פרסומים

מאמר זה נועד להצביע על כמה מגמות שעולות ברשתות החברתיות במצרים על רקע האירוע, ושמצביעות על הלכי הרוח ב'רחוב המצרי' באשר ליחסים בין האחים המוסלמים לצבא, ההתייחסויות לסיני, לעזה ולהסכם השלום עם ישראל.

הצבא והנשיאות – עימות מתמשך. האם סמכויות הביטחון הלאומי נמצאות באופן בלעדי בידי הצבא או בידיו של הנשיא מורסי? ב-17 בנובמבר 2012 פרסם הנשיא מורסי צו נשיאותי בו העניק לשר ההגנה, עבד אל-פתח אל-סיסי את הסמכות הבלעדית בסוגיות הביטחון הלאומי, החלטה על יציאה למבצעים צבאיים, פריסת הכוחות וגיוס מילואים בעת הצורך. העברת הסמכויות נעשתה בתקופת משאל העם לחוקה ולנשיא מורסי היה חשוב שהצבא יתמוך בחוקה המוצעת. בששת החודשים האחרונים אנו עדים להחרפה ביחסים בין הנשיא מורסי לשר ההגנה. השתלשלות האירועים וחילופי המהלומות המילוליות בין משרד ההגנה ומשרד הנשיאות, שפכו אור וחידדו אף יותר את המשבר שנוצר בין שני הכוחות. אירועי החטיפה מצביעים על שתי מגמות בעייתיות ברמת הביטחון הלאומי: האחת, במבחן המציאות, כאשר הנשיאות והצבא נדרשו לאופן הטיפול בחטיפת החיילים – האם לשאת ולתת עם החוטפים או לצאת למבצע? – פעל הנשיא בניגוד לצו הנשיאותי שהוא פרסם, ולקח את הסמכות לידיו. השנייה, בשל חוסר האמון והחשדנות השוררת בין הצבא לנשיאות, מעדיף הנשיא להעביר סמכויות שהיו בעבר בידי הצבא לידי משרד הפנים.

הצבא והציבור – דרישה ציבורית "לצבא חדש". משפטים השגורים ברשתות: "הצבא נמדד ביכולתו להילחם ולא במספר מפעלי הפסטה שיש ברשותו" [...] "אנחנו צריכים צבא חדש" [....] "האם צבא מצרים הוא צבא, או עוד קבוצה חמושה, שאנחנו הציבור מממן" [....] "אם הצבא לא מצליח לשחרר את החיילים שלו מדוע אנחנו חושבים שיוכל להגן על גבולות מצרים?" עם זאת, עלתה דרישה ברורה ברשתות להפעלת כוח צבאי מצרי בסיני נגד החוטפים. מההתייחסויות מתברר, כי הציבור המצרי מעוניין "לנקות" את סיני מתאי הטרור הג'האדיים, גם במחיר של נפגעים בקרב החיילים והשוטרים. דווקא אי התגובה הובילה לביקורת ציבורית קשה ואף נאמר ברשת כי: "ביטחון לאומי קודם לשיקולים פוליטיים".

עזה הופכת למטרד עבור מצרים, "חתול שחור" עבר בין הציבור העזתי למצרי. הפעילים ברשתות במצרים רואים בעזה מקור לבעיות ביטחוניות בתוך סיני; בכל אירוע טרור או חטיפה המתרחשים בסיני נישאות העיניים לעזה, עוד בטרם יש הוכחות למעורבות פלסטינית. במקביל לחטיפה החלו האשמות ברשתות במצרים אודות מעורבותם של חמולת דורמוש מדרום הרצועה באירועי החטיפה ובסיוע לחוטפים. ללא כל ראיות, קראו ברשת לסגירה מיידית של רצועת עזה ולפעולה נרחבת נגד תשתית המנהרות המחברות בין עזה למצרים. המחאה הציבורית בקרב המצרים אף הובילה לתגובה של ראש ממשלת חמאס אסמעיל הנייה, שטען כי תנועת החמאס מכבדת את הריבונות המצרית בסיני, מוקיעה את החטיפה ומדגישה את אי מעורבות החמאס ואזרחים פלסטיניים באירועי החטיפה. מנגד, ברשתות החברתיות בעזה התלוננו ומחו על היחס של הרחוב המצרי נגדם ואף שאלו: "מדוע העזתים הם הראשונים לשלם את המחיר של בעיות הביטחון בסיני?" וכן, "בעבר היינו שעיר לעזאזל של ישראל עכשיו אנחנו השעיר לעזאזל של מצרים". הציפיות לשיפור רמת החיים בעזה, לאחר עליית האחים המוסלמים לשלטון במצרים, הייתה כה גבוהה, עד שההתפכחות, האכזבה והתיסכול בעזה כלפי מצרים גדלים עוד יותר, ומציגים את מורסי כגרוע מקודמו. יש כאלה הטוענים, כי בקרוב נראה גם התפרצויות של תסכול בקרב האוכלוסייה העזתית כלפי מצרים.

