פרסומים

ארבעה ימים תמימים הקדישו לאחרונה אלופי המטכ"ל ל'סדנת ניצחון' שכינס הרמטכ"ל אביב כוכבי. הם דנו בהגדרת המושג 'ניצחון' על מנת לגבש תפיסה ברורה של השגת ניצחון מובהק במלחמה הבאה. "השאלה הייתה ונשארה, כמו תמיד, מה זה ניצחון ומי מגדיר אותו, ועל זה לא ענו בסדנה" (הארץ, 16 באפריל 2019).

כמענה לשאלה העקרונית בדבר מהות המושג 'ניצחון' מוצעת ההגדרה הבאה: ניצחון הוא מצב של הכרעה. יתר על כן, יש להידרש לאבחנה בין שני גילויים של מושג הניצחון: סובייקטיבי או אובייקטיבי. ניצחון סובייקטיבי הוא תודעתי. ניצחון אובייקטיבי הוא עובדתי. ניצחון סובייקטיבי כפוף תמיד לשיפוט. ניצחון אובייקטיבי כפוף למצב עובדתי, לא לשיפוט.

האבחנה בין ניצחון סובייקטיבי לניצחון אובייקטיבי מודגמת היטב באבחנה בין ניצחון בנוק-אאוט לניצחון בנקודות. בקרבות אגרוף, ניצחון בנקודות הוא סובייקטיבי כי הוא כפוף להחלטת השופט. השופט מעניק נקודות לכל מתאגרף בסיום כל סיבוב. בתום הקרב, השופט מכריז על המנצח לפי מספר הנקודות שקיבל כל צד. לעומת זאת, ניצחון בנוק-אאוט אינו מצריך החלטה שיפוטית. היריב המובס שרוע על הקרקע, השופט סופר עד עשר, ואם המתאגרף אינו קם על רגליו, הקרב הסתיים בניצחון נוק-אאוט.

דוגמה נוספת היא האבחנה בין הרמת משקלות לפיתוח גוף. שניהם נדרשים להפעלת שרירים אינטנסיבית. הכרעה בתחרויות פיתוח גוף היא סובייקטיבית: חבר השופטים מעניק ניקוד לכל שרירן, והשרירן שקיבל את הניקוד הגבוה ביותר מוכרז כמנצח. לעומת זאת, בתחרות הנפת משקולות, מה שקובע ניצחון הוא המשקל שמניף המשקולאי, ולא חוות דעתו של השופט. ניצחון אובייקטיבי אינו רק עובדתי אלא גם כמותי ומדיד: מדליות אולימפיות מוענקות לפי הישגים מדידים בכל ענפי הספורט.

ניצחון אובייקטיבי נפוץ גם בפוליטיקה ובכלכלה. בדמוקרטיות מערביות, ניצחון אובייקטיבי מושג על ידי זכייה בבחירות לפי מספר קולות הבוחרים והמנדטים הנקבעים לפיהם במשטר פרלמנטרי, או בחירה ישירה במשטר נשיאותי. בתחום הכלכלי, ניצחון אובייקטיבי מושג כאשר חדשנות טכנולוגית הופכת נשק קטלני שהורס את הכלכלה הישנה ומחליף אותה בכלכלה חדשה. כך, נורת החשמל החליפה את תעשיית הנרות והשמן לתאורה, המכונית החליפה את תחבורת הכרכרות והסוסים, האינטרנט החליף את המכתבים והסמארטפון את הטלפון הסלולרי, שבתורו החליף את הטלפון הנייח. כיום, פריצות דרך טכנולוגיות מסמנות את הניצחון האובייקטיבי של העולם הדיגיטלי על העולם האנלוגי.

