פרסומים

חוסן מוגדר כיכולתה של כל מערכת להתמודד בהצלחה עם הפרעה קשה או אסון, מהטבע או מידי אדם, לקיים רציפות תפקודית סבירה במהלך האירוע, להתאושש ממנו במהירות ואף לצמוח בעקבותיו. במאמר זה ייבחנו ארבעה היבטים המוכרים כמעצבי חוסן, כפי שבאו לידי ביטוי ב-15 סקרי דעת קהל שקיים המכון למחקרי ביטחון לאומי מאז תחילת המלחמה, שהאחרון בהם נערך ב-16-14 באפריל 2024.^[1]

אמון במוסדות המדינה

בסקרים נבחן האמון שרוחש הציבור ל-צה״ל, למשטרת ישראל ולממשלת ישראל. מהנתונים נראה כי הציבור ממשיך להביע אמון גבוה מאוד ויציב בצה״ל, הנושק ל-90 אחוזים בקרב הציבור היהודי (ראו תרשים 1). בו בזמן, ככל שהמלחמה נמשכת, ניכרת ירידה ברורה ועקבית בשיעור הנשאלים המביעים אמון ביכולתו של צה״ל לנצח במלחמה בעזה, מ-92 אחוזים בתחילת המלחמה ל-64 אחוזים בסקר האחרון (תרשים 2). נרשמה גם ירידה בשיעור הנשאלים הסבורים כי מטרות המלחמה בעזה יושגו (תרשים 3). רק 10 אחוזים מהנשאלים היהודים סבורים כי מטרות המלחמה יושגו במלואן. הפער בין האמון הגבוה מאוד בצה"ל לנתונים האחרים עשוי להיות מוסבר על ידי הזיקה הרגשית של הציבור לצבא והצורך שלו להאמין בו, יותר מאשר מהתבוננות מפוכחת ביכולותיו.

תרשים 1. אמון גבוה במוסדות (%, יהודים בלבד)

תרשים 2. לדעתך, האם צה"ל ינצח או לא ינצח במלחמה בעזה? (%, יהודים בלבד)

תרשים 3. לדעתך, האם מטרות הלחימה בעזה יושגו? (%, יהודים בלבד)

גם אמון הציבור במשטרת ישראל מצוי בירידה עקבית. בעוד בתחילת המלחמה עמד שיעור היהודים המביעים אמון גבוה במשטרה על כ-68 אחוזים, הרי שבסקר האחרון הוא ירד ל-47 אחוזים. הירידה באמון במשטרה מוסברת בהתרחקות מאירועי ה-7 באוקטובר, אז הפגינו כוחות המשטרה בחזית הדרום תפקוד הרואי. חזרה לתפקוד שגרתי של המשטרה, כולל ההפגנות והמחאות הפוליטיות, תחזיר כנראה ובהדרגה את ההערכה למשטרה לרמה המתאימה יותר לימות שגרה.

סמן שלילי, מעכב חוסן במיוחד, נרשם בסוגיית האמון בממשלה. הנתונים מצביעים על אמון נמוך מאוד ויציב, העומד על 20 – 28 אחוזים בלבד. הפער הענק בין נתוני האמון הנמוך בממשלה לבין האמון הגבוה בצה"ל הינו בעייתי במיוחד ותורם ישירות לצמצום החוסן החברתי. הוא משקף את הביקורת הציבורית על תפקוד הממשלה, הן ביחס לאחריותה לכשלים שהובילו ל-7 באוקטובר, אך לא פחות מכך ביחס להתנהלותה מאז, כולל בתחומים האזרחיים.

בקרב המגזר הערבי נתוני האמון נמוכים אף יותר. בסקר האחרון הביעו 47 אחוזים מהנשאלים הערבים אמון גבוה בצה״ל. 27 אחוזים מהנשאלים הביעו אמון בכך שצה״ל ינצח את המערכה בעזה ו-21 אחוזים אמרו כי מטרות המלחמה יושגו במלואן או ברובן. בנוסף, 27 אחוזים מהנשאלים הערבים הביעו אמון גבוה במשטרה וכ-19 אחוזים הביעו אמון גבוה בממשלה.

