פרסומים

הפיכה עם 97 אחוזי תמיכה. ב-8 ביוני 2014 נפל דבר: פילדמרשל עבד אל-פתאח אל-סיסי נבחר לנשיאה השישי של מצרים ובצעד זה סיים את הפולמוס הציבורי שהתנהל זמן רב בשאלה: האם אירועי ה-30 ביוני 2013 שהובילו להדחתו של הנשיא מחמד מורסי הם מהפכה או הפיכה?

    גורלם של נשיאי מצרים בשישים השנים האחרונות היה עגום: נאצר מת מהתקף לב, סאדאת נרצח, ושני הנשיאים האחרונים מובארכ ומורסי מרצים עונשי מאסר בכלא. מאז הדחתו של מחמד מורסי על ידי הצבא, ולאחר הכרזתו הברורה של אל-סיסי ביולי 2013 שאין בכוונתו לרוץ לנשיאות, התקבעה מגמה מאוד ברורה: רבים האמינו כי אל-סיסי יבחר להישאר מאחורי הקלעים כ-"ממליך מלכים" ולא כמלך. במהלך תשעה החודשים שקדמו לבחירות לנשיאות, דאג אל-סיסי לשלושה דברים עיקריים: החלפת הסיסמא של הנשיא המודח, מ"האסלאם הוא הפתרון" ל-"הביטחון הוא הפתרון", חקיקה נגד הפגנות והוצאת האחים המוסלמים אל מחוץ לחוק וקיום משאל עם בינואר 2014 על מנת להעניק לגיטימציה אלקטורלית למדיניותו זו.
אל-סיסי היה אחראי על הפלתו וסילוקו של משטר האחים המוסלמים ובראשו מחמד מורסי (יולי 2013). ממשלת המעבר שהחליפה את שלטון האחים המוסלמים, הייתה אחראית להריגתם של כ-2,500 מאנשי האחים המוסלמים וכליאתם של עוד כ-16,000 מהם ון וכ-20,000 מהפכנים, מנהיגי אופוזיציה, עיתונאים ומתנגדי משטר, סגירת ערוצי טלוויזיה, תוכניות סאטירה ועיתונים פרטיים.
      למרות כל האמור לעיל, מידת הפופולריות של הנשיא הנבחר נמצאת בשיאה ולא היה כדוגמתה. השיח ברשתות החברתיות במצרים מאפשר להבין א. מהי תדמיתו של הנשיא החדש ומדוע בשנה הרביעית למהפכה, רוב אזרחי מצרים בחרו באיש צבא כנשיא? ב. מהם האתגרים העומדים בפניו? ג. מה סיכויו להצליח ומה הסיכויים למהפכה שלישית?    

כשהודיע על מועמדותו לנשיאות חתם למעשה אל-סיסי את גורלו לטוב או לרע. מתוך השיח במצרים עולה, כי אנשים מוכנים לתמוך בו, כדי שישיב את היציבות גם במחיר של דיכוי. שלוש שנים של מהפכה והפגנות רסקו כמעט לגמרי את מעמד הביניים הנמוך ואת הכלכלה. לרוב הציבור נמאס מהרוח המהפכנית, מההפגנות ומהשביתות. אנשים רוצים לעבוד, להביא אוכל הביתה ולדאוג לחינוך ילדיהם. אנשים רוצים ביטחון, משילות והפסקת הכאוס. יש הטוענים, כי "המדינה צריכה להישלט על ידי אדם חזק אשר ישיב את החוק והסדר על כנם". אנשים רוצים שינוי דרסטי בטווח קצר.

     אל-סיסי הודיע, כי בתקופתו לא יהיו עוד אחים מוסלמים, הבטיח להילחם בטרור ובפשע ולייצב את מצרים, ואף הכריז "אני איש המאמין בעבודה קשה". דמות מיתית, מושיע, משיח, האלטרנטיבה היחידה שנשארה, איש כריזמטי, גיבור. "עמוד השדרה של מצרים", "התקווה הגדולה של מצרים", "האריה", "האור של עינינו", "בלתי ניתן להבסה", "בלתי מנוצח", "לאומן ופטריוט", "איש השעה" הם רק חלק מכינויו הרבים, שניתן למצוא ברשת. מתקיים סביבו פולחן אישיות שלא נראה במצרים מאז ימי נאצר. נשים מנשקות פוסטרים שלו ובוכות. יש עכשיו במצרים כוסות, פיג'מות, תכשיטים, בובות וסיכות, הנושאים את דמותו. מאידך גיסא, אנשי האחים המוסלמים – אך גם ליברלים, חילוניים, מהפכנים צעירים ואלה המעוניינים בקידום דמוקרטיה וזכויות אדם – חוששים מפניו. חלקם רואים בו פרעה, דיקטטור, מדכא ומלך. נראה כי קיים פער גדול מאוד בין המציאות לבין תדמיתו של אל-סיסי ועל כן נשאלת השאלה האם כגודל הציפיות כך יהיה גודל האכזבה?

