פרסומים

בימים אלו מתקיים דיון על הצעת התיקון לחוק שירות הביטחון, שיכול להיות בעל השלכות היסטוריות על מעמד הנשים בצה"ל ובחברה הישראלית. הדיון, המתנהל בוועדה המיוחדת בראשות ח"כ איילת שקד, עומד בפני סיום, טרם העברתו להצבעה בקריאה שנייה ושלישית בכנסת. הצעת החוק, המוכר בתור "חוק השוויון בנטל", עוסקת ברובה בהסדרת גיוסם לצה"ל של בני הישיבות, אולם בין סעיפיה יש שני סעיפים שלא קשורים במישרין לגיוס בני הישיבות, אלא למשך השירות של גברים ושל נשים בצבא. ההצעה קובעת כי משך השירות של גברים יקוצר מ- 36 ל-32 חודשים ובמקביל יוארך משך השירות של הנשים מ-24 ל-28 חודשים. המשמעות הינה, כי הפער בין שירות הגברים והנשים יקטן משנה לארבעה חודשים בלבד. היוזמה לתיקון מקורה בצה"ל, זאת מכיוון שקיצור משך השירות של הגברים ייצור פערי כוח אדם. כוונת הצבא היא שפערים אלה יגושרו בחלקם על ידי גיוס בני הישיבות ובחלקם על ידי הארכת משך השירות של הנשים.
כידוע, הנושא של גיוס בני הישיבות הוא נושא שמעסיק מאוד את הציבור הישראלי ומרבית הדיונים בוועדת שקד עסקו בנושא זה. עם זאת, התקיימו גם מספר דיונים שעסקו בנושא משך השירות של הנשים בצה"ל, אשר במסגרתם הוצגו שלוש עמדות עיקריות:
1. התנגדות להארכת משך השירות של נשים בצה"ל מתוך גישה אידיאולוגית לפיה עדיף כי נשים לא ישרתו בצה"ל, או ששירותן יוגבל ככל הניתן.
2. התנגדות להארכת משך השירות של נשים, שכן משמעות הדבר היא שאת מחיר קיצור השירות של הגברים ישלמו הנשים, תוך פגיעה בזכויותיהן.
3. תמיכה בהארכת שירות הנשים, מתוך מחשבה כי הדבר יאפשר מימוש טוב יותר של פוטנציאל הנשים בצה"ל ויתרום לקידומן בצבא ובחברה הישראלית.
ההכרעה בין הגישות השונות מחייבת לערוך בחינה של מקומן ומעמדן של הנשים בצה"ל בעבר וכיום. שירות הנשים בצה"ל עבר תמורות רבות במהלך השנים על רקע השינוי במעמד הנשים בחברה הישראלית בכללותה. בעת הקמת צה"ל, העיקרון המנחה היה "צבא של גברים שנשים עוזרות בו". 70% מהנשים שירתו כפקידות ובתפקידי עזר "מסורתיים". בהמשך, חלה התקדמות, בפרט נוכח הפנייתם של יותר גברים לתפקידי לחימה, ואז הוטבע המונח "נשים חליף גברים", שמשמעו הכשרת נשים לתפקידים מקצועיים, לשם פתרון בעיות כוח אדם בתפקידים שפינו הגברים (מדריכות לחימה, נשקיות, נהגות, מכונאיות מטוסים, קשריות ועוד). נקודת ציון משמעותית ארעה בשנות ה-90 בבג"ץ אליס מילר הידוע, שבעקבותיו החל השירות הצבאי להיתפס כעניין של זכויות, גברה הדרישה לשוויון הזדמנויות פורמאלי ונדחו תירוצים ביורוקראטיים וכלכליים כסיבות לאי הגברת השוויון. ב-2007, קבעה ועדה בראשות האלוף (מיל') יהודה שגב שורת המלצות מרחיקות לכת לקידום שירות הנשים. העיקרון המנחה של הוועדה, היה המרת שירות על בסיס מגדרי לעקרון "האדם הנכון בזמן הנכון". רוב המלצות הוועדה טרם יושמו, אם כי חל שיפור במעמדן של נשים, כאשר המגמה הכללית השוררת היום בצה"ל, היא קידום שירות משמעותי יותר של נשים והנחלת יחס מכבד לנשים בצה"ל.
צה"ל מתבסס על מודל "צבא העם" שמשמעותו ראיית הצבא לא רק כגוף האמון על שמירת בטחונה של ישראל אלא גם כנושא תפקיד חברתי, מעין כור היתוך לחברה וראי לה. השירות הצבאי משליך על העתיד ומשמש פעמים רבות כמנוף לחיי האזרחות. מעבר לכך, השירות הצבאי בישראל, שמתקיים בתקופה בה אישיותו של האדם מתעצבת, הינו גורם משפיע על עיצוב וגיבוש הזהות העצמית ותחושת הערך העצמי, והדבר נכון גם במישור המגדרי. השירות הצבאי משפיע הן על האופן בו נשים תופשות את עצמן ומקומן בחברה והן על האופן בו הגברים תופשים אותן. תפישות אלו מחלחלות אל המשך החיים גם מחוץ לצבא. כתוצאה מכך יש חשיבות רבה לקידומו של שוויון מגדרי בתוך צה"ל.
