פרסומים

רקע מושגי

"מדיניות עמימות" אפשרית כאשר מתקיימים כמה רכיבים יחד: ביצוע מבצעי תקיפה חסויים, אי-נטילת אחריות לביצוע התקיפות ושמירה על חיסיון המידע לאורך זמן, גם מעבר לנדרש משיקולים מבצעיים ומודיעיניים. על מנת לסגת ממדיניות העמימות די להפר אפילו אחד מתנאיה. "מבצעים חסויים" הם מבצעים שתוצאותיהם אמנם בדרך כלל גלויות לאויב, אולם הם מתבצעים כך, שיסתירו את זהות העומד מאחוריהם או יאפשרו לעומד מאחוריהם מידת הכחשה. יתכן שבמסגרת המדיניות ישולבו גם מבצעים חשאיים, שבהם נסתרת מהאויב העובדה שהוא הותקף. "נטילת אחריות" ישראלית לתקיפה נוגעת לפעולות שעשויות להתפרש כהודאה ישראלית בתקיפה, החל מדיווחים בתקשורת ישראלית (הנסמכים לא רק על מקורות זרים) וכלה בהצהרות של שותפי סוד, בכירים ודוברים ישראלים.

מדיניות העמימות הישראלית מול סוריה

לאחר תקיפת הכור הגרעיני הסורי בספטמבר 2007 האשימה סוריה את ישראל בתקיפה, אך הכחישה את מאפייני היעד. דמשק טענה שהיעד שנפגע הוא מבנה צבאי שאינו בשימוש וכי הדיווחים מארצות הברית, שלפיהן מדובר בתקיפת מתקן גרעיני או במניעת העברת נשק לחיזבאללה, הם שקר. תגובה זו ביטאה חשש סורי, שגילוי עיסוקה בפרויקט גרעין יוביל לתגובה מצד המערב, שלא היה סלחני עם לוב ועם עיראק בנושא. סוריה הצהירה, שהיא שומרת לעצמה את הזכות להגיב לתקיפה, אך לא הגיבה עד כה. נראה שלאיפוק הסורי תרמה גם העמימות מצד ישראל. מדיניות העמימות ננקטה גם בתקיפות הבאות שיוחסו לישראל על אדמת סוריה, שנועדו בעיקרן לסיכול העברת נשק מתקדם מאיראן לחיזבאללה בלבנון, הנחשב בישראל לאיום בדרגה גבוהה ("בלתי נסבל").

תהליך הנסיגה ממדיניות העמימות מול סוריה

לאחר תקיפת הכור, בספטמבר 2007, נמצאו בשטח טורקיה מיכלי דלק נתיקים עם כתוביות בעברית וישראל נאלצה להתנצל בפני הטורקים. בנוסף, מקורות בממשל האמריקאי הדליפו לעיתונאים, ובכירים במערכת הפוליטית בישראל התייחסו בתקשורת למבצע - במישרין או "בקריצה" ("אם הייתה גיחה - היא הייתה הכרחית").

ככל שחלף הזמן, נחשפו בתקשורת בחו"ל פרטים נוספים על אודות תקיפת הכור, לרבות מידע משיחות עם "שותפי סוד" ישראלים. ביניהם בלט התחקיר המקיף שפורסם ב"ניו-יורקר" בשנת 2012. בתחילת הדרך, הפרסומים בחו"ל הועילו לישראל, משום שחשפו בפני הקהילה הבינלאומית את דבר עיסוקה של סוריה בגרעין צבאי, וזו נאלצה להתמודד עם בדיקה של סוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית. בהמשך, ניתן היה לייחס לפרסומים חשיבות הרתעתית מסוימת מול איראן. ולבסוף, הפרסומים בחו"ל שימשו טיעון כלפי הצנזורה בישראל להסרת חיסיון הפרסום מהפרשה.

