פרסומים

העימות בין ישראל לאיראן חיזק לכאורה את מדינות המפרץ, שכן הוא החליש את איראן, שהיא איום הייחוס המרכזי עליהן. אולם, בראייתן, אין מדובר בסוף פסוק: איראן עדיין יכולה להסב להן נזק רב ואף להאיץ בתגובה לתקיפות נגדה את תוכניתה הגרעינית, ולכן הן לא צפויות לשנות את המדיניות כלפיה. גם התחזקותה היחסית של ישראל אינה רצויה מבחינתן, ומשום כך הן מבקשות לשקם את מאזן העוצמה האזורי באמצעות הסכם בין ארצות הברית לאיראן, שירחיק את סכנת המלחמה עם איראן. זאת, לצד סיום המלחמה ברצועת עזה כתנאי לקידום הסדרה עם ישראל בהובלה אמריקאית.

שלוש המונרכיות המפרציות העשירות ביותר – ערב הסעודית, איחוד האמירויות הערביות וקטר – חדלו להעניק סיוע כלכלי בלתי מותנה למצרים וירדן ובמקום זאת עברו לרכישות ענק של נכסים אסטרטגיים בשתי המדינות, בהם אדמות ותשתיות חיוניות. מדיניות חדשה זו מעניקה למפרציות השפעה ישירה על המשק המצרי והירדני, ומכאן גם אפשרות להשפיע על מדיניות הפנים והחוץ שלהן. לצד יתרונות אפשריים לישראל מבחינת חיזוק היציבות במצרים וירדן והקלה על קיום מיזמים כלכליים משותפים עמן, קיימים גם סיכונים, ביניהם הגברת התלות של מצרים בקטר, וכן תגובת נגד חברתית פנימית לתלות...

בבואה לקדם נורמליזציה עם ישראל מתמודדת ערב הסעודית עם התנגדות בדעת הקהל למהלך, המתרחבת בעקבות מלחמת "חרבות ברזל", הגם שלא באה לידי ביטוי במחאה פומבית. להתנגדות זו שלושה ממדים: ממד דתי, הרואה בהסכם עם ישראל מנוגד לדיני האסלאם; ממד פרו-פלסטיני, התופס את הסירוב לנורמליזציה כהבעת נאמנות לפלסטינים; וכן ממד ליברלי, המזהיר כי קשרים עם ישראל יחזקו את יכולותיו של המשטר הסעודי להפר זכויות אדם. בה בעת, ניכרים מאמצים של בית המלוכה לייצר תמיכה ציבורית לנורמליזציה, אשר מעלים ציפיות לגבי תמורה שישראל תעניק לפלסטינים במסגרתה. כמו כן, בעוד...

אחד האתגרים העומדים בפני ישראל בבואה לגבש את האסטרטגיה המנחה הן את המלחמה ויותר מכך – את ראייתה את היום שאחריה, הוא המדיניות מול קטר. בעוד הקשר בין קטר לחמאס פוגע באינטרסים ישראליים מהותיים, בה בעת קטר, באמצעות קשריה עם חמאס, משרתת אינטרסים אחרים של ישראל ויתכן שיהיה לה תפקיד בסיום המלחמה ובמנגנון שיקום הרצועה. על ישראל לבחון את מכלול קשריה עם קטר ולבנות מולה מנופי לחץ אפקטיביים, ישירים ועקיפים. כך או כך, הדילמה הקטרית תלווה את ישראל גם לאחר המלחמה.

מדינות המפרץ (להוציא קטר) שותפות לרצון להביא לסיום שליטת חמאס בעזה, להחליש את הציר שמובילה איראן ולהנחיל תבוסה לאידיאולוגית האחים המוסלמים. אולם, בעדיפות עליונה מבחינתן היא השמירה על הדטאנט האזורי שהושג בשנים האחרונות, בעיקר מול איראן. לכן, הסיכון הגלום במלחמה אזורית עלול לדחוף אותן להעדיף סיום מהיר של הלחימה על פני התועלת הצפויה מפגיעה בחמאס. לגבי "היום שאחרי", יתכן שהן יהיו מוכנות להשתלב במאמץ לייצב את רצועת עזה, וזאת במציאות אסטרטגית שבמסגרתה מוגרו יכולותיו הצבאיות והשלטוניות של חמאס, יישמר תפקידה האקטיבי של ארצות הברית...

מדיניות ממשלת ישראל בזירה הפלסטינית ולחצים מבית על בית המלוכה בבחריין מקשים על מימוש הפוטנציאל הגלום ביחסים בין המדינות. מלכתחילה, נקודת הפתיחה של בחריין הייתה מורכבת מזו של איחוד האמירויות; לבחריין גם לא הובטחה תמורה קונקרטית ידועה מהממשל האמריקאי עבור הצטרפותה ל"הסכמי אברהם". לכן, הקשרים עלולים להיקלע, אם לא נקלעו כבר, לקיפאון.

חוסנם של הסכמי אברהם עומד למבחן מול צעדי הממשלה וההסלמה באלימות בזירה הפלסטינית. למדינות שחתמו עם ישראל על ההסכמים יש עניין לדבוק בהם במנותק מהנעשה בזירה הפלסטינית, בצפייה מממשלת ישראל להרגיע ולייצב את המצב. אולם, המשך ההסלמה כבר שואב לפחות את חלקן, גם מתוך הכרח, להתייחס למדיניות ישראל כלפי הפלסטינים ובעיקר לקראת חודש הרמדאן. החזרת הנושא הפלסטיני למרכז הבמה האזורית והבינלאומית מאתגרת את הסכמי הנורמליזציה הקיימים ופוגע ביכולת לצרף מדינות ערביות מרכזיות לתהליך – עניין המחייב תשומת לב ישראלית.