פרסומים
מבט על, גיליון 878, 18 בדצמבר 2016
הוועידה השביעית של פתח העניקה לעבאס לגיטימציה ציבורית מחודשת על רקע השפל המתמשך במעמדו בעיני הציבור הפלסטיני. בין השאר, הייתה ערב ההתכנסות ציפייה למינוי סגן או יורש-מיועד לעבאס, או לכל הפחות לקביעה של מנגנון הירושה לאחר שיסיים את תפקידו. דבר מכל אלה לא קרה. בחירתו של עבאס מדגישה את הסטגנציה והחולשה המבנית, התפקודית והאידיאולוגית של פתח, המקרינות אל הרשות הפלסטינית ואל החברה כולה. אף אין בה כדי למתן לאורך זמן את קרבות-הפנים בפתח עצמו. עבאס מסמל בעיני פלסטינים רבים את רפיסות ההנהגה הפלסטינית בראשותו מול ישראל, ואת כישלונם של הדור שלו כולו בכלל, ושל תומכי אוסלו בפרט. מתינותו היחסית והתנגדותו הפומבית והאמיצה לטרור ככלי להשגת יעדי מדיניות הם מקור ללעג בשיח הפלסטיני הפנימי. המשך שלטונו של עבאס בשנים הקרובות אינו מביא בשורה לישראל או לפלסטינים. ואולם ההיכרות עימו והבנת המגמות בזירה הפלסטינית, האזורית והבינלאומית, מאפשרות להנהגה בישראל לשוב ולבחון כיצד לשמר בפועל את האפשרות להגיע בעתיד להסדר של שתי מדינות לשני עמים.
מחוזק לאחר בחירתו לכהונה נוספת של חמש שנים בראשות פתח, חידש עבאס למחרת הוועידה את הפעילות הדיפלומטית לסיכול וטו אמריקאי על הצעת-החלטה נגד ההתנחלויות במועצת הביטחון של האו"ם.
הוועידה העניקה לעבאס לגיטימציה ציבורית מחודשת על רקע השפל המתמשך במעמדו בעיני הציבור הפלסטיני. בין השאר, הייתה ערב ההתכנסות ציפייה למינוי סגן או יורש-מיועד לעבאס, או לכל הפחות לקביעה של מנגנון הירושה לאחר שיסיים את תפקידו. דבר מכל אלה לא קרה. הפתח התכנס ברוב מכריע סביב מועמדות-היחיד של עבאס תוך נטרול האופוזיציה הפנימית המעטה, ובמהלך ימי הוועידה היה ברור לכל מי הבוס בפתח ומי משליט סדר בתנועה. כמו ערפאת לפניו, מחזיק כעת עבאס, בנוסף לראשות הפתח, גם בראשות אש"ף ובנשיאות הרשות הפלסטינית, ואין שום סימן פומבי לכך שבכוונתו לוותר על אחד ממוקדי הכוח האלה.
בראש הרשימה לוועד המרכזי של פתח, המונה 22 חברים, נבחרו שניים שאינם מזוהים עם עבאס, מרואן ברגותי, אסיר המרצה בכלא בישראל חמישה מאסרי עולם מצטברים, ואחריו ג'יבריל רג'וב, שעמד בראש מנגנוני הביטחון בגדה המערבית וכיום מנהל את התאחדות הכדורגל הפלסטינית. ואולם אחריהם מדורגים השר מוחמד שתייה, האיש החזק לצדו של עבאס, ומי שהתפטר ב-2013 מצוות המשא ומתן עם ישראל, חוסיין א-שייח, מחמוד אל-עאלול, ראש התנזים, תאופיק טיראווי, לשעבר ראש המודיעין בגדה המערבית, הנחשב מקורב לדחלאן, וצאיב עריקאת, מזכיר הוועד הפועל של אש"ף ולשעבר ראש צוות המשא ומתן עם ישראל, המקורב מאוד לעבאס. אף בהמשך הרשימה דורגו רק מתנגדים מעטים לעבאס, ובהם עבאס זכי, גם הוא ממקורבי דחלאן. שלושה מקומות שוריינו מבעוד מועד לפארוק קדומי, לשעבר ראש המחלקה המדינית של אש"ף ויו"ר פתח, סלים זענון, ואבו מאהר רנים, שדורג במקום הראשון בבחירות בוועידה הקודמת של פתח ב-2009. לא נבחרו מחדש השר לשעבר נביל שעת', מוותיקי המשא ומתן עם ישראל, וכן סולטאן אבו אל-עינין, המתנגד לעמדותיו המתונות יחסית של עבאס כלפי ישראל.
