פרסומים

בחלוף חודש מאז נערכו הבחירות הכלליות בגרמניה (27 בספטמבר 2009) התכנס הפרלמנט הגרמני (הבונדסטאג) לישיבתו הראשונה, במהלכה הושבעה ממשלתה השנייה של הקנצלרית מרקל, אשר הצליחה בזמן שיא לסיים משא ומתן קואליציוני עם שותפתה החדשה – המפלגה הליבראלית.

למרות שבידי ממשלת הקואליציה היוצאת עלה להשיג מספר הישגים, כאשר הראשון והחשוב שבהם היה ניווט כלכלת גרמניה בשום שכל במשבר הפיננסי-הכלכלי, ניהלה הקנצלרית מערכת בחירות שבמרכזה הרצון לכונן קואליציית ימין ליבראלית. מרקל קיוותה שבאמצעות קואליציה כזאת היא תוכל לממש את מדיניות מפלגתה בשני התחומים המרכזיים שעמדו ויעמדו בראש סולם העדיפויות של ממשלתה הנכנסת: גידול בצמיחה ויצירת מקומות עבודה בד בבד עם מאמץ לשמר את ההישגים של הקואליציה היוצאת בתחומי הפנסיה, הביטוח הסוציאלי, מערכת הבריאות ותקציבי המשפחה. למרות שביעות הרצון שהפגין הציבור הגרמני במשאלי דעת הקהל בחודשים שקדמו לבחירות מתפקודה של הממשלה היוצאת, הוא הצביע בעד שינוי.

צמיחה, חינוך וסולידאריות הן שלוש מילות המפתח המהוות את הכותרת של ההסכם הקואליציוני שנחתם בין השותפות הקואליציוניות. מטבע הדברים ההסכם הקואליציוני מהווה פשרה בין עמדות הפתיחה המכסימליות של השותפות והאילוצים המוכתבים על ידי מציאות כלכלית פיננסית מהיותר קשות שידעה הרפובליקה הפדראלית מאז היווסדה. במצב זה עמדה (ותעמוד) הקנצלרית בפני הצורך מחד גיסא, לקיים את הבטחתה בעקבות הבחירות, להיות הקנצלרית של כל הגרמנים, ומאידך גיסא למלא את הבטחתה לשינוי בכלל וליישום סדר יום כלכלי ופיננסי חדש. היא הייתה חייבת גם לבוא לקראת המפלגה הליבראלית, שבניגוד למפלגתה שלה, הרואה את עצמה כמפלגת עם המבטאת את רצון השכבות השונות בחברה , הינה מפלגה סקטוריאלית, שחרטה על דגלה את הצורך ברפורמה רדיקלית בתחום המיסוי, הבריאות, חוקי העבודה ויתר ליבראליזציה בתחום הפנים. במגמה לסיים את המשא ומתן הקואליציוני מהר ככל האפשר הושארו מספר נושאים בתחום הפיננסי ובתחום הבריאות פתוחים עד לסיכומי ועדות שמונו למציאת פתרון.

כשינוי חשוב בהשוואה למדיניות הממשלה היוצאת ניתן לציין את ההחלטה להאריך את אורך חייהם של מספר כורי כוח גרעיני, שעל סגירתם הוחלט בזמן כהונתה של הממשלה שקדמה לממשלה היוצאת.

תחומי החוץ והביטחון לא היוו נושא מרכזי במשא ומתן הקואליציוני. יש בפשרה שהושגה כדי לבטא המשכיות בצד שינויים קלים בלבד. שלושה עמודי היסוד שימשיכו לעמוד בבסיס מדיניות החוץ והביטחון יהיו: המשך שיתוף הפעולה בתחום האינטגראציה של האיחוד האירופי, השותפות הטרנסאטלנטית ובמרכזה נאט"ו והמולטילטרליזם כאמצעי שיאפשר לגרמניה לתת ביטוי לאינטרסים החשובים שלה בתחומי החוץ והביטחון.

