פרסומים
הערכה אסטרטגית 2016-2017, המכון למחקרי ביטחון לאומי, דצמבר 2016
יחסי המדינה והרוב היהודי עם החברה הערבית־פלסטינית בישראל נוגעים ישירות לביטחון הלאומי, במובנו הרחב והעמוק של המושג. על כן הם מחייבים מדיניות עקבית ואחראית של הממשלה, בהתבסס על האינטרסים של המדינה וכלל אזרחיה. נראה כי המדיניות שננקטת במהלך השנים אינה משקפת צורך זה באופן הנדרש. אמנם, עם השנים גברה המודעות של ממשלות ישראל לצורך לצמצם את הפערים החברתיים והכלכליים העמוקים בין הרוב היהודי למיעוט הערבי, אולם בפועל לא יושמו רוב ההמלצות של 'ועדת אור' הממלכתית, שהוקמה בעקבות אירועי הדמים באוקטובר .2000 התמונה הכוללת של חוסר שוויון קיצוני השתנתה רק במעט. ביחסים בין יהודים לערבים חלה הידרדרות: בצד הרחבת היקף ההשתלבות התעסוקתית של ערבים במשק הישראלי, התחזקו בקרב שתי החברות זרמים לאומניים ודתיים קיצוניים, הפועלים להעמקת השסע ביניהן. כך נעשה החזון של 'ועדת אור' ל"קיום יחדיו מתוך כבוד הדדי" קשה יותר למימוש. בכירים בהנהגת המדינה השמיעו מעת לעת הצהרות פוגעניות הניתנות לפירוש כהסתה נגד האזרחים הערבים, ומנהיגי ציבור ערבים נשאו מסרים חריפים שתרמו להלהטת הרוחות נגד המדינה ולהצגתה כאויב.