שביתות עובדים, הפסקות חשמל, משבר אנרגיה וגז, אחוזי אבטלה גבוהים, מעמד הביניים הנמוך קורס, סטודנטים נהרגים באוניברסיטאות, מחירי המזון מתייקרים, בקבוק מים מינרלים עולה יותר מדלק והתיירות בקריסה, רמת עבודה ירודה, טרור מבפנים כמו גם טרור מבחוץ ומדינה מפוצלת ותוססת כמו "חבית דינמיט". כל אלה הם רק חלק מהמציאות עמה צריך יהיה הנשיא החדש להתמודד אם ברצונו לסיים את הקדנציה שלו, בשונה מקודמיו בתפקיד, וזאת מבלי לעסוק בדרישות המהפכה לצדק חברתי, חופש ודמוקרטיה.

     אם בעבר, כשר ביטחון, הייתה מוטלת עליו ועל הצבא האחריות לשמור על הגבולות והביטחון הלאומי, מרגע היבחרו לנשיא לא רק שהצבא יהיה אחראי על הגבולות והביטחון הלאומי אלא גם על הפיתות, מחירי העגבניות, הדיור ומקומות העבודה.

הבשורות הטובות הן שיש לאל-סיסי שתי אפשרויות: כישלון או הצלחה. כדי להצליח וליישם את הבטחותיו יהיה עליו ליישם רפורמות אמתיות בשבעה תחומים לפחות: א. כלכלה: יהיה עליו לנקוט במדיניות כלכלית אשר תוביל לרפורמות אמתיות וברות קיימא אשר יובילו לצמיחה כלכלית ולמקומות עבודה. ב. חקיקה ורגולציה: רפורמה במוסדות ושירותי המדינה. ג. שחיתות: ריסון השחיתות במנגנוני המדינה. ד. מנגנוני משטרה וביטחון: רפורמות ומודרניזציה של מנגנוני המשטרה והביטחון על מנת להפכם לגופים יעילים במלחמתם בפשע ובטרור. ה. האוצר: ניהול כספי המדינה תוך צמצום הגרעון ככל שניתן, החזר החוב הלאומי, ולקיים רפורמה בסובסידיות (כ-6 מיליון עובדי מדינה במצרים) ו. מערכת המשפט: ביצוע רפורמות במערכת המשפט על מנת להשיב את האמון בה, כדי שתתפקד ביעילות. ללא מערכת משפט אמינה לא יהיו השקעות זרות. ז. החזרת התיירות למדינה עם תדמית גרועה ובעיה קשה של טרור מבית ומבחוץ.

     כדי להגשים רפורמות אלו יהיה על אל-סיסי לייצב את מצרים ועל מנת לייצב את מצרים הוא צריך להגיע לקונצנזוס חברתי-פוליטי שבלעדיו לא תתכן יציבות ובלעדיה לא יהיה ביטחון, ללא ביטחון לא יהיו השקעות זרות. בלי השקעות זרות לא יהיה מזון לאזרחי המדינה.

    שני גורמים עיקריים אחראים היום לחוסר היציבות במצרים: הצעירים המהפכנים והאחים המוסלמים שלפחות עם אחד מהם יצטרך אל-סיסי להגיע לעסקה או פשרה פוליטית, כדי לייצב את מצרים. כיום שתי האופציות נראות קשות להשגה. אל-סיסי מאמין אך ורק בפתרון ביטחוני לסוגיית האחים המוסלמים – להבדיל מפתרון מדיני. הקושי להגיע לפתרון בעתיד הנראה לעין הולך ומתרחק כשברקע מתנהלת מלחמה בטרור במסגרת זמן של כשנתיים (כפי שהבטיח).

    כל ניסיון לעגל פינות, להשתמש בשיטות הישנות או לשמור על הסטטוס קוו יביא את סיסי, וממילא את מצרים, לכישלון. חצאי פתרונות או פתרונות זמניים לא יספיקו בשל המצב החברתי והכלכלי בו נמצאת מצרים שלוש וחצי שנים אחרי פרוץ המהפכה הראשונה. הכישלון של סיסי יהווה אקורד סיום לקריירה הפוליטית הקצרה שלו ווכן הוא יביא לקיצו את המיתוס שרק גנרלים—אנשי צבא יכולים לשלוט במצרים. מיתוס זה 'ינוח על משכבו בשלום' לצד המיתוס ש"האסלאם הוא הפתרון". על פי הדעות המובעות ברשת, רק כישלון מהדהד של "המודל הדתי" ו"המודל הצבאי" יביאו את הציבור במצרים לבנות חלופה אזרחית אשר יתכן, כי תצליח לעצב דמוקרטיה ולהצעיד את מצרים לעבר המאה ה-21.

כאשר באים לאמוד את סיכויי ההצלחה או הכישלון של סיסי, הרוב המוחלט ברשת מעיד שישמח בהצלחתו ואף יראה בכך את הצלחתה של המהפכה. יחד עם זאת, רוב מעצבי דעת הקהל ברשת סבורים, כי אם יצליח יהיה זה בגדר "נס".

      יש המברכים על השבת היציבות והסדר למצרים ויש עצובים ומדוכאים מ"גנבת המהפכה". גם לאלה וגם לאלה כדאי יהיה להתאפק ולא לחשוש יתר על המידה. באביב הייתה מהפכה, החורף הביא עמו את האסלאם הפוליטי והקיץ השיב את הגנרלים, התהליך עוד בראשית דרכו ועל כן כמו עונות השנה גם המציאות במצרים משתנה. איך שלא יהיה, הצלחה או כישלון, מצרים תמשיך הלאה לשלב הבא.