פרסומים
מבט על, גיליון 36, 20 בנובמבר 2007
מאז ועידת ג'נבה בדצמבר 1973 רגילים במזרח התיכון לְסִפּור המתח סביב השאלה האם "הילד הרע" של הפוליטיקה הערבית, סוריה, ישתתף או לא ישתתף במפגש הקשור לתהליך השלום. בשנים האחרונות, ככל שסוריה התחברה יותר לציר במנהיגותה של איראן, השאלה הפכה לפחות מעניינת, ובכל זאת לקראת אנאפוליס השאלה שוב עומדת על הפרק – האם סוריה תשתתף במפגש אנאפוליס ואם כן מה תהיה רמת הבכירות של נציגותה?
מאז ועידת ג'נבה בדצמבר 1973 רגילים במזרח התיכון לְסִפּור המתח סביב השאלה האם "הילד הרע" של הפוליטיקה הערבית, סוריה, ישתתף או לא ישתתף במפגש הקשור לתהליך השלום. בשנים האחרונות, ככל שסוריה התחברה יותר לציר במנהיגותה של איראן, השאלה הפכה לפחות מעניינת, ובכל זאת לקראת אנאפוליס השאלה שוב עומדת על הפרק – האם סוריה תשתתף במפגש אנאפוליס ואם כן מה תהיה רמת הבכירות של נציגותה?
קיים מידע סותר בשאלת ההשתתפות של סוריה. לפי חלק מהידיעות סוריה הסכימה כבר להשתתף והשאלה שנותרה היא לגבי דרג ההשתתפות. לפי ידיעות אחרות סוריה עדיין מתנה את השתתפותה בכך שסוגיית רמת הגולן והסכם בין ישראל וסוריה תהיה גם על סדר היום של הוועדה. היא אינה מסתפקת בכך שנציגיה יוכלו להעלות את הנושא בהתבטאויותיהם במהלך המפגש.
השאלה המרכזית היא האם יש חשיבות להשתתפותה או אי השתתפותה של סוריה. נראה היה כי בשלב הראשון ארה"ב לא הייתה כה מעוניינת בהשתתפות סורית והיא יצאה ידי חובתה בכך שהודיעה שמבחינתה סוריה יכולה להשתתף כחלק ממשלחת הליגה הערבית. אולם בהדרגה הלך וגבר העניין בהשתתפותה של סוריה.
הסיבה הראשונה לשינוי הייתה הרצון לנטרל את היכולת הסורית להפריע להצלחת הוועידה. הארגונים הפלסטינים המתנגדים ליושב ראש הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס, מתכוונים/התכוונו לקיים במקביל למפגש אנאפוליס ועידה בדמשק בהשתתפות כל הגורמים המתנגדים למפגש. היה חשש אצל המנהיגות הפלסטינית שבמפגש כזה ישתתפו גם גורמים אופוזיציוניים לעבאס בתוך הפתח כמו פארוק קדומי, יו"ר תנועת הפתח והאחראי על המחלקה המדינית של אש"ף. היה גם חשש שזה יכול להיות צעד ראשון לקראת הקמת אש"ף חלופי. ההנחה היא שאם סוריה תחליט להשתתף במפגש אנאפוליס היא לא תוכל לארח וועידה כזאת, ואכן כאשר סוריה החלה לשקול ברצינות את השתתפותה הנחה המשטר הסורי את אמצעי התקשורת להוריד פרופיל בנושא הוועידה החלופית.