להלן מספר נקודות ראויות לציון: הצורך בהתאמת המסגרות המולטילטרליות בתחום הפיננסי ויתר המסגרות שמחוץ לאו"ם לנסיבות שהשתנו בעקבות המשבר הפיננסי, חיזוק האו"ם ע"י הנהגת רפורמה מקיפה שתיתן ביטוי לשינויים ביחסי הכוחות בעקבות סיום המלחמה הקרה והמשבר הפיננסי ( בהקשר זה חותרת גרמניה להשגת מושב במועצת הביטחון לאיחוד האירופי ועד שזה יקרה למושב לעצמה), המשך הרחבת האיחוד בשום שכל , קרי עמידה על כל הקריטריונים והתנאים אותם יש למלא ללא הנחות ובכלל זה הבעת תמיכה בהמשך המו"מ עם תורכיה ללא קביעת מועד לסיומו, תוך הבהרה כי במידה ותורכיה או האיחוד לא יוכלו לעמוד בדרישות יהיה מקום למצוא מסגרת דוגמת הענקת סטטוס מיוחד שיביא להידוק הקשר בין האיחוד לתורכיה (ניסוח התואם את מדיניותה של הקנצלרית אשר בסופו של יום אינה מתייחסת בחיוב לאפשרות צירופה של תורכיה לאיחוד), קריאה להמשך הרחבת והעמקת מדיניות השכנות של האיחוד (מוזכרות האזור שממזרח לגרמניה בעוד איזור הים התיכון אינו מזכר) וקריאה לחיזוק התאום והעשייה עם קהיליית הערכים המערבית.

באשר לשכנות של גרמניה, ניתן דגש ליחסים עם רוסיה הן בקונטכסט המולטילטרלי ( חיזוק יחסי נאט"ו רוסיה וחתירה להקמת ארכיטקטורה ביטחונית אירו-אטלנטית בשיתוף פעולה הדוק עם רוסיה בפתרון משברים אזוריים ובקונטקסט הבילטרלי.

בסימן המשכיות - ויחד עם זאת להט ונחישות לשינוי בעיקר מצידו של שר החוץ הנכנס ווסטרוולה - תופסים נושאים כמו פירוק הנשק ובקרת הנשק מקום מרכזי בסדר היום של הממשלה הנכנסת. מובעת תמיכה בחתירתו של הנשיא אובמה לעולם ללא נשק גרעיני כמו גם ביתר יזמותיו בתחום. עד להגשמת החזון, סבורה הממשלה הנכנסת כי גם צעדי ביניים יש בהם כדי להגדיל את הביטחון. כל הצעדים האלה נועדו למנוע הופעת מדינות גרעיניות חדשות והמשך מרוץ החימוש. בקונטקסט של ועידת ההמשך של אמנת ה –NPT (בשנה הקרובה), מתכוונת גרמניה לגלות יזמה בניסוח אמנות חדשות ובחתימה על אמנות קיימות. (אין ספק כי בפעלתנות גרמנית בתחומים לעיל טמון פוטנציאל לחילוקי דעות עם ישראל). בלחץ המפלגה הליבראלית מופיעה בהסכם פיסקה הקוראת (בתאום עם נאט"ו וארצות הברית) להוצאת הנשק הגרעיני מגרמניה.

אשר למזרח התיכון, ניתן למצוא את טביעות אצבעותיה של הקנצלרית מרקל. גרמניה חוזרת ומאשרת את מחויבותה המיוחדת לישראל כמדינה יהודית (התוספת של מדינה יהודית מוזכרת לראשונה במצע ממשלתי ומהווה תופעה ייחודית בנוף האירופאי). בצד החתירה ליציבות ודמוקרטיה, יש חזרה על התמיכה בפתרון של שתי מדינות - ישראל שתוכר על ידי כל שכנותיה כשאזרחיה יוכלו לחיות בשקט ובביטחון , ומדינה פלסטינית שלאזרחיה תינתן הזכות להגדרה עצמית.