מחמוד עבאס ירש את מקומו של ערפאת לפני תריסר שנים. אין חולק על כישוריו כפוליטיקאי, אשר השכיל לכאורה לסלק מדרכו – ומהפתח – את רוב מתנגדיו מבית, בממשלה, במועצה החוקתית ובמערכת המשפט. ואולם בה בעת, סקרים שנערכו בגדה המערבית ובעזה בשנה החולפת מצאו כי כשני שלישים מהפלסטינים רוצים בהתפטרותו . מאמרי פרשנות רואים בו אדם אפור וחסר כריזמה, דיקטטור מושחת השולט בארגון מזדקן, שלא השיג דבר בשנותיו בצמרת, ובפתח – מפלגה אפורה וחסרת אנרגיה, מסוכסכת פנימית ומושחתת.
מוחמד דחלאן, הטוען לכתר, שהצהיר חזור והצהר כי אינו מתמודד, מנהל ישירות ובעקיפין מלחמת חורמה פוליטית-תקשורתית נגד עבאס. המועמד שלו לראשו הפתח הוא מרואן ברגותי. דחלאן, שנשא בתפקיד הביטחוני הבכיר ביותר ברצועת עזה טרם השתלטות חמאס, היה חבר הוועד המרכזי של פתח. מאז סולק בידי עבאס מן הפתח ב-2011 הוא מקיים מערכת המתיימרת להיות מקבילה לזו הרשמית של עבאס: תומכיו כופרים בלגיטימיות של עבאס, וטוענים כי היו לו יד ורגל בסילוקו של ערפאת. הם קיימו אירועים מקבילים לאלו הרשמיים, אך אלה היו ברובם דלי משתתפים, לא זכו לסיקור תקשורתי מהותי ולא הצליחו לפגוע לא בלגיטימציה של הוועידה ולא במפגן הכוח של עבאס והפתח. בתזמון מעניין, למחרת הוועידה, דן בית משפט ברמאללה את דחלאן, בהיעדרו, ולאחר שעבאס הסיר את חסינותו, לשלוש שנות מאסר וקנס של 16 מיליון דולר בעוון שחיתות.
ארבע המדינות שנהוג לכנותן "הקוורטט הערבי" – מצרים, ערב הסעודית, ירדן ואיחוד הנסיכויות – זועמות על עבאס, לאחר שזה דחה את כל הלחצים והניסיונות להגיע להבנות עם דחלאן. יש לכך גם משמעויות מעשיות וכואבות מבחינת עבאס: ערב הסעודית, המעבירה מדי חודש 20 מיליון דולר לרשות הפלסטינית, מעכבת בידיה כ-140 מיליון דולר ומביעה מורת-רוח גלויה מניסיונות ההתקרבות שלו לאיראן.
מצרים הפנתה גב אל עבאס בתקופה האחרונה ודאגה להדגיש זאת בקירוב ראשי חמאס, בשינויים מקלים במעבר רפיח, בתוכניות להקמת אזור סחר חופשי עם הרצועה, בעריכת כינוס כלכלי עם חמאס, ובתמיכה גלויה בדחלאן. כעת, צפויה קהיר לפעול להגברת הלחץ על עבאס להתפייס עם חמאס ולחזור לקיים ממשלה משותפת. זה-מכבר החלה בשיפור בפועל וב"חימום" מוצהר של יחסיה עם חמאס, תיאום הדוק עמו מבחינה פוליטית וכלכלית.