מדיניות העמימות בסוריה נמשכה מצד ישראל גם כדי להימנע מנטילת אחריות על תקיפות אוויר אחרות בסוריה, שיוחסו לישראל, נגד נשק שיועד לחיזבאללה בלבנון והועבר לארגון דרך סוריה. שליט סוריה, בשאר אל-אסד, לא הגיב לתקיפות. מדיניות זו תרמה לאיפוק הסורי, אך נראה שהסיבה העיקרית לו הייתה החשש של סוריה מפני מלחמה עם ישראל, בעודה נתונה במלחמת אזרחים (מאז שנת 2011).

מפקד חיל האוויר היוצא, האלוף אמיר אשל התייחס למדינות זו בראיון, שנתן ל"הארץ" באוגוסט 2017. לדבריו, חיל האוויר תקף אמצעי לחימה שיועדו לחיזבאללה ולארגונים נוספים בזירות אחרות, קרוב למאה פעמים בחמש השנים האחרונות, כאשר התקיפות בוצעו "מתחת לרדאר" כדי לא לדרדר את ישראל למלחמה. ראיון זה, שניתן לפרשו כנטילת אחריות ישראלית רחבה לתקיפות (בין אם הייתה כוונה כזו ובין אם לאו), בא בהמשך למסרי הרתעה של הדרג המדיני בנוגע לתקיפות בסוריה. למשל, במארס 2017 אמר ראש הממשלה בנימין נתניהו, כי "אם יש מודיעין ויש ייתכנות מבצעית - אנחנו תוקפים, וכך זה יימשך". שר הביטחון אביגדור ליברמן אמר, כי איום הטילים המדויקים הוא "איום בלתי נסבל", ונגדו אנחנו חייבים לפעול.

אירוע החשיפה של תקיפת הכור

על רקע זה, ב-21 במארס 2018 אישרה הצנזורה לפרסם פרטים בדבר מבצע השמדת הכור ב-2007. עבור הציבור הישראלי, שהכיר את הפרטים שפורסמו בעבר בחו"ל וצוטטו בישראל, החידוש העיקרי היה נטילת אחריות רועשת מצד ישראל לתקיפה. השאלות הגדולות שעלו בשיח ציבורי - מהי התועלת לישראל מפרסום זה והאם יגרם נזק? תומכי החשיפה טענו כי "זכות הציבור לדעת" כיצד מתקבלות ההחלטות בשלטון; וכן הדגישו את הצורך בהפקת לקחים נוספת במערכת הביטחון ובקהילת המודיעין ואת חשיבות ההרתעה. מנגד, מתנגדי החשיפה טענו שהיא מאפשרת לאויב ללמוד על אודות לוח הזמנים להתגלותו של הכור למודיעין הישראלי. שר הביטחון אביגדור ליברמן אמר, בהתייחסו ל"מלחמת קרדיטים", כי במהלכה זלג מידע "שחלקו עלול לגרום פגיעה קשה בביטחון ישראל". בנוסף נטען שנטילת האחריות הרועשת מצד ישראל לתקיפת הכור אינה תואמת את האינטרס הישראלי להרגעת המתיחות בזירה ועלולה להימנות עם שיקולים להגיב בעתיד (ענייו שניתן לעמוד עליו רק בדיעבד).

מנקודת מבט של הצנזורה, שלה מעמד סוברני, ההחלטה להתיר את הפרסום התקבלה נוכח הקושי להמשיך לטעון בבג"ץ שיש להוסיף למנעו ולאחר התייעצות עם גורמי הביטחון. הצנזורה פועלת לפי כלל מנחה, לפיו: אין הצנזור הצבאי הראשי מוסמך לפסול ידיעה, אלא אם נראה, שיש בפרסום משום ודאות קרובה לפגיעה ממשית בביטחון המדינה.

להשלמת התמונה יצוין, כי וועדת שרים למתן היתר לפרסומים של עובדי הציבור ועובדי הציבור לשעבר, אישרה לפרסום את ספרו של אהוד אולמרט ("בגוף ראשון", 2018), שמתייחס בין היתר לתקיפה. עם זאת, הוועדה הבכירה אינה חלופה לצנזורה - תחום עיסוקה מאוד מצומצם - ואין ייעודה לקבוע שינויים במדיניות החוץ וביטחון בשם הממשלה, כמו הפסקת מדיניות העמימות.