לעומת זאת, ניצחון סובייקטיבי, בהיותו תודעתי, כפוף למנעד רחב של אפשרויות תמרון: משא ומתן, תעמולה, שיווק, תככים, מניפולציות ויצירת קואליציות לבחירה מוסכמת של המנצח. כך לדוגמה, בחירת אפיפיור, זוכי פרסי נובל ואוסקר, כולם כרוכים במשא ומתן של חבר השופטים, אם בבחירות חשאיות 'עד שמיתמר עשן לבן' או בצחקוקי חבר השופטים בתחרויות ראליטי טלוויזיוניות, דוגמת 'רוקדים עם כוכבים' או 'מאסטר שף'.

התחום הצבאי אינו יוצא דופן. גם הוא כפוף לאבחנה בין ניצחון סובייקטיבי לניצחון אובייקטיבי. ניצחון סובייקטיבי הוא תודעתי, 'צריבת התודעה' לפי הגדרתו של רא"ל מיל. בוגי יעלון. לעומתו, ניצחון אובייקטיבי בשדה המערכה הצבאי מותנה בהשמדת כוחות האויב. במערכה יבשתית, השמדת כוחות האויב כרוכה בהשתלטות על שטחו וכיבוש טריטוריה מידיו. במערכה ימית, באוקיינוסים ובימים, אין שטחים שניתן לכבוש. התחליף לשטח באוקיינוס הוא נתיבי שיט ואספקה. במערכה ימית, ניצחון צבאי כרוך בהשמדת צי האויב ובהשתלטות על נתיבי שיט ואספקה. ניצחון אובייקטיבי בשדה הקרב אינו זקוק ל'צריבת תודעה'; השמדת כוחות האויב, כיבוש השטח או השתלטות על נתיבי שיט, הם ההוכחה הניצחת לניצחון האובייקטיבי .

האבחנה בין ניצחון סובייקטיבי לניצחון אובייקטיבי יפה לבחינת מלחמות ישראל. מלחמת העצמאות, מבצע סיני ב-56' ומלחמת ששת הימים ב- 67' היו מלחמות שהסתכמו בניצחון אובייקטיבי בשדה הקרב. בשלושתן, כוחות האויב הושמדו, צה"ל השתלט על שטח, והעובדות בשטח דיברו בעד עצמן. הניצחון הצבאי לא נזקק לפרשנות. הוא היה ניצחון בנוק-אאוט: "מהר, חזק ואלגנטי", כפי שקבע רא"ל חיים בר- לב לפני מלחמת ששת הימים.

לעומתן, מלחמת יום הכיפורים (73'), מלחמות לבנון, הראשונה ב- 1982 והשנייה ב- 2006, וכל המערכות בין ישראל לחמאס ברצועת עזה, מ'עופרת יצוקה' דרך 'עמוד ענן' ל'צוק איתן' (2008, 2012, 2014, בהתאמה), היו מלחמות ומערכות של ניצחונות סובייקטיביים: כל צד חיפש ושיווק לציבור שלו 'תמונות ניצחון'. כל צד ניסה לגייס שופטים בדעת הקהל ובתקשורת המקומית והבינלאומית, שיעניקו לו את הניצחון בנקודות או, כפי שעשה נשיא מצריים אנוואר סאדאת, מינה את עצמו לשופט ושיווק בהצלחה את חציית התעלה.

'תמונת ניצחון' היא מושג משותף לניצחון סובייקטיבי וניצחון אובייקטיבי אבל, ובעיקר, מושג זה מטשטש את האבחנה ביניהם.

תמונת ניצחון היא תמיד צילום: הנפת הדגל באיוו ג'ימה שביפן על ידי המארינס, טכס הכניעה של יפן על אניית המערכה 'מיזורי' ב-2 בספטמבר, 1945, הנפת דגל ישראל שצויר בדיו באום-רשרש במלחמת העצמאות, תמונת הצנחנים בכותל לאחר כיבוש העיר העתיקה בירושלים במלחמת ששת הימים, ושער המגזין האמריקאי 'לייף' שבו נראה יוסי בן-חנן מניף קלצ'ניקוב במימי תעלת סואץ. אבל, תמונת ניצחון היא גם תצלומי השבויים הישראלים על גדות התעלה במלחמת יום הכיפורים, ותמונת הנכה הפלשתיני על כיסא הגלגלים בגבול הרצועה שנורה על ידי צלפים ישראלים.

