פרסומים

שנה וחצי לכניסתו לתפקיד, ערך המכון למחקרי ביטחון לאומי מחקר מקיף על אודות תפיסות הציבור והסוגיות המרכזיות שמאפיינות את כהונתו של רא"ל אייל זמיר ואת פעולות הצבא תחת פיקודו

מאמר זה מיישם את התזה של פול קנדי בדבר מתיחת יתר אימפריאלית כמסגרת מבנית לבחינת מסלולה האסטרטגי של ישראל בשנת 2026. לא נטען כי ישראל היא אימפריה, ואף לא כי שקיעתה קבועה מראש. במקום זאת, נטען כי המנגנון שזיהה קנדי — נטייתן של מחויבויות אסטרטגיות לחרוג בהיקפן מן הבסיס היצרני הנדרש למימונן, בשילוב חוסר יכולתן הפוליטית של קואליציות שלטוניות לחלק מחדש את הנטל בטרם נסגר חלון ההזדמנויות לתיקון — פועל בכל קנה מידה; וכי סימניו המבניים המוקדמים כבר ניכרים בנתונים הישראליים. הניתוח מתרכז בבחינת שלושה מקרים היסטוריים — ספרד ההבסבורגית, דרום אפריקה של משטר האפרטהייד וברית המועצות בשנותיה האחרונות — ומשווה ביניהם על פי שבעה ממדים מבניים, כאשר מכל מקרה נגזרת משמעות שונה עבור ישראל. לאחר מכן נבחנים בפירוט המדדים הישראליים, תוך התמקדות מיוחדת בהצטמצמותם המקבילה של הבסיס היצרני ושל ההון הפוליטי בקרב בעלות ברית כפי שהיא מתועדת בסקרי דעת קהל עדכניים וכן בהעברת הנטל האסטרטגי ממאזן החוץ אל המאזן הפנימי. הטענה המרכזית היא כי המשתנה המכריע, מבחינה אנליטית ומוסרית כאחד, אינו העוצמה כשלעצמה אלא יכולת הקיום שלה; וכי השאלה המרכזית הניצבת בפני האסטרטגיה הישראלית היא האם ההתאמה מחדש תתבצע מרצון ומתוך עמדת כוח, או תיכפה בעקבות משבר ובתנאים שישראל לא תוכל עוד לשלוט בהם.

מה כוללת תפיסת הביטחון החדשה כפי שהיא משתקפת מאמירות הדרג המדיני והפעולות בשטח, ומדוע היא מהווה סכנה לדמותה של ישראל ולביטחונה הלאומי?