פרסומים
אתמול אחה"צ שבתי ממסע לאושוויץ-בירקנאו לציון יום השואה הבינלאומי יחד עם עמיתיי מהכנסת, במסע משמעותי ביותר שנערך בשנים האחרונות לעמק הבכא של העם היהודי. אתמול, כמו היום, וכמו בימים שיבואו, הפצע המדמם ימשיך ללוות אותנו ויישאר לעד צרוב בתודעתנו האישית והקיבוצית. רק מי שמנסה להבין ולחוש את גודל הזוועה, יוכל להישיר את מבטו ולשלוף באופטימיות עתיד בטוח וטוב יותר לעם היהודי. מדינתנו נוצרה בין היתר על יסודות האודים והניצולים, מדינתנו צברה יכולות שאין כמותן בששת העשורים לקיומה. עוצמות אלו מבטיחות לעם החי בציון ולעם היהודי באשר הוא- אשר היה לא יהיה.
גבירותיי ורבותיי- צריך אחת ולתמיד לומר את האמת: יותר מסוכן לישראל להישאר בקיפאון מדיני ולהמשיך להחזיק בשטחים, מאשר להיפרד מהפלסטינים. אנחנו מתקרבים בהתמדה לנקודת אל חזור שממנה והלאה הפרדה לא תהיה עוד אפשרות ריאלית. המצב הזה יוביל אותנו לתהליך קשה שסופו מדינה דו לאומית. בשטחי הגדה המערבית חיים כיום למעלה משני מיליון פלסטינים. הם לא ייעלמו ולא יעזבו. אם לא ניפרד מהם סופם להיות אזרחי ישראל. מדינת ישראל לא תוכל לעמוד כלכלית, חברתית ופוליטית במצב כזה. לא מדובר כאן על דיון תיאורטי, אלא במציאות שעלולה להיות חלק בלתי נפרד מעתיד מדינת ישראל. לכן, אנחנו מתקרבים לרגע האמת הלאומי והפוליטי שלנו!
היו כאן ביומיים האחרונים הרבה דוברים מהימין של המפה הפוליטית, שר הביטחון משה בוגי יעלון, שר הכלכלה נפתלי בנט ואחרים. שמעתי וקראתי את הדברים. המסקנה היחידה שעולה שוב ושוב היא שלימין אין שום חזון. ואין מושג איפה ישראל תהיה בעוד עשר שנים.
מה אומר לנו נפתלי בנט- שהרחם היהודית תפתור את הסכסוך? מה יש לך בנט להציע מלבד דברי הסתה חמורים? אדוני שר הכלכלה, חזון בנט הוא חזון המדינה הדו לאומית! נפתלי בנט, אתה וחבריך הפכתם לאבות המדינה הדו-לאומית, בטאבו היא תהיה רשומה על שמכם. אתם אולי לא רוצים בכך, אבל אתם מערערים את יסודות הבית לעם היהודי, אתם הפוסט ציוניים האמיתיים, אתם מהווים את האיום האמיתי על 2000 שנות כיסופים למדינה יהודית. אתה מדחיק את המציאות המתהווה לנגד עינינו, מאחז את עיניך ומשקר לציבור.
אנחנו יודעים להתמודד עם כל תרחיש ביטחוני, וממילא כל הסכם עתידי יחייב הסדרי ביטחון שישאירו בידי ישראל את היכולת להגן על גבולותיה ועל אזרחיה בעצמה. המציאות הוכיחה שכשאנו נתפסים כשוחרי הסדר, יש לנו לגיטימציה מלאה לפעול בתקיפות נגד אויבינו ולממש את זכות ההגנה העצמית שלנו. ראו את התמיכה שקיבלנו ב"חומת מגן" אחרי שהוכחנו את כוונותינו במסגרת המשא ומתן ב "קמפ דייויד" בשנת 2000. ובעופרת יצוקה כשניהלנו משא ומתן אמיתי לשלום בסוף 2008 תחילת 2009. איש לא כופר בזכותנו להגן על עצמנו.