סיבה שנייה קשורה להקשר הרחב יותר של הוויכוח המתקיים בישראל ובארה"ב באשר לדרך בה יש לטפל בסוריה. נראה כי השינוי בגישה כלפי השתתפות סוריה משקף את התחזקות הגורמים בשתי המדינות אשר מעוניינים בחידוש הדיאלוג עם סוריה. גורמים אלו אינם מאמינים שאפשר להשיג את השינוי הנחוץ במדיניות סוריה רק דרך לחץ ברוטאלי. בישראל התחזקו הקולות הקוראים לחידוש המשא ומתתן בין ישראל וסוריה, ונמסר שאף ראש הממשלה אהוד אולמרט שוקל האם ראוי להעדיף את המסלול הסורי על המסלול הפלסטיני, שבו הסיכויים להתקדמות ממשית נמוכים. בארה"ב השינוי בגישה פחות מובחן, אך גם שם ההתרשמות היא שההמלצה בדו"ח בייקר-המילטון לחדש את הדיאלוג עם סוריה רכשה לאחרונה יותר תומכים. ככל שארה"ב מתמקדת בעימות שלה עם איראן גוברים הקולות הטוענים שהרחקת סוריה מהציר עם איראן יכולה לשמש אמצעי מאוד אפקטיבי בניהול העימות הזה.
סיבה שלישית היא הרצון להשתמש במפגש אנאפוליס כבמה שתמחיש את התמיכה הערבית הרחבה במשא ומתן הישראלי-פלסטיני וביעדיו. השתתפות סוריה בהבעת תמיכה זו חשובה כשם שהייתה חשובה השתתפותה במפגש הליגה הערבית במארס 2002 בבירות והצטרפותה לקונסנסוס הערבי שאימץ את יוזמת השלום הערבית, וכן השתתפותה במפגש הליגה הערבית בריאד במארס 2007 שאשרר שוב את יוזמת השלום הערבית. ללא השתתפות סוריה קשה לומר שיש קונסנסוס של הקולקטיב הערבי בשאלה הזאת. מבחינה זאת ככל שמסתבר שאין יכולת של שני הצדדים לגבש נייר משותף של עקרונות שיוצג במפגש ויאומץ על ידי המשתתפים, והמפגש הופך לאירוע שהוא בעיקרו מהלך להתנעת משא ומתן מחודש בין ישראל והפלסטינים, כך נעשה יותר חשוב מבחינת הצדדים לקבל את ברכת הדרך מהעולם הערבי.
היבט נוסף הוא שהשתתפות סוריה באימוץ יוזמת השלום הערבית והנכונות שלה לשקול השתתפות במפגש אנאפוליס מהוות אינדיקציה נוספת לכך שלמרות הקשרים ההדוקים של סוריה עם איראן אין היא מרגישה בנוח עם מצב שבו היא נמצאת במחנה האיראני והיא מעוניינת באמת בדיאלוג עם ארה"ב ובחידוש המו"מ עם ישראל, ואין הדברים של בשאר אסד בנושא זה נאמרים רק כתמרון פוליטי מהשפה ולחוץ.
מול כל השיקולים האלה אין לשלושת המשתתפים העיקריים – ארה"ב, ישראל והפלסטינים – עניין בכך שהמפגש יאבד את התמקדותו בנושא הפלסטיני, ולכן לא נראה בשלב הזה כי יסכימו להעמיד את הנושא הישראלי-סורי במעמד שווה בסדר היום של המפגש. פתרון אפשרי הוא פתרון של פשרה שישלב גם את הנושא הסורי אך יבהיר שמטרת המפגש היא בעיקר לטפל במו"מ הישראלי-פלסטיני. אם לא יימצא פיתרון כזה עשויים הסורים להימנע מהשתתפות במפגש או לשלוח נציגות מאוד זוטרה.
מכל מקום סביר כי ההשתתפות של סוריה, כשלעצמה, במפגש אנאפוליס, אם תתרחש, לא תביא לשינוי דרמטי כמו חידוש המו"מ עם סוריה או חידוש הדיאלוג עם ארה"ב. חשיבותה היא בכך שהיא משקפת זרמי עומק בסוריה, בישראל ובארה"ב שאם יתחזקו יכולים להביא לשינוי בגישה כלפי סוריה ולהתחדשות הדיאלוג עמה.