פרסומים

הגם שנהוג לחלק את המערכת האזורית במזרח התיכון לפי קווי מתאר עדתיים, סוניים-שיעיים, יש להכיר בכך שאלמנט מעצב משמעותי של מערכת זו, שמשפיע על התנהלותם של השחקנים האזוריים, הוא המתיחויות והיריבויות בתוך המחנה הסוני עצמו. חלוקה נוספת, שאינה חופפת לחלוקה השיעית-סונית, היא המחנאות לפי מידת תמיכתן של המדינות באסלאם הפוליטי לגווניו. מעבר לכך מתקיימת תחרות בין המדינות הסוניות על מעמד והשפעה באזור ומעורבים בה גם אינטרסים כלכליים הקשורים לגישה למשאבי טבע ושליטה בנמלים.

האתגרים שבפניהם ניצבות המדינות, לרבות האתגר שמציבה איראן, מהווים לכאורה בסיס אפשרי לשיתוף פעולה פנים-סוני. הניסיון של טורקיה לחדור לאזור, הצורך בהשקעות כלכליות בתחומה והרצון של ערב הסעודית לצרפה למחנה האנטי-איראני הביא אותן בתחילת העשור לנסות ולחמם את היחסים ביניהן. טורקיה אף הצהירה על תמיכה, אמנם מסויגת, בערב הסעודית בשלביה הראשונים של המלחמה בתימן. נוסף על כך, טורקיה הצטרפה ל"ברית האסלאמית נגד הטרור" שיזם יורש העצר הסעודי מוחמד בן-סלמאן ב-2015. מנהיגי המדינות ערכו ביקורים רשמיים מתוקשרים, ושתיהן אף הקימו מועצה לשיתוף פעולה אסטרטגי ביניהן.

אך במקביל, שאיפותיה האזוריות של טורקיה יוצרות בעיה למרבית השחקניות הסוניות האחרות, כמו גם לישראל. מציאותן של מספר מעצמות אזוריות במזרח התיכון גורמת לכך שכל אחת מהן רואה את עצמה ראויה לבכורה. מדינות המפרץ, למעט קטאר, רואות בטורקיה בהנהגתו של הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן גורם מערער יציבות, בעל שאיפות ניאו-עות'מאניות אשר תומך בתנועות האסלאם הפוליטי במרחב. בעשור החולף, על רקע הטלטלה האזורית, גבר החשש בריאד מפני טורקיה וקטאר עקב תמיכתן באחים המוסלמים במצרים ובתנועת החמאס ברצועת עזה. מדינות המפרץ רואות במדיניות זו של טורקיה איום של ממש עליהן, לא רק ברמה האזורית, אלא בראש ובראשונה איום בזירת הפנים שלהן. זאת, מכיוון שהאסלאם הפוליטי מהווה אלטרנטיבה שלטונית למעוניינים במשטר דתי, ובה בעת בזכות לבחור את הנהגת המדינה. ריאד ואבו דאבי לא שבעו נחת מקשריה של קטאר עם ישראל, הגם שאלו מכוונים בעיקר לשפר את המצב ההומניטרי ברצועת עזה.

(בווידאו: ההכרזה על החרם על קטאר, חדשות בי-בי-סי, יוני 2017)

המתיחות בין מדינות במפרץ, במיוחד איחוד האמירויות וערב הסעודית, לבין טורקיה הוחרפה ב-2017 עם התייצבותה של טורקיה לימין קטאר, לאחר שה"רביעיה הערבית" (ריאד, אבו דאבי, קהיר ומנאמה) הטילו חרם עליה. טורקיה וקטאר מימשו הסכם קודם ביניהן להקמת בסיס צבאי טורקי בקטאר. סגירתו של הבסיס הטורקי, המאכלס כיום כ-5,000 אנשי צבא, היא אחד מ-13 התנאים המקוריים להסרת החרם מעל קטאר (הסעיף הורד בהמשך). טורקיה אף התנגדה להתחממות היחסים בין ישראל לבין מדינות במפרץ ובשנים האחרונות ארדואן מבקר בחריפות את מצרים ומדינות המפרץ על כי אינן עושות די על מנת לעצור צעדים חד-צדדים של ישראל כלפי הפלסטינים. מנגד, בן-סלמאן, צוטט בעיתונות המצרית כמי שהכליל את טורקיה "בציר הרשע" במזרח התיכון לצד איראן והאסלאם הקיצוני והאשים את ארדואן כחותר להחיות את הח'ליפות העות'מאנית על חשבון הערבים. שר המדינה לענייני חוץ של איחוד האמירויות, אנואר גרגאש, האשים את ארדואן ב"אשליות קולוניאליסטיות" בעולם הערבי. שר החוץ הטורקי, מבלוט צ'בושולו, בתגובה לגינוי טורקיה על מעורבותה בלוב, אף נקב במאי 2020 באיחוד האמירויות כגורם מערער היציבות המרכזי באזור עקב התערבותה בלוב, בתימן וגם בסומליה.

ארדואן אכן מאשים את איחוד האמירויות במיוחד, לצד ערב הסעודית, במעורבות בהפלת שלטון מוחמד מורסי במצרים ב-2013, בניסיון לבצע הפיכה בקטאר ב-2017, ואף בתמיכה בניסיון ההפיכה הכושל נגדו ב-2016. היחסים בין ערב הסעודית לטורקיה המשיכו להידרדר ב-2018, לאחר רציחתו של העיתונאי הסעודי ג'מאל ח'אשוקג'י בקונסוליה הסעודית באיסטנבול והאשמת בן-סלמאן כאחראי לרצח על ידי ארדואן. יחסה של ערב הסעודית כלפי האחים המוסלמים, לאחר שבעבר גילתה סובלנות פרגמטיות מסוימת כלפי התנועה, הורע בתקופתו של בן-סלמאן ובמיוחד כלפי חמאס. הממלכה הוציאה את האחים המוסלמים מחוץ לחוק ב-2014 וב-2019 אף עצרה, ייתכן שבעקבות בקשת הממשל האמריקאי, עשרות אנשי חמאס שפעלו בתחומה והם עומדים כעת למשפט באשמת "השתייכות לארגון טרור ומימונו" – התפתחות המקשה עוד על פשרה בין ריאד לאנקרה.