הסולידריות החברתית והתמיכה במאמץ המלחמה

הממצא המדאיג ביותר בהיבט הסולידריות מתבטא בהמשך הירידה בתמיכה של הציבור היהודי במטרת המלחמה, מיטוט שלטון חמאס בעזה, מ-84 אחוזים אשר השיבו בדצמבר כי הם תומכים בה במידה רבה מאוד ל-67 אחוזים באמצע מרס (ראו תרשים 4). התמיכה הציבורית במטרות המלחמה מבטאת בין היתר את הנכונות של החברה הישראלית להתלכד סביב מטרה משותפת, למרות מחיריה הגבוהים – תופעה המשקפת סולידריות. נציין כי אומנם שיעור התמיכה במטרת המלחמה עדיין גבוה, אולם ניכר כי ככל שהמלחמה נמשכת, פחות ישראלים רושמים תמיכה במטרותיה. זאת, כנראה בשל האכזבה מהדשדוש הצבאי ובשל החשש שהמטרה המוגדרת איננה ישימה. במגזר הערבי התמיכה במטרות המלחמה נותרה יציבה, אולם התמיכה במידה מועטה או היעדר תמיכה במטרות המלחמה עלו מ-27 אחוזים בנובמבר ל-41 אחוזים בסקר האחרון.

תרשים 4. הדרג המדיני קבע כי מטרת המלחמה היא למוטט את שלטון החמאס בעזה באיזו מידה את/ה תומך במטרה זו? (%,  כלל המדגם)

בעוד שבראשית המלחמה, רוב גדול בציבור סבר כי תחושת הסולידריות בחברה הישראלית התחזקה מאז תחילת המלחמה, הרי שמאז שיעור הסבורים כך ירד מאוד ועומד על פחות ממחצית מהנשאלים (ראו תרשים 5). במגזר הערבי רק 31 אחוזים מן הנשאלים סברו בסקר האחרון כי תחושת הסולידריות בחברה הישראלית התחזקה מאד או די התחזקה.

תרשים 5. לדעתך, האם חל שינוי בתחושת הסולידריות בחברה הישראלית בעת הזו? (%, יהודים בלבד)

מעניין לציין כי חלה ירידה קלה בשיעור הנשאלים הסבורים כי חל שינוי לרעה ביחסים בין יהודים וערבים מאז פתיחת המלחמה. בעוד שבסקר דצמבר 50.5 אחוזים בקרב היהודים ו-54 אחוזים בקרב הערבים סברו כי חל שינוי לרעה, הרי שבסקר האחרון רק 43 אחוזים מהיהודים ו-47 אחוזים מהערבים סברו כך. יש אולי בממצא זה משום סימן מעודד.

נתון מעניין נוסף עולה מהסקר האחרון, בו ציינו כמעט מחצית מהנשאלים (48 אחוזים) כי הם מודאגים יותר מהמתחים החברתיים-לאומיים בתוך ישראל מאשר מהאיומים הביטחוניים על ישראל מבחוץ (43 אחוזים). זה ממצא משמעותי, המצביע על דאגה ביחס לסולידריות החברתית הפוחתת.

תרשים 6. מה מדאיג אותך יותר (%, כלל המדגם)

אופטימיות ותקווה

מעצב נוסף של החוסן הלאומי הוא מידת האופטימיות והתקווה בקרב הציבור. בצד הירידה באמון שצה״ל ינצח ברצועת עזה, יש נושאים נוספים היוצרים תמונה מדאיגה. כך למשל, בעוד שבראשית המלחמה למעלה מ-80 אחוזים מהנשאלים הגדירו את עצמם כאופטימיים ביחס ליכולתה של החברה להתאושש מהמשבר ולצמוח, הרי שככל שהמלחמה מתארכת הולך ופוחת שיעור האופטימיים: בסקר האחרון רק 65 אחוזים מן הנשאלים הגדירו עצמם כך (ראו תרשים 7 ), נתון שהוא עדין גבוה למדי, אך כנראה אף הוא צפוי לרדת ככל שתימשך המלחמה במתכונתה הנוכחית.

תרשים 7. עד כמה את/ה אופטימי/ת ביחס ליכולתה של החברה הישראלית להתאושש מהמשבר ולצמוח? (%, יהודים בלבד)

במקביל חלה עליה קלה בשיעור המוטרדים במידה רבה ממצבה החברתי של ישראל ביום שלאחר המלחמה (ראו תרשים 8): בעוד שבנובמבר 56 אחוזים ציינו כי הם מוטרדים מכך, הרי שבסקר האחרון עלה שיעורם ל-64 אחוזים.