בטחון ישראל הוא ערך עליון על כך אין עוררין ושמירתו אינה מסתכמת רק בביטחון חוץ, אלא גם בביטחון פנים. הטרור הפלסטיני באיו"ש נמצא בשליטה יחסית. אך מנגד האלימות מבית בצורת תג מחיר נמצאת במגמת עלייה ואינה זוכה למענה ראוי, לא מידי גורמי אכיפת החוק ולא מידי הממשלה. אנחנו כחברה נוטים לקבל את האלימות היהודית באורח רוח יחסי, אולי כי עד היום לא היו נפגעים בנפש, אבל הדרך לשם היא סלולה. אנחנו מדברים כבר על מאות אירועים בשנים האחרונות. אני קורא לשר הביטחון יעלון לשלוח את הריבון בשטחי איו"ש, אלוף פיקוד המרכז ניצן אלון, לציבור כדי שיספר לנו על האיום האמיתי בשטח. שיאמר בכנות אם המאמצים שנעשים כלפי פורעי תג מחיר זהים לאלה שעושים מול הפלסטינים. וזה לא שגורמי האכיפה לא רוצים או לא יכולים, ידיהן כבולות. יום אחד חס וחלילה ישלם חייל או קצין צה"ל בחייו מידי מפגעי תג מחיר ואז יתחילו להישאל השאלות הקשות. בשנת 1995 זלזלנו בטרור היהודי והוא הוליד רצח של ראש ממשלה ולכן לא ניתן יותר לטרור להרים ראשו לא מחוץ ולא מבית. מבלי משים, דבריו של נפתלי בנט אמש נותנים סוג של רוח גבית להתנגדות להסדר עד כדי אלימות ואני מודאג מכך מאוד. זה צריך להדאיג את כולנו.
בכנס הזה מדברים רבות על חוסנה של מדינת ישראל. אי אפשר לדבר על חוסן מדיני בלי להזכיר את אתגריה הכלכליים חברתיים של המדינה. לידיעתכם- מאות מיליוני שקלים נשפכים בחודשים האחרונים על ידי השר בנט והשר אורי אריאל להתנחלויות, אגב, באישור שר האוצר לפיד, במקום להוריד את מחירי הדיור בכל הארץ ובמקום להפנותם לנגב ולגליל. מחירי הנדל"ן, הפערים הכלכליים, מצב העוני ושחיקת מעמד הביניים מאיימים על הלכידות של מדינת ישראל. אנחנו לא יכולים לשלוח חייל או חיילת להגן בגופם על המדינה ויום לאחר השחרור לא לתת להם כל אופק כלכלי. לפני שלוש שנים יצאו רבים מאזרחי מדינת ישראל לכיכר על מנת למחות על המצב הכלכלי. זאת הייתה ההפגנה הגדולה ביותר בתולדות מדינת ישראל ודבר לא השתנה. הציבור מאבד את התקווה. צעירים רבים בוחרים לנטוש ואנחנו מוותרים עליהם. יש קשר ישיר בין רווחה לתהליך מדיני. יש קשר ישיר בין חינוך וחברה, להגעה להסדר ולשלום. צדק חברתי לא נעצר במחסום ולא יכול להיעצר שם!
אנחנו נמצאים בעידן חדש. בחלוף שלוש שנים מפרוץ האביב הערבי, השלכותיו עדיין לא ברורות. לפני שנתיים כל נביאי הזעם דיברו על השתלטות האסלאם הקיצוני על האביב הערבי. זה לא בהכרח קורה. להיפך. מה שברור כרגע שהכוח עובר יותר ויותר לידי האזרח. אפשר לראות את המגמה הזאת בכל מדינות המזרח התיכון. אנחנו כבר לא במצב ששלטון דיקטטורי יכול להחצין את בעיות הפנים על ידי מלחמות עקובות מדם. האזרחים אינם חפצים במלחמה. הציבור מחפש כיוון אחר בחייו. ראינו כאן אתמול סקר המראה שהפלסטינים עצמם אינם מעוניינים בעוד אינתיפאדה. אפילו איראן מבינה היום שלא ניתן לנהל מדיניות חוץ מעל ראשם של אזרחיה. מתקפת החיוכים היא תוצר מובהק של החשש של משטר האייתוללות קודם כל מהציבור האירני.
