פרסומים

במפגש מקוון של הוועדה המשותפת של סין והאיחוד האירופי (30 בדצמבר) הודיעו ראשי המדינות על השלמת המשא ומתן על הסכם השקעות מקיף (Comprehensive Agreement on Investment). נראה כי סין האיצה בתקופה האחרונה את המשא ומתן, שכלל 35 סבבי שיחות במשך שבע שנים, ונעזרה בשאיפתה של הקנצלרית אנגלה מרקל להשלים התהליך במהלך תקופת הנשיאות הגרמנית שהסתיימה ב-31 בדצמבר 2020. נשיא סין סי ג'ין-פינג אמר באירוע כי מדובר בהסכם מאוזן שיתרום לשני הצדדים, ואשר מוכיח את רצונה של סין להמשיך בצעדי הפתיחות ולהציע אפשרויות לשיתופי פעולה עם אירופה והקהילה הבינלאומית. ההסכם, לדבריו, יסייע לחזק את האמון בסחר הגלובלי ולקדם שיקום כלכלי לאחר תקופת משבר הקורונה. סי ג'ין-פינג הביע תקווה שהאיחוד האירופי יעניק למשקיעים הסינים תנאים הוגנים וללא משוא פנים. בהודעת האיחוד האירופי נאמר כי ההסכם יעניק למשקיעים האירופים אפשרויות כניסה נוחות יותר לשוק הסיני ויסייע לשקיפות וסחר הוגנים יותר עם סין.

הסכם ההשקעות עם האיחוד האירופי מצטרף ל"שותפות אזורית כלכלית מקיפה" (RCEP), שנחתמה ב-15 בנובמבר בחסות עשר מדינות ארגון ASEAN וכן ניו-זילנד, אוסטרליה, יפן, דרום קוריאה וסין. גם המשא ומתן לקראת גיבוש הסכם זה, שנמשך שמונה שנים, קיבל תנופה בשנה האחרונה. נראה כי הממשל בבייג'ינג העניק עדיפות לגיבוש הסכמי הסחר וההשקעות עם מדינות אסיה ואירופה, וככל הנראה אף התפשר בסעיפים שונים, אמנם בלי לפגוע באינטרסים סינים מהותיים, כדי להגיע להסכמות. זאת, בעיקר לאור המתיחות האסטרטגית המתמשכת מול ארצות הברית ורצונה של סין לחזק את קשרי הסחר עם מדינות ואזורי סחר מרכזיים בעולם, כמעגל משלים לתכנית פיתוח הסחר הפנימי בסין עצמה. נראה כי קברניטי האיחוד האירופי, כמו עמיתיהם באסיה, העריכו כי לצד הקשיים המהותיים שנתגלעו ביחסיהן עם סין (בין היתר בנושאי זכויות אדם והאגרסיביות הסינית כלפי המיעוטים בסינג'יאנג וטיבט, כמו גם כלפי חלק ממדינות המערב ביניהן אוסטרליה), עליהם לנסות לקדם עם סין שיתופי פעולה כלכליים, שיסייעו לאינטרסים של חברות מקומיות בתקופה של משבר כלכלי שסופו איננו ידוע.

לצד חתימה על הסכמים כלכליים מולטילטרליים ממשיכה סין לקדם באינטנסיביות אינטרסים כלכליים ומדיניים ברחבי העולם. שר החוץ הסיני וואנג יי (Wang Yi) ביקר (4–9 בינואר 2021) בחמש מדינות באפריקה – ניגריה, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, בוטסוואנה, טנזניה ואיי סיישל – נפגש עם ראשי המדינות והתמקד בשיתופי פעולה כלכליים. במסגרת זו, סין הצהירה כי מעבר למשלוח חיסונים למדינות באפריקה, נחתמו עם 12 מדינות ביבשת הסכמים לדחיית חובות ול-15 מדינות אחרות אושר לדחות את מועדם של תשלומי הלוואות ללא ריבית.

במקביל לקידום וחתימת הסכמים כלכליים פעלה סין בתקופה האחרונה רבות גם במישור המדיני המולטילטרלי. כחלק מכך, שר החוץ הסיני הציג תכנית לשימור וחיזוק עסקת הגרעין עם איראן (JCPOA) לאחר כניסת ממשל ביידן לבית הלבן. זאת, במפגש וירטואלי בדרג שרים (21 בדצמבר) בראשות ג'וזף בורל, הנציג העליון של האיחוד האירופי לענייני חוץ ומדיניות ביטחון ובהשתתפות שרי החוץ של איראן, רוסיה, צרפת, גרמניה ובריטניה, השותפות להסכם הגרעין (ולמעט ארצות הברית שפרשה ממנו). התכנית הסינית קוראת להפסקת מדיניות "הלחץ המקסימלי" על איראן שנקט ממשל טראמפ; לחזרת ארצות הברית להסכם המקורי בהקדם האפשרי, תוך הסרת הסנקציות מעל איראן וללא תנאים מוקדמים, ובמקביל לחזרת איראן למלא את מחויבותה להסכם, תוך מציאת פתרון הוגן לסוגיית הציות האיראני. על פי הודעת משרד החוץ הסיני, אחרי שארצות הברית תודיע על חזרתה להסכם ייערכו התייעצויות ותכונס ועידה בינלאומית בהשתתפות כל השותפות, שבה תאושר חזרת ארצות הברית להסכם (נוסיף כי שר החוץ האיראני מוחמד זריף הבהיר בהקשר זה כי הכל ברור ולכן אין צורך בהתייעצויות ומשא ומתן). כן הציעה סין להקים פורום אזורי במפרץ הפרסי, שמטרתו קידום דיאלוג מולטילטרלי לפתרון סוגיות ביטחון אזוריות וסיוע לשימור ה-JCPOA.