ניתן להצביע על שלושה חסמים עיקריים העומדים היום בפני השתלבות מהותית של נשים בצבא: ראשית, נשים לא משרתות בתפקידי לחימה פיסית, המהווים את הליבה היוקרתית של השירות הצבאי; שנית, הפערים המשמעותיים הקיימים באורך השירות גורמים לכך שיש תפקידים שחסומים בפני נשים בשל הכשרה ארוכה, אשר אינה משתלמת לאור ההגבלה של משך השירות; שלישית, הצבא עדיין נחשב, בישראל כבעולם, כ"מועדון גברים". יתר על כן, הקצונה הבכירה, שהיא זו שמקבלת את ההחלטות ומתווה את המדיניות, עדיין מורכבת באופן כמעט בלעדי מגברים.
אשר לחסם הראשון, ניתן להצביע על מגמות שינוי רלוונטיות. כיום, ישנן לא מעט יחידות קרביות שבהן נשים משתלבות, כגון: טייס, חובלות, תותחנים, קרקל וכו'. אמנם תהליך ההשתלבות איטי וקשה, אך עדיין מדובר במגמה עקבית. כמו כן, בשדה הקרב המודרני יש גידול מתמיד בלחימה מרוחקת ומבוססת טכנולוגיה, מרחב בו אין משמעות להבדלים הפיזיים בין גברים ונשים. על כן, גם אם לא יהיה ניתן להתגבר על חסם זה לחלוטין, צמצומו יפתח אופציות נרחבות שתאפשרנה לנשים להתקדם גם אם לא צמחו מתוך האצולה הקרבית.
לגבי החסם השני, הפתרון הוא פשוט – תיקון חקיקתי. לכן הצעת התיקון הנדונה כעת מהווה הזדמנות להסרת חסם זה. השוואה או צמצום הפער של משכי השירות של גברים ונשים תאפשר לשבץ נשים בתפקידים משמעותיים, מבלי שהדבר יהיה תלוי בהתנדבותן. בהתאם, הצבא יוכל לתכנן ולתקנן נשים לתפקידים אלה.
אשר לחסם השלישי, אין ספק ששינויים חברתיים אורכים זמן רב. עם זאת, כשבוחנים את מעמדן של נשים בחברה הישראלית (ובעולם המערבי בכלל) וכן בצה"ל עצמו כיום, לעומת המצב לפני חמישים ואפילו שלושים שנה, ניכרת התקדמות משמעותית. ככל שנשים ישולבו בתפקידים משמעותיים יותר, ובהתאם גם יתקדמו יותר בסולם הדרגות, ניתן לשער כי השינויים באווירה השוררת בצבא בהקשר המגדרי יואצו.
לפיכך, יש מקום לאמץ את תיקון החקיקה המוצע ולצמצם (ובהמשך לבטל לגמרי) את הפער בין משך השירות של הגברים והנשים בצה"ל. עם זאת, יש לתת מענה לחשש לפיו הארכת משך השירות תביא בסופו של דבר רק לפגיעה בנשים ולהגדלת הנטל עליהן בלי תמורה אמיתית. לכן, במקביל לתיקון החקיקתי, על הצבא לגבש תכנית שלמה אשר תבטיח שוויון הזדמנויות מהותי. יש צורך בשוויון מלא בגיוס – במיון, בהכשרה ובשיבוץ – על פי קריטריונים זהים של יכולת וכישורים. יש להבטיח קידומן של נשים מתאימות וכן להבטיח שוויון מהותי והתחשבות בצרכיהן תוך כדי השירות. לצורך כך נדרשת, מעבר לקיומה של תכנית ברמה המטכ"לית, עבודה מול מפקדים על מנת לוודא כי ההחלטות מיושמות ויורדות לרמת השטח. במקביל, יש להבטיח את שמירת מעמדן וכבודן של הנשים בצבא, בייחוד נוכח הממשקים מול חיילים דתיים, שאף צפויים לגבור נוכח הגיוס האפשרי של בני הישיבות.
לצד הדרישות מצה"ל בנושא זה, מן הראוי שהמחוקק יבחן מחדש את הפטור משרות על בסיס הצהרת דתיות גרידא שמשאיר מקום להשתמטות כמו גם את הפטור הארכאי לנשים נשואות. יש גם מקום לעודד נשים נוספות, כגון נשים דתיות, להתגייס לצה"ל, תוך מתן מענה לצרכיהן הייחודיים. לצד כל זאת יש לשים גם דגש על יצירת תהליך ליווי חינוכי, כלומר לדאוג להטמעת ערכי שירות ומוטיבציה בקרב נשים בשלב בית הספר ולא רק מיום הגעתן לבקו"ם. עם זאת, אין מקום לעכב את ההחלטה על הארכת משך השירות עד למתן מענה כולל לכל הנושאים הללו.

    החשיבות של הבטחת מעמדן הראוי והשווה של נשים בחברה הישראלית משקפת תפישה נורמטיבית בסיסית של ערכי השוויון וכבוד האדם. הדרך הטובה ביותר להשגת יעד זה היא באמצעות הפיכת מימוש זכויות הנשים לאינטרס. פתיחת הדרך לשילוב משמעותי יותר של נשים בצה"ל תביא לכך ששמירת מעמדן תהיה אינטרס של המערכת ובכך תביא לקידומן, הן בצה"ל והן בחברה הישראלית בכללותה.