כפי ששמעתם ביומיים האחרונים, ישראל נמצאת היום בזהות אינטרסים עם חלקים נרחבים במזרח התיכון: ערב הסעודית, כווית, מצריים מדינות המפרץ ואפילו לבנון. בין אם זה החשש מאל קעידה ובין אם החשש מהתגרענות אירן. הצדדים המסורתיים של הסכסוך כבר לא ברורים כפי שהיו בעבר. מדינות כמו עירק ולוב יצאו מהמשחק, סוריה חלשה ומסוכסכת. גופי הטרור הגדולים- חיזבאללה וחמאס נמצאים היום בבידוד פוליטי עמוק. חאמס מוצא עצמו מול כתף מצרית קרה וחיזבאללה שקוע עמוק במלחמה בסוריה. המצב נזיל והלוחות הטקטוניים יכולים לזוז בכל רגע, אבל אי אפשר לדבר יותר על סטגנציה ביחסים עם מדינות ערב.
כל אלה הופכים את היוזמה הערבית לאות חיה. ישראל צריכה לנצל את האינטרסים המשותפים ליצירת רשת של יחסים דיפלומטיים במזרח התיכון. ישראל מקיימת מערכת יחסים בילטראלית מול הפלסטינים כבר שני עשורים. הבאנו את עצמנו למשחק סכום אפס נצחי שבו שני הצדדים מרגישים שכל ויתור הוא ניצחון של הצד השני. זה כבר לא המצב. האינטרס של שני הצדדים הוא פרידה מכובדת. ואם נרחיב את המשוואה אז גם יגיע שגשוג כלכלי ומדיני. הרווח לשני הצדדים הוא עצום. כפי שבעקבות הסכמי אוסלו נוצר השלום עם ירדן כך נוכל ליהנות משגשוג שלא ידענו כמוהו, מתוך דטאנט ביחסים עם חלקים רחבים בעולם הערבי.
אני חוזר ומדגיש- היפרדות ומניעת מציאות של מדינה דו-לאומית היא אינטרס ראשון במעלה של ישראל, ולכן עליה ללכת את הקילומטר הנוסף למען יעד זה תוך שמירה קפדנית על הביטחון. אל לנו לרפות את ידינו בטענה שממילא אין סיכוי אז מדוע להתאמץ. זה היגיון פגום: הוא עלול להפוך לנבואה המגשימה את עצמה ובדרך להציג אותנו כסרבני שלום ולשפוך דלק על מדורת הדה-לגיטימציה הבינלאומית של ישראל. נכון, לא בטוח שהשיחות יצליחו אבל גם אם יכשלו חשוב שנוכל לומר לעצמנו ביושר, ושידידינו המעטים בעולם יסכימו איתנו, שלא בגללנו הכישלון. צריך לומר לציבור את האמת: אי אפשר לאחוז במקל מכל קצותיו. היעד של היפרדות משכנינו הפלסטינים הוא כה חיוני אסטרטגית שאם השיחות לא יבשילו, נצטרך לשקול מהלך יזום שלנו. זו לא הדרך המועדפת ואני חרד מהיום שבו נרצה להיפרד באורח יזום אך לא נוכל. לכן, אי אפשר יותר לדחות את ההכרעות הגורליות כפי שנעשה עד כה.