הד לעמדה ארוכת שנים של המפלגה הליבראלית ניתן למצוא בקריאה לכינוס ועידה אזורית במתכונת ובש"א (הוועידה לביטחון ושיתוף פעולה אזורי באירופה) כמו גם על בסיס אנאפוליס ומפת הדרכים.

שינוי בהשוואה לעמדת הממשלה היוצאת יש לראות בכוונה של גרמניה להקטין באופן הדרגתי את תרומתה או השתתפותה במסגרת כוח יוניפי"ל בלבנון כצעד בדרך לסיום מעורבותה. את הצעד יזמה המפלגה הליבראלית אשר התנגדה מלכתחילה לעמדת הקנצלרית ושר החוץ שטיינמאייר לשיגור כוח ימי ליוניפי"ל. את התנגדותו הסביר ווסטרוולה בנימוקים היסטוריים המונעים מגרמניה בגין יחסיה המיוחדים עם ישראל לשגר כוח צבאי למזרח התיכון. המשך הדבקות בקו הזה עלול להגביל את יכולתה של גרמניה ליטול על עצמה בעתיד משימות חדשות וכפועל יוצא, להגביל את השפעתה. כמעט בבחינת פטור בלא כלום אי אפשר, מוזכרת לבנון (חיזוק סוברניות ויציבות), ועיראק (התפתחות הדמוקרטיה והמשך השיקום).

הפיסקה בנושא איראן, הנפתחת בקביעה כי יחד עם שותפותיה למשא ומתן תתרום גרמניה חלקה לכך שאיראן לא תשיג נשק גרעיני, מהווה המשך של מדיניות גרמניה בנושא. הדרך להשגת היעד לעיל היא באמצעות משא ומתן ובמידת הצורך בהחרפת הסנקציות. הציפייה הינה לשקיפות איראנית בפרויקט הגרעיני - זכותה של איראן לשימוש באנרגיה גרעינית אזרחית אסור שתהווה איום על שכנותיה.

בסוגיית אפגניסטן אשר לה יש היבטים פנימיים (התנגדות גדלה של חלקים רחבים בציבור להמשך הנוכחות הצבאית) ובינלאומית (פעילות במסגרת נאט"ו כחלק מהמאבק בטרור) קובע המצע כי יש להעביר בהדרגה את האחריות בתחום הביטחוני לידי ממשלת אפגניסטן, בכדי ליצור את התנאים להוצאת הכוח הגרמני משם. הוצאת הכוח (כך רצונה של הקנצלרית) יעשה בתאום עם בנות בריתם.

תיק החוץ הופקד כאמור בידי יושב ראש המפלגה הליבראלית ווסטרוואלה הנעדר נסיון בינלאומי. הוא ממשיך את המסורת של שרי חוץ ליבראלים: וולטר של, גנשר הפעלתן וקינקל. תיק ההגנה הופקד בידיו של הכוכב העולה של הפוליטיקה הגרמנית הברון צו גוטנברג, אשר כיהן כשר הכלכלה בממשלה היוצאת. איש צעיר ומוכשר אשר כחבר בונדסטאג רכש נסיון רב בתחום מדיניות החוץ. הפקדת תיק הביטחון בידיו תאפשר לו להיכנס לתחום האפור שבין מדיניות החוץ והביטחון. דמות מרכזית נוספת לצידה של הקנצלרית יהיה שר האוצר שוייבלה, שכיהן כשר הפנים בממשלה היוצאת והיה יד ימינו של הקנצלר קוהל.

מצעי מפלגות וממשלות לאחר שמוצגים, מוכנסים אחר כבוד למגירות או שמשמים חומר בידי האופוזיציה לניגוח הממשלה. יש להניח שהמציאות הקשה שעמה צפוייה גרמניה להתמודד בשנים הקרובות, תאלצה לנקוט בצעדים שלא יעלו בקנה אחד עם היעדים עליהם התחייבה במצע הקואליציוני.