית וכלכלית. נטען שגודלם של צה"ל ושל עוצבות היבשה "המתמרנות" הוכיח את עצמו בעיקרו של...

במאמר זה מוצע שהמטרות שהוצגו למלחמה ברצועת עזה והאסטרטגיה שנבחרה לשם קידומן הן ביסודן חיוניות, הולמות למציאות ובעלות מימוש, גם אם אינן מובילות ל"פתרון" בטווח נראה לעין. נסקרות בו החלופות שנשמעו ביחס למטרות המלחמה וניהולה, ונטען שהן חסרות קוהרנטיות פנימית ואינן עומדות במבחן המציאות.

המאמר מציע שמלוא משמעותה של המהפכה האלקטרונית המתחוללת בלוחמת היבשה טרם הוכרה במלואה. מהפכה זו כבר שינתה באורח מרחיק לכת את פניהן של לוחמת האוויר והים, והיא הולכת עתה ומשפיעה באופנים דומים על לוחמת היבשה. השריון הכבד והחימוש הקינטי מאבדים מכוחם, ואת מקומם תופסות מערכות ומערכות-נגד אלקטרוניות – התקפיות והגנתיות כאחד – לגילוי, פגיעה ושיבוש. לאור זאת, המלחמה באוקראינה מציעה רק מבט חלקי אל העתיד. בעוד שחימושים מונחים אלקטרונית מופעלים בה באפקטיביות רבה, מערכות אלקטרוניות לירוט ושיבוש שלהם עדיין חסרות בה. אלה מיוצגות לדוגמה על ידי מערכות...