הקהילה הבינלאומית, שמודאגת ממצבה של הרשות, שותקת. זה לא הזמן לבקר את עבאס, אומרים שם. אבל גם שם אין מתעלמים מצעידתה לאחור של הרשות בהנהגת עבאס, מפירוק מוסדות שנבנו בעמל ובממון רבים, ומהכישלון המתמשך בבניית תשתית מדינתית-שלטונית. בחירתו של עבאס מדגישה את הסטגנציה והחולשה המבנית, התפקודית והאידיאולוגית של פתח, המקרינות אל הרשות הפלסטינית ואל החברה כולה. אף אין בה כדי למתן לאורך זמן את קרבות-הפנים בפתח עצמו.
באחרונה, לאחר שנתיים של נתק בין פתח הרשמי לחמאס, נועדו עבאס וראשי חמאס חאלד משעל ואיסמעיל הנייה בקטאר בסוף אוקטובר. הם סיכמו ביניהם – לא בפעם הראשונה – להמשיך את המגעים לאיחוד ולהקמת ממשלה משותפת שתשלוט בגדה המערבית וברצועת עזה. את השנה הקרובה הגדירו "שנת האחדות", ציינו שהפגישה מתקיימת כהכנה לבחירות כלליות לפרלמנט ולנשיאות הרש"פ, ומשעל אף שיגר ברכה אישית מטעמו שהוקראה בוועידה.
במשך השנים תרמה ישראל לא מעט לפיחות במעמדו הפוליטי של עבאס. החל מהתבטאותו של ראש הממשלה שרון "אבו מאזן הוא אפרוח בלי נוצות", דרך יד קפוצה בשחרור אסירים ובביצוע הקלות מוסכמות בשטח, תוך כדי המשך ההתנחלויות והמאחזים, עבור דרך ההתנתקות מעזה שנפלה כפרי בשל לידי חמאס במקום לידיו, וכלה בהתבטאויות בוטות של אביגדור ליברמן לאורך שנים, כגון "אבו מאזן אינו פרטנר לשום דבר", "היה ונשאר אנטישמי", "איבד את הכיוון ואת הלגיטימציה".
כלפי פנים, הוא גילה לכאורה מנהיגות כש"שבר את הכלים" במשא ומתן שניהל מזכיר המדינה קרי, והניע בתחילת 2014 אסטרטגיה דיפלומטית-משפטית לוחמנית שנועדה לבודד את ישראל בזירה הבינלאומית, ולהביא להכרה מלאה במדינה פלסטינית על אפה וחמתה של ישראל ושלא כתוצאה של משא ומתן עמה. ולמרות זאת, מסמל עבאס בעיני פלסטינים רבים את רפיסות ההנהגה הפלסטינית בראשותו מול ישראל, ואת כישלונם של הדור שלו כולו בכלל, ושל תומכי אוסלו בפרט. מתינותו היחסית והתנגדותו הפומבית והאמיצה לטרור ככלי להשגת יעדי מדיניות הם מקור ללעג בשיח הפלסטיני הפנימי.
משמעויות ראשונות
1. עבאס יגביר עתה ככל יכולתו את הלחץ הבינלאומי על ישראל תוך שימוש בכל ארגון, טריבונל ואמצעי לשם כך, ותוך חתירה להישג מדיני בלתי הפיך במועצת הביטחון של האו"ם: הכרה במדינה פלסטינית.
2. מבחינה כלכלית-חברתית, צפוי כי הכלכלה הפלסטינית תמשיך לדשדש, וכי הפערים בתוך החברה הפלסטינית יעמיקו. רוב הפלסטינים בגדה המערבית בלתי מרוצים מתפקוד הרשות הפלסטינית , שבראשה ימשיך לעמוד, כאמור, עבאס, ומסיבה מוצדקת: מדובר בגוף חלש, מושחת ובעל רמת תפקוד נמוכה. הסדר הציבורי הרופף, השחיתות, שיעורי האבטלה הגבוהים, התסכול המדיני, המשך ההתפשטות של ההתנחלויות – אלה רק מקצת הגורמים שלא צפוי בהם שום שינוי לטובה בעתיד הנראה בעין.