למאבק בתוך המחנה הסוני יש ממד כלכלי, הגם שלצדדים שותפויות סחר משמעותיות יותר ולכן יכולת הפגיעה ההדדית היא מוגבלת. לאחר רצח ח'אשוקג'י ניסתה ערב הסעודית לצמצם את השקעותיה בטורקיה ואת היקף התיירות אליה, אך בהצלחה חלקית בלבד. יחסיה הכלכליים של טורקיה עם איחוד האמירויות נפגעו מאז 2017 במידה ניכרת יותר. פיצוי מסוים על הפגיעה ביחסים עם מדינות אלו הגיע בעקבות הגברת הסחר הטורקי עם קטאר, למרות שבשל היות כלכלת קטאר קטנה יחסית לזו של איחוד האמירויות ושל ערב הסעודית, אין היא יכולה להוות תחליף להן. ב-2018 התחייבה קטאר לסייע לטורקיה ב-15 מיליארד דולר בהשקעות ובאשראי. במאי 2020, לנוכח ירידה חדה ברזרבות מטבע החוץ של טורקיה, הסכימה קטאר להגדיל את קו האשראי ביניהן לעסקת החלף (SWAP) מטבע חוץ בהיקף של 15 מיליארד דולר.

(בווידאו: נשיא טורקיה ארדואן מתייחס לרצח חאשוקג'י כרצח פוליטי בנאום שנשא באוקטובר 2018)

גם זירת הים האדום הפכה מוקד לתחרות: לצד מדינות השוכנות לחופי הים האדום, גם איחוד האמירויות, טורקיה וקטאר מקיימות בו נוכחות צבאית. שחקנים אלו מתחרים על גישה נוחה לזירות מרוחקות יותר, לשם קידום אינטרסים כלכליים ועל מנת להקרין עוצמה הרחק מגבולותיהן. לתחרות זו, בדומה למתרחש בלוב, פוטנציאל ללבות מתחים קיימים וליצור חדשים בין המדינות המתערבות.

היחסים בין המחנות אף קיבלו היבט צבאי עקב תמיכתם בצדדים היריבים במלחמת האזרחים בלוב. המיליציות הפועלות במערב המדינה, שחלקן קשורות לאחים המוסלמים, מקבלות תמיכה צבאית וכספית מטורקיה ומקטאר, ואילו הפלג המזרחי של המיליציות, בהובלת המנהיג הצבאי חליפה ח'פתר, מקבל תמיכה פיננסית ואמצעי לחימה בעיקר מאיחוד האמירויות וממצרים.

המאבק בין הצדדים בא לידי ביטוי גם בתקשורת ובזירה הציבורית. באפריל השנה הודיעה ערב הסעודית כי תחסום אתרים טורקיים ואף את סוכנות הידיעות הטורקית הרשמית. כשבוע לאחר מכן חסמה טורקיה אתרים מקבילים של איחוד האמירויות וערב הסעודית. בשנים האחרונות היו גם מעת לעת איסורים על הקרנת סדרות טלוויזיה טורקיות בערב הסעודית, איחוד האמירויות ומצרים, ואף הוצאו פתוות נגד צפייה בהן.

ישראל והמתיחות הפנים-סונית                                                                  

ישראל היתה מעדיפה לקיים יחסים טובים עם שני הצדדים בעולם הסוני, המתחרים ביניהם. אולם, במצב העניינים הנוכחי יש לה אינטרס שידן של מדינות המפרץ ומצרים תהיה על העליונה. יתכן אף שהמתיחות בין ישראל לבין טורקיה בשנים האחרונות מלאה תפקיד בהרחבת שיתוף הפעולה בינה לבין ערב הסעודית, איחוד האמירויות ומצרים. עם זאת, לירושלים אין עניין להגביר את העוינות עם אנקרה בגין סוגיות שהן במידה רבה פנים-מפרציות, ולכן עליה לנקוט זהירות בהתייצבותה לצדן. זאת גם משום שבמשולש ריאד-קהיר-אבו דאבי התגלעו בשנים האחרונות מחלוקות, בין השאר לגבי מלחמות האזרחים המתמשכות בסוריה ובתימן.

איתותים מהחודשים האחרונים לגבי הפשרת המתיחות בקרב מדינות המפרץ, בראש ובראשונה בין איחוד האמירויות וערב הסעודית לבין קטאר, מעלים שאלות גם לגבי מעמדה האזורי של טורקיה. פשרה בין מדינות המפרץ עשויה להסיר לפחות חלק מהתמיכה הכלכלית של קטאר בטורקיה ובתנועות האחים המוסלמים במרחב, והיא עשויה להרחיק את אנקרה מזירת המפרץ. על ישראל לבחון האם ניתן וכדאי לה לשחק תפקיד תיווך בין מדינות המפרץ, לאור קשריה הטובים עם קטאר, איחוד האמירויות וערב הסעודית. בה בעת, לנוכח שאיפותיה האזוריות של אנקרה, לא מן הנמנע שהיא תמשיך להוות איום על מדינות אלו, וגם על ישראל.