פרסומים

תוכן העניינים:

מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל, המכון למחקרי ביטחון לאומי עורך באופן תדיר סקרי דעת קהל[1] המבקשים לבחון עמדות ביחס לסוגיות הביטחון הלאומי שעל הפרק, ובנוגע לחוסן הלאומי ולאמון הציבור.

לחצו כאן להורדת נתוני הסקר המלאים | לתוצאות הסקר בשפה בערבית - نتائج الاستطلاع باللغة العربية | לחצו כאן לצפייה במגמות בקרב הציבור היהודי | לחצו כאן לצפייה במגמות בקרב הציבור הערבי |

אמון בגופים ובמוסדות

עיקרי הממצאים:

חזרה לרמות האמון שלפני המבצע מול איראן: לאחר עלייה חדה באמון הציבור בדרג הביטחוני והמדיני במהלך מבצע "עם כלביא" מול איראן, ניכרת כעת שחיקה עקבית כמעט בכל מדדי האמון. ברובם, הציבור שב להביע עמדות הדומות לאלו שנרשמו בחודש מאי – טרם המבצע.

• אמון במערכות הצבא: האמון בצה"ל ירד מ-83 אחוזים בסוף יוני ל-77 אחוזים בסקר הנוכחי – ירידה חדה וחזה לרמות של מאי. גם האמון ברמטכ"ל, רב-אלוף אייל זמיר, ירד מ-69 אחוזים ל-62 אחוזים – נתון הקרוב לרמות שלפני המבצע. האמון בדיווחי דובר צה"ל נחלש אף הוא: 56.5 אחוזים מהציבור נותנים בו כיום אמון גבוה, לעומת 63–67 אחוזים ביוני – בדומה לחודש מאי.
• אמון בדרג המדיני: האמון בממשלה, שעלה זמנית ל-30-32 אחוזים במהלך המבצע מול איראן, ירד חזרה ל-23 אחוזים בלבד. מנגד, 76 אחוזים מדווחים על אמון מועט או היעדר אמון בממשלה. גם האמון בראש הממשלה, בנימין נתניהו, ירד מ-35 ל-30 אחוזים.
• אמון ביועצת המשפטית לממשלה: 38 אחוזים מביעים אמון גבוה ביועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה – ירידה לעומת 44 אחוזים במרץ, אך יציבות ביחס לרמות האמון שנמדדו בינואר (39 אחוזים).

חזית עזה

עיקרי הממצאים:

אמונה בניצחון – אך פחות ביטחון בהשגת המטרות:

• 62 אחוזים מהציבור מאמינים שצה"ל ינצח במלחמה בעזה – 31 אחוזים בטוחים בכך, ו-31 אחוזים נוספים סבורים שזהו התרחיש הסביר. מנגד, 28 אחוזים אינם מאמינים בניצחון – 21 אחוזים חושבים שצה"ל לא ינצח, ו-8 אחוזים בטוחים שלא.
• עם זאת, רק 53 אחוזים סבורים שמטרות המלחמה יושגו במלואן או במידה די רבה, לעומת 42 אחוזים שחושבים שהמטרות לא יושגו כלל או יושגו במידה מועטה בלבד – פער בולט בין תחושת הניצחון הכללית לבין הערכת היכולת לממש את היעדים שהוגדרו.

חוסר אמון בדרך הפעולה בעזה – בעיקר ביחס לשחרור החטופים:

• רוב של 61 אחוזים סבור כי דרך הפעולה הנוכחית של צה"ל אינה מקדמת את השבת החטופים – 20.5 אחוזים חושבים שהיא מקדמת רק את מיטוט שלטון חמאס, ו-40.5 אחוזים נוספים חושבים שהיא אינה מקדמת אף אחת מהמטרות. רק 25.5 אחוזים סבורים שהפעולה הצבאית הנוכחית מקדמת גם את השבת החטופים וגם את מיטוט חמאס.
• גם ביחס לעיכוב בהשגת הסכם שחרור חטופים הציבור חלוק – 52 אחוזים מטילים את האחריות כולה או חלקה על ישראל – 21 אחוזים רואים בה אחראית בלעדית, ו-31 אחוזים נוספים רואים בה אחראית יחד עם חמאס. 45 אחוזים מטילים את האחריות כולה על חמאס.

היום שאחרי בעזה - ספקנות לגבי פירוק חמאס, תמיכה ביוזמה המצרית:

• הציבור חלוק בשאלה האם ניתן לפרק את חמאס מנשקו – 52 אחוזים בטוחים או חושבים שזה אפשרי, לעומת 41.5 אחוזים הבטוחים או חושבים שלא.
• מחצית מהציבור (50 אחוזים) תומכים ביוזמה המצרית לממשל טכנוקרטי בינלאומי (שאינו מזוהה עם פת"ח או חמאס). 27 אחוזים תומכים בממשל צבאי ישראלי בעזה, ורק 12 אחוזים מעוניינים שהרשות הפלסטינית תשלוט ברצועת עזה.