צריך, אפוא, לבצע חיתוך עדין בין תמונות של ניצחון אובייקטיבי לתמונות של ניצחון סובייקטיבי. כיצד נבחין ביניהם?

פה ניעזר באבחנתו השנונה של הפילוסוף האמריקאי רוברט נוזיק בספרו "אנרכיה, מדינה ואוטופיה". נוזיק הבחין בין שני סוגים של פרשנות, או הסבר להתרחשויות: תיאורית 'היד הנעלמה' (Invisible hand) מבית מדרשו של אדם סמית, ותיאורית 'היד הנסתרת' (Hidden hand). פרשנות של 'יד נעלמה' מסבירה, שמה שניראה לכאורה כתוצר של תכנון מכוון מראש של מישהו, למעשה כלל אינו כזה. לפי סמית, כל אחד פועל להעצים את אושרו ועושרו, אך התוצאה היא שכולם מרוויחים מבלי שאף אחד התכוון לכך. זוהי 'היד הנעלמה' של מנגנון השוק.

לעומת זאת, ובהיפוך מושלם להסבר 'היד הנעלמה', הסבר 'היד הנסתרת' להתרחשויות במציאות הוא, שמה שנראה לכאורה כצירוף מקרים ללא קשר, ללא יד מכוונת, הינו למעשה תוצר של תכנון נסתר, בכוונה תחילה, של יד מכוונת. להסברי 'יד נסתרת' יש שני צדדים של אותה מטבע. מצד אחד, כל תיאוריות הקונספירציה הן הסברי 'יד נסתרת' וכולן מומצאות, חסרות בסיס. מצד שני, כל ה"פייק ניוז" לגבי התערבות זרה בבחירות במדינות דמוקרטיות, וכן שימוש בבוטים כדי לייצא מניפולציות על דעת קהל, הן הסבר אמיתי, ניתן להוכחה, של 'יד נסתרת'. הטכנולוגיה והרשתות החברתיות מעצימות את שני הצדדים של מטבע 'היד הנסתרת'.

כיצד מסייעת אבחנה זו, כפי שניסח אותה נוזיק, בין הסברי 'יד נעלמה' להסברי 'יד נסתרת' כדי להבחין בין ניצחון סובייקטיבי לאובייקטיבי?

תמונות הניצחון של מלחמת ששת הימים - הצנחנים בכותל ויוסי בן-חנן במימי התעלה - הן תמונות של 'יד נעלמה'. עורכי המגזין לייף, ומי שהעלה להיסטוריה את תמונת הצנחנים בכותל, בחרו מתוך מאות, או אולי אלפי תמונות, את זו שתבטא, לדעתם, בצורה הטובה ביותר את הניצחון במלחמה. איש מהם לא תכנן מראש שהצנחנים יצטלמו בכותל או שבן-חנן יקפוץ למימי התעלה. השוק של צילומי המלחמה זיקק את מה שנראה כביטויים הוויזואליים החזקים ביותר של הניצחון.

לעומת זאת, תמונות השבויים הישראלים שנכנעו וידיהם למעלה, כפי שהופיעו בעיתונות המצרית והסורית, וכן תמונת הנכה קטוע הרגליים שנורה על ידי צלפי צה"ל, הן תמונות של 'יד נסתרת'. הצמרת המצרית חגגה את הניצחון המצרי בהציגה את השבויים הישראלים כתמונת הניצחון של חציית התעלה. חמאס דחף את הנכה לקו האש, בתקווה שיצולם ויהפוך נשק תעמולתי. כמה עלצו ראשי חמאס כאשר התברר לתדהמתם שנפלה לידיהם תמונה מרגשת בסדרי גודל, של נכה לופת את גופו המת מכדורי 'האויב הציוני'.