הפעילים ברשתות החברתיות במצרים אינם רוצים לבטל את הסכם השלום עם ישראל, אך דורשים שינויים בנספח הצבאי של ההסכם. נשמעים היום קולות, שלא נשמעו בעבר, הקוראים להפסיק את שיטת ה-"קריצות והרמיזות" שהחליפה את המדיניות הרשמית בין מצרים לישראל בסוגיית סיני. רבים מוכנים לקבל הידוק של שיתוף הפעולה הביטחוני בין שתי המדינות, ובלבד שלא יתקיים במחשכים אלא יהפוך לשקוף וגלוי. לעיתים, נשמעים קולות במצרים השואלים מדוע צבא מצרים לא נעזר בישראל, בכל הנוגע ללוחמת טרור, "גם ככה יש לנו איתם [עם ישראל] הסכם, אז לפחות כדאי שנהנה ממנו". מאידך, למרות שיש הבנה שמתקיים שיתוף פעולה ביטחוני הדוק, וברור לכל כי ישראל מאפשרת בפועל לכוחות מצריים להיכנס לאזורי דילול הכוחות, למרות מגבלות ההסכם, עולה בכל זאת דרישה להפוך את המצב הזה לחוקי, בשינוי הנספח הצבאי והחלת הריבונות המצרית המלאה בכל מרחב סיני.

החשש לנאקסה שנייה: האם ישראל תכבוש מחדש את חצי האי סיני? אחד החששות הבולטים

הוא מהידרדרות ביטחונית שעלולה להביא לכיבוש סיני על ידי ישראל ('נאקסה שנייה'). השיח ברשתות מציג חשש מהמשך היותה של סיני כר פורה לפעולות טרור של מליציות ג'יהאדיות, לצד האמונה כי סדרת פעולות טרור עשויה להוביל את ישראל להחליט על כיבוש מחדש של חצי האי, או לחילופין, להפעלת מבצע צבאי באופן מתמשך בסיני, תוך פגיעה בריבונות המצרית. גם אם בראיית ישראל הדבר בלתי סביר, אין זה משכנע את העוקבים ברשתות, הסבורים, כי אם המצב הביטחוני בסיני ימשיך להידרדר, כפי שמסתמן, לא רחוק היום מתרחיש של 'נאקסה שנייה'. לפיכך, גוברת הדרישה למבצע צבאי מצרי מקיף בסיני, כדי לנקות את המרחב מגורמי טרור.

השיח ברשתות החברתיות מראה כי הדוברים מוטרדים מאוד מההשלכות השליליות על מצרים בשל העדר שליטה ומשילות אפקטיבית במרחב סיני. בנוסף, שלושת הכוחות המתמודדים על השליטה והדומיננטיות במצרים - שלטון האחים המוסלמים, הצבא, והפעילים הליברליים -- רואים בחמאס בעזה ובשאר הארגונים החמושים הקיצוניים, אתגר לביטחון הלאומי המצרי בסיני וכי פעילות ההברחות והטרור עלולה להביא לעימות צבאי עם ישראל, בניגוד לאינטרס המצרי.

הנשיא מורסי פועל בשיטתיות לכרסום בסמכויות הצבא בתחום הביטחון הלאומי, בניגוד לצו המיוחד שהעניק סמכויות יתר לצבא במקביל לפרסום החוקה. הצבא מעדיף בשלב זה להבליג, הוא ממוקד בשימור הנכסים והעסקים שבשליטתו, כמו גם בתנאי השירות של הקצונה הבכירה. הצבא רואה בקשר עם צה"ל נכס אסטרטגי ייחודי ובלעדי שמעניק לו כוח וסמכות לקראת האתגרים העתידיים מבית ומחוץ.

תפיסת העולם של הפעילים ברשתות גורסת שקיפות, ביטול כפל הלשון והפסקת הסתרת העובדות מפני הציבור המצרי. לפיכך, גם ביחס לישראל, הם מעדיפים לחשוף ולהלבין את כלל מערכת הקשרים הביטחוניים, כולל נכונות להידוק שיתוף הפעולה, וזאת בתמורה להרחבת הריבונות בסיני, פתיחה ושינוי הנספח הצבאי להסכם השלום.