אנחנו נמצאים בעת משא ומתן לכן לא אעסוק כאן בשרטוט מפות והצבת חיילים על הלוח. ברור לחלוטין שעלינו לשמור על הסדרי ביטחון שייקחו בחשבון כל תרחיש אפשרי. אמרתי למזכיר המדינה, ג'ון קרי באחת מפגישותינו, שום חייל מלבד חייל צה"ל לא יהיה מוכן להיהרג על מנת לשמור על ביטחון אזרחי מדינת ישראל. ביטחוננו יהיה בידינו אבל אפשר למצוא פתרונות יצירתיים לכל הסוגיות ולשמור על הקווים האדומים שלנו.
קרי עושה מאמצים עילאיים בפועלו ואנחנו צריכים לחבור יד ביד ולגבות את מאמציו לכיוון השלום. אני מאמין ששני העמים מבינים שהגיעה העת לצאת לדרך חדשה. עכשיו זה תלוי בשני המנהיגים.
אני עומד לא רק בראשות האופוזיציה בכנסת אלא גם בראשות גוש פוליטי גדול שתומך בהסדר ובשלום. הגוש הזה מעניק לראש הממשלה רוב בכנסת להסדר מדיני עם הפלסטינים. יש רוב גדול גם בקרב הציבור הישראלי למהלך של שלום. יתכן שחתירה להסכם תפלג את הליכוד, אבל אם נתניהו לא יפחד ויעשה מעשה אמיץ לשלום הוא יוכל בהחלט למצוא רשת ביטחון שתאפשר לו להתקדם במשא ומתן. אנחנו נהיה שם כדי לסייע. הבעיה, אדוני ראש הממשלה, היא שלהתקוטט עם בנט זה אולי טוב לתקשורת אבל זה בטח לא אינדיקציה לכך שאתה הולך לצעדים אמיצים.
אני שואל את ראש הממשלה, האם אתה מסוגל? אני לא בטוח. האם יש לך את האומץ? אני בספק. כמו כל ראש ממשלה לפניו בשני העשורים האחרונים נתניהו רואה משם את מה שלא ראה מכאן. לעומת חלק מקודמיו, נתניהו טרם הוכיח שקורץ מחומר של מנהיגים. הוא נראה כמי שאיבד אחיזה על ממשלתו. וממשלת נתניהו נראית כמו אובדן עשתונות ניהולי. ראש הממשלה אינו מקבל אפילו מידה של כבוד משרי ממשלתו. לכן- המבחן רובץ כעת לפתחו.
בן גוריון אמר: " עתידנו אינו תלוי במה יאמרו הגויים אלא במה יעשו היהודים". אני לא חושש מהגויים אלא מהבית פנימה. מהעיוורון לתהליך הדמוגרפי ומן הכרסום הפנימי בתוכנו, שאנחנו מביאים על עצמנו. זוהי הסכנה האמיתית. אני אומר לך אדוני ראש הממשלה, קבע אתה את הדד ליין לשיחות. תייצר אתה בעצמך את סד הזמנים. תנהיג, תשלוט ותחתור למגע. ואני אומר לכם ידידי יאיר לפיד וציפי לבני. אם נתניהו ימשיך להוביל אותנו לשום מקום הפסיקו לתת לו גיבוי. אם יחזור לסורו וייבהל, ייסוג או ימסמס את התהליך אנחנו נוכל להפיל אותו ולהיות לו אלטרנטיבה. חיברו אלינו ויחד נאחד את המחנה. יש לנו את הכוח ואת הרוב בציבור. בתנאים מסוימים יהיה לנו אפילו את הרוב בכנסת. כפי שזה נראה ברגע זה, אתם יושבים בממשלה שהולכת לשום מקום. חיברו אלינו ונקים ממשלה צודקת וטובה יותר.
הדוגית שטה, ומלחיה נרדמו כולם. אם לא יעורו כל מלחייה איך תגיע הדוגית לחוף?
הדעות המובעות בפרסומי המכון למחקרי ביטחון לאומי הן של המחברים בלבד.