פרסומים

במסגרת מלאכת הרכבת ממשלת המעבר המצרית, המתגלה כבעייתית, החליט ראש הממשלה חאזם אל-בבלאווי למנות את נביל פהמי לכהונת שר החוץ. קודם לכן מונה מוחמד אל בראדעי לכהונת סגן נשיא עם אחריות לנושאי חוץ (משרה חדשה אשר נתפרה ככל הנראה בעבורו משנכשל במאמציו על רקע התנגדות הסאלפים למינויו לכהונת ראש ממשלת המעבר). האם יש במינויים אלה ובקדימות שניתנה להם, כדי להעיד על החשיבות הרבה שמייחס ראש הממשלה (והצבא) למדיניות החוץ? או שמא המדובר בשני מינויים מהפחות בעייתיים מבין כל המינויים האחרים? כך או כך, אין ספק, כי על רקע המצב המשברי אליו נקלעה מצרים בעקבות התערבות הצבא והדחת נשיא נבחר, ובעקבות בעיית הלגיטימאציה למהלך אליו נקלעה מצרים במדינות המערב, נראה כי לשני דוברי החוץ שלה נועדה משימה דחופה וחיונית. משימה זו, היא פועל יוצא ממעמדה של מצרים כמדינה אשר זקוקה לסיוע כלכלי דחוף, להשבת אמון המשקיעים בתקווה למשוך השקעות שיביאו ליצירת מקורות תעסוקה, להשבת אמון התיירים שנמנעים מלהגיע למצרים ועוד כהנה וכהנה משימות הסברתיות. לכל הדעות, מדובר במשימות כבדות משקל, שלצורך ביצוען יקדישו השניים, הידועים בקשריהם עם מדינות המערב, חלק גדול מזמנם. יש להניח, כי בזמן שייוותר להם (מדובר בממשלה שאמורה לתפקד כמה חודשים עד לבחירות המתוכננות להתקיים עוד במהלך 2013), ינסו השניים (ובעיקר שר החוץ פהמי) להטביע עד כמה שניתן את חותמם על יחסי החוץ של ארצם. איזה השלכות טומנים בחובם המינויים האלו למערכת היחסים עם ישראל?

גם אם מאמצי ראש הממשלה (והצבא) יתרכזו בשינוי המצב אחרי הניסיון הכושל עם שלטון האחים המוסלמים, ברור, כי במינוי של אל בראדעי ו-פהמי אין לצפות לשינויים במדיניות החוץ המצרית – לכל היותר יהיו שינויים מזעריים, שיבטאו את האילוצים ואת שינוי הנסיבות. אין לשכוח, כי אין המדובר בשני "מהפכנים" שמרדו במשטר מובארכ או בשני אידיאולוגים. מדובר בשני אנשים (עם כל ההבדלים בקריירה שעשו) שהיו בשר מבשרו של הממשל המצרי. שניהם, כמו גם מזכ"ל הליגה הערבית המכהן – אל ערבי, חסו בצילו של שר החוץ המצרי ומזכ"ל הליגה הערבית לשעבר – עמרו מוסא, שהעמיד אסכולה של אנשי משרד החוץ המצרי, שחונכו על ברכי תפיסתו, לפיה יש לעשות כל שניתן כדי "להחזיר את ישראל למימדיה הטבעיים". מהותה של תפיסה זו היא שלאחר שישראל תיסוג מכל השטחים ולאחר שתפורק מנכסיה ההרתעתיים ניתן יהיה לטפל בה ביתר קלות. זו אותה אסכולה שחניכיה ראו לעצמם את משימתה של מצרים – כמי שניצבה שנים רבות בראשות העולם הערבי – לנהל מאבק עיקש נגד ישראל בכל זירה אפשרית של האו"ם תוך דגש על התחום הגרעיני (שבו טיפלו שני המינויים החדישים – כל אחד במסגרת תפקידו).

למרות שאיננו יודעים כיצד יחלקו השניים את משימתם, יש להניח, כי שר החוץ פהמי יקדיש מאמץ להביא לכינוסה של ועידת 2012 (שמקורה בהחלטה שקיבלה ועידת הסקר של ועידת ה-NPT ב-2012, במסגרת המאמץ ליישום החלטה שהתקבלה ב-1995 בדבר הקמתו של אזור מפורז מנשק השמדה המוני במזרח התיכון). החלטת מצרים לעזוב את ועידת ההכנה לקראת ועידת הסקר, שנערכה באפריל 2013 בג'נבה במחאה על כי ועידת 2012 לא התכנסה (צעד שהוגדר על-ידי ראש משלחת ארצות הברית לשיחות כ"מלודרמה") יכולה להעיד על נכונות מצרים ליצור גם הפעם סיטואציה משברית ולאלץ את ארצות הברית (פעם נוספת) לעשות מאמץ לשלם למצרים במטבע כלשהוא, כדי למנוע משבר. האם יש למצרים של היום מנופי לחץ מספיקים? שר החוץ המיועד ניצל כל הזדמנות, כדי לחזור ולהבהיר את החיוניות שבהקמת האזור המפורז כרמיזות לצורך לפרק את ישראל מיכולותיה ההרתעתיות, שלדידו מסכנות את ביטחון מצרים והמזרח התיכון.

