פרסומים
מזכר 120, המכון למחקרי ביטחון לאומי, תל אביב, יוני 2012.
עקבו אחרינו בגוגל
{image} שנים עשר המאמרים שכונסו במזכר זה מציגים את פנֵיה השונים והמורכבים של ההתמודדות עם הבעיות שמציבה החזית האזרחית בפני מקבלי ההחלטות בישראל. העורכים מציעים שורה של המלצות ובהן ארבע המרכזיות המפורטות להלן:
א. למרות הרחבת פעילותו המקצועית של פיקוד העורף, ועל אף מעורבותה של רשות החירום הלאומית (רח"ל) והקמת המשרד להגנת העורף, ישראל עדיין רחוקה ואולי אף מתרחקת מרמת מוכנות מספקת נוכח האיומים הגוברים על החזית האזרחית, בעיקר נוכח התעצמות האויבים במגוון כלי הנשק תלול המסלול.
ב. המערכות הרבות האמורות להעניק מענה לחזית האזרחית טרם הצליחו לגבש אסטרטגיית-על אינטגרטיבית לצורך התמודדות ראויה מול האיום הגובר. אסטרטגיה כזו תצטרך להיגזר מתפיסת הביטחון המעודכנת של ישראל, האמורה לתת ביטוי הולם ומאוזן למרכיב התגוננות העורף.
ג. שילוב מלא יותר של הגורמים האזרחיים הן מהמגזר הציבורי, הן מהמגזר השלישי והן מהמגזר העסקי, טומן בחובו פוטנציאל גדול לחיזוק היכולות של החזית האזרחית.
ד. המערכת העוסקת במצבי חירום בישראל מדברת עדיין בשפות ארגוניות ותרבותיות שונות. היא זקוקה באופן נואש ודחוף ל"קפיצת מדרגה", שאותה יכול לקדם רק גורם מנהיגותי מוביל ובעל סמכות ברורה, פוליטית וארגונית, שיגבש אסטרטגיה, דוקטרינה כוללנית ותכנית פעולה, וידאג ליישומן הלכה למעשה בלוח זמנים ריאלי.