3. חרף עמדתו העקבית עד כה של עבאס נגד השימוש באלימות ובטרור בדרך אל היעד המדיני של הפלסטינים, יתכנו שני תרחישים עיקריים: האחד, התדרדרות של המצב בגדה המערבית לכדי חוסר שליטה והתקוממות עממית אלימה. בתרחיש האחר מדובר בהחרפה מתוכננת של ההתנגדות האלימה לישראל תוך תיאום עם חמאס.
4. לצד הערכות אלה, יש בין הפלסטינים הרואים יתרון גדול בהתנגדות עממית רחבה ומסיבית, אך בלתי אלימה. דומה כי לפי שעה אין בידי עבאס לארגן זאת באופן רחב היקף.
5. ברצועת עזה, ימשיך חמאס לעשות ככל העולה על רוחו, כפי שפעל מאז התפרקות ממשלת ההסכמה הלאומית ב-2015. ואולם, התקרבות אפשרית בין פתח בראשותו של עבאס לבין חמאס נראית סבירה בעתיד הנראה לעין, מכמה סיבות: ראשית כל, חרף חילופי ההאשמות, והיריבות העמוקה בין הצדדים, מדובר באינטרס משותף מבחינת חיזוקה של חזית פלסטינית אחודה כלפי כולי עלמא. שנית, זהו אינטרס מצרי מובהק, שיחזק את מעמדה של מצרים וימסד את תפקידה המרכזי בזירה הפלסטינית ובסכסוך הישראלי-פלסטיני. שלישית, פיוס פנים-פלסטיני יסייע לפרק את מרעום פצצת-הזמן בעזה, ויאפשר שיקום הרצועה, אינטרס משותף לישראל, לפלסטינים, למצרים ולקהילה הבינלאומית.
6. בתוך כל אלה, שוררת אי-ודאות באשר לקו המדיני שינקוט הממשל הנכנס בארצות הברית בקשר לסכסוך הישראלי-פלסטיני בכלל וכלפי עבאס בפרט. התבטאויות וסימנים ראשונים מצד הנשיא הנבחר, כגון מינוי השגריר המיועד דיויד פרידמן, אינם מבשרים טובות לפלסטינים.
7. ובעקבות הוועידה, מי היורש המיועד? אפשרות סבירה, לאור תוצאות ההצבעה, היא ג'יבריל רג'וב. השמות האחרים המוזכרים, בין מטעם עצמם ובין מפי פוליטיקאים זרים, פרשנים וחוקרים, הם מרואן ברגותי, מוחמד דחלאן, צאיב עריקאת, מוחמד שתייה, מאג'ד פראג', נאסר אל-קידווה. בוושינגטון משתעשעים מדי פעם בהעלאת שמו של סלאם פיאד.
המשך שלטונו של עבאס בשנים הקרובות אינו מביא בשורה לישראל או לפלסטינים. ואולם ההיכרות עימו והבנת המגמות בזירה הפלסטינית, האזורית והבינלאומית, מאפשרות להנהגה בישראל לשוב ולבחון כיצד לשמר בפועל את האפשרות להגיע בעתיד להסדר של שתי מדינות לשני עמים. בהנחה שישראל חותרת למתווה הציוני של מדינה דמוקרטית ובטוחה לעם היהודי בארץ ישראל, ניתן לעשות לא מעט ביוזמה ישראלית כדי ליצור בתיאום עם הפלסטינים את התנאים לקידום מציאות כזו. עבאס, חרף חולשותיו ומגרעותיו, היה ונותר בן שיח נוח לכך.
הדעות המובעות בפרסומי המכון למחקרי ביטחון לאומי הן של המחברים בלבד.
סוג הפרסום מבט על
נושאיםיחסי ישראל-פלסטינים