משמעויות והמלצות

"ההדלפות" היו הגורם העיקרי לפגיעה במדיניות העמימות - לרבות משחקי מילים בתקשורת של בכירים במערכת הפוליטית, והשימוש בערוץ הפרסומים הזרים, המצוי מחוץ להישג ידה של הצנזורה. אשר לנטילת האחריות לתקיפת הכור, מעבר לשאלה האם היא מוצדקת או בלתי נמנעת, שבה לא עסק מאמר זה, עולה הרושם, שישראל נטלה אחריות על אירוע זה דרך שולחן הצנזורה, שפעלה כנראה כמיטב יכולתה.

כהמלצה לעתיד, מוטב שהחלטות לגבי מדיניות מסוג זה, כמו גם נסיגה ממנה, יעשו בקבינט המדיני-ביטחוני ותחת הבקרה של וועדת משנה בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת. אפשרות נוספת היא להרחיב את תחומי עיסוקה של ועדת השרים לפרסומים - לקביעת מדיניות חשיפה. בפורומים אלה ראוי לדון מנקודת מבט מערכתית בשאלות, כגון:

• האם נטילת אחריות רועשת מצד ישראל עלולה להימנות עם שיקולי משטר אויב להגיב במוקדם או במאוחר ואף לצמצם את "מרחב ההבלגה" שלו נוכח פעילות ישראלית עתידית.
• האם וכיצד נטילת אחריות בעניין אחד תשפיע על יכולת ישראל להמשיך לעשות שימוש אפקטיבי באסטרטגיות של עמימות במרחב זה בעתיד, בזירות אחרות ובעניינים אחרים, שבהם נוקטת ישראל עמימות.
• כיצד נטילת האחריות תשפיע באופן מערכתי על תגובות של צדדים שלישיים, במרחב המדינתי של האויב, או מחוצה לו, ועל מאבקי ישראל בזירה הבינלאומית (כל עוד קיימת מדיניות של עמימות היא חוסכת לעיתים הסברים לפעילות, שעלולה להתפרש כאקט של מלחמה).

החלטות לגבי מדיניות יקלו גם על צנזורה - לא רק לנצור מידע אלא גם לשחרר מידע. מבלי לעסוק בהיבט המשפטי, נראה שהכלל המנחה את הצנזורה (שנקבע בבג"ץ בשנת 1989 בהקשר אחר) אינו מתאים למקרים שבהם קשה למדינה לטעון ברמת וודאות גבוהה, שחשיפה מסוימת תשפיע על תודעת שליט אויב ומהלכיו; אבל ברי שאם היא תשפיע - עלולות להיות לכך השלכות משמעותית. לפיכך, מוטב להתייחס לתוחלת הנזק שבחשיפה. בתוך כך, מומלץ לקבוע קטגוריות שונות להיתר פרסום שיש עמו נטילת אחריות. נראה שיש הבדל מהותי בין "נטילת אחריות", המתבטאת בהיתר לפרסום כתבות בהסתמך על מקורת מידע אלמוניים בישראל, לבין פרסום רועש של הממסד הישראלי בליווי הצהרות הרתעתיות, שעלולים להיתפס בתודעת האויב כאישור לאקט מלחמתי נגדו וכהתגרות. מומלץ שעניינים אלה ידונו בקבינט ובוועדת החוץ והביטחון של הכנסת.

מדיניות העמימות הנוכחית מול סוריה בעניין תקיפות חיל האוויר שפורטו לעיל נקטעה או לפחות איבדה חלק ניכר ממשמעותה. זאת, מאחר שגם אם ישראל תמשיך לנקוט מדיניות של עמימות ספציפית, במבצעים כאלה ואחרים, את האחריות הכוללת היא כבר נטלה. אף על פי כן, גם במהלכים דומים בעתיד, מוטב לישראל לשמור על פרופיל נמוך ככל האפשר.