השינוי המהותי בהקשר למעורבות סין בהסכם הגרעין עם איראן הינו נכונותה להציג יוזמה לפעולה, ולא רק לנסות לסייע בשיכנוע איראן לקבל יוזמות של מדינות אחרות. כחלק מכך, ההצעה להקמת מסגרת לדיאלוג אזורי במפרץ, שתדון בין היתר בדרכים לשמר את הסכם הגרעין, הוצגה קודם לכן על ידי שר החוץ הסיני במפגש וירטואלי (ב-10 בספטמבר 2020) עם שרי החוץ של קבוצת ה-BRICS – ברזיל, רוסיה, סין, הודו ודרום אפריקה, וכן בפגישה בסין עם שר החוץ האיראני זריף (10 באוקטובר 2020), ובמפגש מיוחד של מועצת הביטחון (20 באוקטובר 2020) שדן במצב במפרץ. ההצעה הסינית הינה כללית ואיננה מפרטת עמדה לגבי האפשרות, שהועלתה על ידי האירופים והנשיא הנבחר ביידן, לקדם מסגרת לדיון בהתנהגותה האיזורית של איראן וסוגיית הטילים הבליסטיים.

בשני ההסכמים הכלכליים, עם האיחוד האירופי ועם מדינות אסיה והפאסיפיק, ניצבת סין לכאורה כמנצחת, לאור השפעתה המתרחבת על השוק העולמי בעקבות התאוששותה המהירה ממגפת הקורונה. מהסכמים אלה אפשר שוב ללמוד כי קידום סוגיות כלכליות, אשר תורמות להמשך הצמיחה בסין, עומד בראש סדר העדיפויות של הממשל הסיני.

במישור המדיני, סין נוהגת להצהיר הצהרות, אך מגלה פעלתנות רק בסוגיות שבהן משולבים אינטרסים סינים וסיכויי הצלחתם גבוהים. לפיכך, מעורבותה בנושא הגרעין האיראני ובדיאלוג לשיתוף פעולה במפרץ מעלה את השאלה, האם היא רואה הזדמנות לקדם את עמדותיה ואולי אף לשתף פעולה עם ממשל ביידן, לצד האיחוד האירופי ומדינות שונות במזרח התיכון, בעיקר מדינות המפרץ. נראה כי סין מעוניינת להוכיח לממשל ביידן כי הדרך הנכונה צריכה להיות הידברות בין כל הצדדים, גם אם חלקם עוינים זה לזה, ולא באמצעות הקמת קואליציה של מדינות במפרץ נגד איראן, כפי שבראייתה ניסתה לעשות ארצות הברית בתקופת ממשל טראמפ, בין היתר באמצעות קידום נורמליזציה בין ישראל וחלק ממדינות המפרץ .

לאחר כניסת הנשיא ביידן לתפקידו תראה סין בחזרת ארצות הברית להסכם הגרעין ללא תנאים מוקדמים הצלחה מדינית, וכך גם אם ייושם הרעיון לקיים מפגש אזורי באזור המפרץ. זאת ועוד, (ולאור המיקוד של סין באינטרסים הכלכליים שלה) התפתחות חיובית שתכלול קונצנזוס עם ארצות הברית בסוגיות אלו, תאפשר להנהגה בבייג'ינג לקבל בשנה הקרובה החלטה לאשר את ההסכם הכלכלי האסטרטגי עם איראן ל-25 שנה ולהציגו כצעד משלים לקידום שותפויות כלכליות עם מדינות המפרץ, ואיראן בכללן. האיראנים זקוקים לסיוע סיני כלכלי ומשתוקקים לקדם את ההסכם הכלכלי בעוד בייג'ינג נמנעה עד כה לאשרו, בין היתר כדי לא להיתפס כמתגרה בארצות הברית ובאיחוד האירופי בסוגיה כה רגישה.

ישראל, בראייה הסינית, נתפסת כחלק מהמחנה האמריקאי השמרני ("מחנה טראמפ") המתנגד להסכם הגרעין עם איראן, וככל הנראה אין ציפייה סינית (שמשותפת גם לגורמים שיעסקו בנושא בממשל ביידן) כי תתמוך ביוזמה סינית זו. גם על רקע זה, ישראל צריכה לעקוב מקרוב אחר ההסכמים הכלכליים וההצעות המדיניות של סין, לבנות עימה דיאלוג ברמת הנהגה (מה שלא נעשה בשנה האחרונה), ללמוד את משמעות ההסכמים המסחריים האזוריים עבורה, ולצד זאת להמשיך לתאם עמדות מדיניות עם ארצות הברית ומדינות האיחוד האירופי, כמו גם עם מדינות עמיתות במפרץ.