פרסומים

תקציר

שנת 2004 סימנה את ראשיתו של תהליך הפיכתה של הזרוע הצבאית של תנועת חמאס ברצועה מזוע טרור לגוף בעל דפוסים ממוסדים ותורת לחימה. הגורמים שהביאו להתנעתה של מגמה זו כרוכים הן בשינויים פנים ארגוניים בחמאס והן בהחלטות שקיבלה ישראל ונגעו ישירות לעתידה של עזה. חיסולם של השיח' אחמד יאסין וסגנו עבד אל-עזיז רנתיסי בשליש הראשון של 2004 חיזק את הנהגת "החוץ" של חמאס, היושבת בדמשק, והביא להידוק הקשרים של התנועה עם איראן.

ראשיתה של שנת 2006 הייתה עבור חמאס תקופה של מימוש רווחים. לא זו בלבד שהתנועה הצליחה לרקום סיפור ניצחון, שלפיו הביאה ההתנגדות המזוינת לנסיגת צה"ל מעזה, כמו יציאת צה"ל מרצועת הביטחון בדרום לבנון במאי 2000, אלא שהיא גם הצליחה לתרגם זאת לתמיכה פוליטית ולאהדת ההמון.

לצד תפקידה של הזרוע הצבאית של חמאס כשומרת על הבלעדיות של שלטון התנועה בעזה בפני איום מבפנים, היא לא זנחה את ייעודה המקורי כגוף לוחם, ונערכה לעמוד גם מפני האיום שמבחוץ – פלישה של ישראל לרצועה. התנתקות ישראל מעזה, היכולת לצאת מהרצועה ולהיכנס אליה בחופשיות יחסית והתרחבות תופעת ההברחות לכדי עשייה של ממש, בחסות ממשלת הניה העניקו לבניין הכוח של גדודי עז אל-דין אל-קסאם ממדים חדשים.

יותר מכל העניקו מלחמת לבנון השנייה בקיץ 2006 והצלחת חזבאללה לעמוד מול צה"ל במשך 34 ימי לחימה זריקת מרץ לזרוע הצבאית של חמאס ותרמו לשדרוג יכולתיה. דפוסי הפעולה של חזבאללה היו עבור חמוס מודל לחיקוי ומופת לניהול לחימה א-סמטרית תוך כדי ניצול תווי השטח וחולשות היריב.

עם התאוששותה של הזרוע הצבאית של חמאס ממהלך הפתיחה של מבצע "עופרת יצוקה" ניסו פעיליה ליישם את עקרונות הפעולה שעמדו בבסיס תכנית ההגנה שלה על הרצועה. ככלל, פשטו לוחמי חמאס את מדיהם, נטמעו באוכלוסיה האזרחית, שהם עשו ממנה מגן אנושי בעל כורחה, ונמנעו מחיכוך ישיר עם צה"ל בשטחים הפתוחים שבין ציר "הוברס" ובין פאתי השטח העירוני.

הקמת מערך המנהרות והבונקרים בלב המרחב האורבני של העיר עזה ופאתיה שירתה את חמאס לצורכי הסתתרות. עם זאת, דרג ההנהגה הפוליטי של התנועה לא נמלט לחלוטין מאימת הסיכולים הממוקדים.

היכולת של הזרוע הצבאית לשמור על קצב אש תלולת מסלול באופן מדוד ורצוף הייתה מבחינתה של חמאס אחד מהישגיה החשובים של המערכה.