לכותב שורות אלו, כמו לרבים מביננו שהיו שותפים לדיוני קבוצת העבודה לבקרת נשק ובטחון אזורי במסגרת תהליך מדריד, יצא להכיר מקרוב את השקפת עולמו של פהמי (אשר על כישוריו האינטלקטואלים והרטוריים אין חולק). האיש הוביל את השורה הערבית בתחום בקרת הנשק והביטחון האזורי בצחות לשונו וחריפותו, ללא פשרות תוך הבהרה, כי תהום אידיאולוגית פעורה בין השקפת ישראל להשקפת מצריים. פער זה – למרות השנים שעברו מאז שהתהליך המולטי-לטרלי עלה על שרטון – לא קטן. חילוקי הדעות האידיאולוגיים נותרו בעינם ודומה כי שני הצדדים התחפרו בעמדותיהם. על רקע זה נראה, כי מצרים של שר החוף פהמי לא תחסוך כל מאמץ ותפעל בזירה הבינלאומית להביא את ישראל לשולחן הדיונים. כרגיל במקרים אלה, תעמוד למבחן ארצות הברית, הסבורה כי התנאים הנוכחים אינם בשלים לעריכת ועידה כמו זו שתוכננה ל-2012. במה נוספת שאותה יוכל השר החדש לנצל יהיה כינוס עצרת סבא"א השנתית (בספטמבר 2013), אשר גם בה ניתן יהיה לבדוק להיכן פני מצרים בעידן פהמי.

יש להניח שהדגש שישים פהמי בזירת הבק"ן לא יעמוד בניגוד להשקפת עולמו של סגן הנשיא אל- בראדעי. עמדותיו הביקורתיות כלפי ישראל ומדיניותה הגרעינית היו נושא למתח (חבוי וגלוי) במהלך כהונתו כמנכ"ל סבא"א. מעבר לחילוקי דעות אלה ייזכר אל-בראדעי כמי שתחת שבעת כהונתו התפתחו להן תכניות הגרעין של צפון קוריאה ואיראן. ניסיונותיו להמעיט מחומרת התפתחות תכנית הגרעין האיראנית תוך גילוי פייסנות כלפי איראן וניסיון להמעיט מחומרת הדיווחים, כל אלו הותירו משקעים אשר ספק אם יימחקו. האם על רקע התפתחות תכנית הגרעין האיראנית ימשיכו השניים לראות בתכנית הישראלית כמסוכנת יותר מזו האיראנית לאינטרס המצרי? יש להניח, כי על רקע המאבק האזורי (המוצא את ביטויו הנוכחי במשבר הסורי) בין איראן ובנות בריתה לבין המחנה הסוני בהובלת סעודיה ומדינות המפרץ ומתוך רצון לנרמל את הקשרים עם המערב, איננו צפויים בעידן פהמי להתקרבות בין איראן למצרים.

האם צפויה פעילות מצרית בתחום הפלסטיני תוך ניסיון לסייע בהשגת פיוס פנים פלסטיני או שמא תתייצב מצרים (כפי שעשתה בעבר) מאחורי ראש הרשות הפלסטינית עבאס? סביר להניח שהאפשרות האחרונה היא היותר סבירה.

לסיכום, מאחר והימים הם ימי משבר מהקשים שידעה מצרים, יאלצו סגן הנשיא ושר החוץ להיכנס לעובי הקורה בסוגיה הבוערת מכל – הרמת תרומה לשיפור הכלכלה. ברור, כי השניים ינצלו את קשריהם וניסיונם הדיפלומטי ארוך השנים לסייע במשימה הלאומית. מעבר לכך ובהתחשב בימיה הקצרים של הממשלה, נראה כי שר החוץ החדש לא יחמיץ כל הזדמנות להטביע חותם בסוגיות שהיה לו בהן עניין אישי ארוך שנים ואשר שימשו תפאורה לחילוקי דעות בין ישראל למצרים הן ברמה הבילטרלית והן בזו המולטי-לטרלית. הוא שאמרנו – הכול בסימן המשכיות.