מעתה אמור: תמונות של ניצחון אובייקטיבי הן תמונות של 'יד נעלמה': הן עולות במנגנון אנונימי של כלכלת שוק ומזוקקות לתמונות ניצחון שהשוק הצביע להן 'ברגליים'. לעומת זאת, תמונות של ניצחון סובייקטיבי הן תמונות של 'יד נסתרת': הן נבחרות בקפידה בתהליך נסתר, שמוצג כ'אותנטי', ומכוונות לבטן הרכה של דעת הקהל, מבית ומחוץ.

ההבדל בין תמונות ניצחון סובייקטיבי או אובייקטיבי אינו, לפיכך, בעצם הייצוגים הוויזואליים שבתמונות, אלא במנגנון שמפיק אותן. המנגנון שמפיק תמונות ניצחון אובייקטיבי הוא מנגנון השוק. אין זה מקרה, שתמונת המלחמה המפורסמת ביותר של ששת הימים, בן-חנן במימי התעלה, היא של מגזין אמריקאי. עורך כלשהו ב'לייף', לא מעורב, וכפי הנראה, שכלל לא היה בזירה, בחר אותה. לעומת זאת, המנגנון שמפיק תמונות ניצחון סובייקטיבי הוא תמיד זה שבשלטון: הצמרת המצרית ביום הכיפורים, או חמאס, או בישראל, התמונה שמסמלת יותר מכל את הניסיון השלטוני לשווק ניצחון סובייקטיבי בקטסטרופה של מלחמת יום הכיפורים: ראשו החבוש של האלוף אריאל שרון.

ממלחמת יום הכיפורים ועד היום, תמונות המלחמה של הצד הישראלי הן סרטי וידיאו שדובר צה"ל משחרר לתקשורת: מחיסולו מהאוויר של בכיר חמאס אחמד ג'עברי במכת הפתיחה של מבצע 'עמוד ענן' ועד 'מאות מטרות האיכות' שנפגעו ברצועת עזה בגיחות חיל האוויר באחרונה. ככל שדובר צה"ל חזר מונוטונית על תיאור זה בדבר מאות מטרות האיכות שנפגעו, כן נשחקה אמינותו ביחס ישר למספר 'מטרות האיכות' שחוסלו.

הפקת 'תמונות ניצחון' מוסדה רשמית עם הקמת 'פלגת התיעוד המבצעי' של דובר צה"ל ב-2012, בעקבות מבצע 'עמוד ענן'. צלמי היחידה מוגדרים כ'מתעדים מבצעיים' ומוצמדים לכל גדוד חי"ר. מן הראוי להדגיש, שעצם הצורך בתיעוד מבצעי אינו מעיד בהכרח על כוונה נסתרת להפיק 'תמונות ניצחון'. אולם, העובדה שהיחידה כפופה לדובר צה"ל, שמלאכתו בדברור ולוחמה תקשורתית, ולא לגוף שעוסק בתחקירים, בקרה והפקת לקחים, מפנה את הזרקור לביצה הטובענית של תמונות ניצחון 'מטעם'.

מלחמות מוכרעות בניצחונות אובייקטיביים. תמונות הניצחון בהכרעה צבאית אינן 'מטעם'; הן פורצות לתקשורת במנגנון השוק של 'היד הנעלמה', איש אינו מכוון או מסדיר אותן, אין יד נסתרת שמנפיקה אותן, והן משקפות את האמת האותנטית של ניצחון ותבוסה: צד אחד מוכה, שרוע חסר אונים על הקרקע, ולעומתו המנצחים מניחים את נשקם ויושבים לאכול צהריים.

*ד"ר שמואל חרל"פ, יו"ר קבוצת כלמוביל, הוא מבכירי חבר הנאמנים של המכון למחקרי ביטחון לאומי.