תרשים 8. עד כמה את/ה מוטרד/ת או לא מוטרד/ת ממצבה החברתי של ישראל ביום שאחרי המלחמה? (%, יהודים בלבד)

שגרה אישית והרציפות התפקודית במהלך ההפרעה

היכולת לקיים רציפות תפקודית בעת אירוע אסוני מתמשך מעידה על חוסן גבוה (ולהיפך). הרציפות התפקודית מהווה גם בסיס להתאוששות מהירה ולצמיחה. ככל שהמלחמה מתמשכת, ניכר שיפור בחזרה לשגרה וברציפות התפקודית בקרב מרבית החברה הישראלית. תופעה זו אינה חלה על המפונים מיישובי הצפון, ותקפה באופן חלקי בלבד לגבי יישובי הדרום.

בסקר האחרון לא נרשם שיפור של ממש בתחושת הביטחון האישי המדווחת של הנשאלים (ראו תרשים 9). ייתכן שנתון זה קשור לתקיפה האיראנית הנרחבת על ישראל שאירעה ימים ספורים לפני עריכת הסקר ויצרה תחושת איום בקרב רבים מאזרחי ישראל.

תרשים 9. מהי מידת תחושת הביטחון האישי שלך בימים אלה? (%, יהודים בלבד)

לסיכום, תמונת החוסן החברתי בישראל על רקע המלחמה הנמשכת ברצועת עזה והלחימה בזירה הצפונית ממשיכה להיות מורכבת. בהיבט החיובי, ניכר שיפור מה בחזרה לשגרה וברציפות התפקודית בקרב מרבית החברה הישראלית, עקב הירידה (הזמנית) בעצימות של הלחימה בעזה ולמרות המשך הלחימה בצפון והתממשות האיום הצבאי האיראני, שלא הצליח לחדור לעורף האזרחי הישראלי. גם האמון בצה״ל נותר גבוה מאוד. מנגד, הסממנים המדאיגים נוגעים ל-1) ירידה משמעותית באמון ביכולתו של צה״ל לנצח ובהשגת מטרות המלחמה המוצהרות, 2) האמון הנמוך מאוד והעקבי בתפקוד הממשלה, 3) הירידה בתמיכה במטרות המלחמה, שאולי נתפסות היום יותר כבלתי ניתנות להשגה מלאה, ו-4) הירידה העקבית בתפיסת הסולידריות ובתחושת האופטימיות והתקווה.

הגורמים הפוגעים בחוסן קשורים בעיקר לכך שהמחלוקות הפוליטיות הופכות להיות נושא מרכזי, לא פחות מהמלחמה עצמה ומשפיעות מאוד על השיח, אפילו בנושא הרגיש של גורל החטופים. זאת, כאשר המפגש המטריד בין הקצנת השסע הפוליטי לבין העדר התקדמות בחזיתות הלחימה הופך להיות בעל משקל מכריע במתיחות החברתית-פוליטית ובפגיעה בחוסן הלאומי. נראה יותר ויותר כי שיקולים פוליטיים צרים מנחים את הממשלה בניהול המלחמה, וזאת ללא התייחסות הולמת לצורך בחיזוק החוסן הלאומי הישראלי, דווקא בתקופה מאתגרת זו, במטרה להגדיל את סיכוייה של החברה הישראלית להתאושש ולהשתקם ממתקפת ה-7 באוקטובר ומהמלחמה, לקראת היום שלאחריה. כשלון של הממשלה להבין ולהטמיע זאת מהווה פגיעה ישירה וקשה בחוסן הלאומי.

[1] הסקרים נערכים בהובלת המרכז לאיסוף וניתוח נתונים במכון למחקרי ביטחון לאומי. עבודת השדה בוצעה על ידי מכון "רפי סמית" במהלכה רואיינו באינטרנט ובטלפון 600 איש ואישה בשפה העברית ו-200 בשפה הערבית, המהווים מדגם מייצג של האוכלוסייה הישראלית הבוגרת בישראל בגילאי 18 ומעלה. טעות הדגימה המרבית לכלל המדגם 3.5% ± ברמת ביטחון של 95%.