המצב ההומניטרי בעזה - פערים חדים בין יהודים לערבים:

• רוב ברור (80 אחוזים) מהציבור סבור שצה"ל הוא צבא מוסרי. אך הפערים בין יהודים לערבים עמוקים – בקרב הציבור היהודי, 92.5 אחוזים סבורים שצה"ל מוסרי. לעומת זאת, רק 29 אחוזים מהציבור הערבי מסכימים, ו-63 אחוזים אינם מסכימים שצה"ל הוא צבא מוסרי (43 אחוזים לא מסכימים כלל, ו-20 אחוזים לא כל כך מסכימים).
• גם ביחס להצעת "העיר ההומניטרית" הציבור סקפטי – 47.5 אחוזים מתנגדים למהלך, לעומת 30.5 אחוזים התומכים בו.
• הדאגה למצב ההומניטרי בעזה נותרה נמוכה: רק 35.5 אחוזים מהציבור מדווחים כי הם מוטרדים מהמצב (18 אחוזים מאוד, 17.5 אחוזים במידה מסוימת), לעומת רוב של 61.5 אחוזים שאינם מוטרדים כלל או כמעט כלל. גם כאן הפערים בין יהודים לערבים בולטים – רק 24 אחוזים מהמדגם היהודי הביעו דאגה למצב ההומניטרי בעזה, לעומת 82 אחוזים בקרב המדגם הערבי.

חיים משותפים עם שוויון - רוב הציבור סקפטי:

• 71 אחוזים מהציבור סבורים שישראלים ופלסטינים אינם יכולים לחיות יחד עם שוויון אזרחי מלא, ורק 24 אחוזים מאמינים שכן. בקרב יהודים – 81 אחוזים סבורים שזה בלתי אפשרי, לעומת 16 אחוזים בלבד שמאמינים באפשרות. בקרב ערבים – 57.5 אחוזים מאמינים שזה אפשרי, ורק 29.5 אחוזים שוללים זאת.

חזית איראן

עיקרי הממצאים:

שביעות רצון מההישגים – לצד ציפייה להסלמה מחודשת:

• רוב של 62 אחוזים מהציבור מרוצה מההישגים הצבאיים של ישראל במבצע מול איראן – 38 אחוזים במידה רבה, ו-24 אחוזים במידה רבה מאוד. רק 11 אחוזים הביעו חוסר שביעות. עם זאת, רק מיעוט קטן מהמדגם הערבי (28 אחוזים) שבע רצון, לעומת רוב מובהק במדגם היהודי (70.5 אחוזים).
• לצד שביעות הרצון, הציבור צופה שהעימות מול איראן טרם הסתיים: 61 אחוזים סבורים כי ישראל תידרש לחדש את הלחימה נגד איראן בשנה הקרובה, לעומת 22 אחוזים בלבד שחושבים שלא. גם כאן נרשמים פערים בין המגזרים – 69 אחוזים מהיהודים צופים הסלמה מחודשת, לעומת 29 אחוזים מהערבים.

חזית סוריה

עיקרי הממצאים:

הציבור תומך בגישה מעשית, אך חלוק על מידת המעורבות:

• לנוכח ההתפתחויות האחרונות בסוריה, הציבור הישראלי אינו תומך ביציאה מיידית של צה"ל מהשטח – אלא ברובו תומך בגישה זהירה או נוקשה יותר. רק 13 אחוזים תומכים בנסיגה מיידית ושמירה על הסכם הפסקת האש מ-1974, בעוד ש-38 אחוזים מעדיפים נסיגה הדרגתית במסגרת הסכם ביטחוני בפיקוח בינלאומי, ו-38 אחוזים נוספים תומכים בהמשך אחיזה צבאית קבועה בדרום סוריה. הפער בין יהודים לערבים בולט: 56 אחוזים מהציבור הערבי תומכים בנסיגה מיידית של צה"ל, לעומת 2.5 אחוזים בלבד בקרב היהודים. מנגד, 44.5 אחוזים מהיהודים תומכים באחיזה קבועה של צה"ל בדרום סוריה, לעומת 12 אחוזים מהערבים בלבד.
• גם ביחס למעורבות הישראלית בעימותים בין המשטר החדש לבין האוכלוסייה הדרוזית בסוריה, נרשמה תמיכה גבוהה יחסית במעורבות צבאית ישירה: 53 אחוזים תומכים בכך, לעומת 34 אחוזים שמתנגדים. בהשוואה לסקר שנערך במאי, שבו רק 21.5 אחוזים תמכו במעורבות צבאית של ישראל לטובת הדרוזים, מדובר בעלייה חדה בתמיכה בצעד צבאי – ובשינוי מובהק בעמדות הציבור. אז, 41 אחוזים העדיפו הפעלת לחץ דיפלומטי, ו-26 אחוזים התנגדו לכל מעורבות. כעת נראה כי הציבור נע יותר לעבר עמדה תקיפה יותר. הפער בין המגזרים בולט גם כאן: 61 אחוזים מהציבור היהודי תומכים במעורבות צבאית בעימות עם הדרוזים, לעומת רק 22.5 אחוזים מהציבור הערבי. מנגד, 66 אחוזים מהערבים מתנגדים להתערבות, לעומת 25.5 אחוזים בלבד מהיהודים.
• רוב הציבור (54 אחוזים) תומך בכינון יחסים ישירים עם המשטר החדש בסוריה, 26 אחוזים מתנגדים, ו-20 אחוזים אינם בטוחים. מדובר בירידה קלה לעומת ממצאי מאי, אז תמכו בכינון יחסים 60 אחוזים מהציבור. התמיכה כיום גבוהה יחסית גם בקרב יהודים (56 אחוזים) וגם בקרב ערבים (45 אחוזים).

גיוס ושירות

עיקרי הממצאים:

שחיקת הכוחות - רוב מוחלט נגד הענשת חיילים שחוקים:

• 90 אחוזים מהציבור היהודי סבורים שאין להעניש חיילים המסרבים להשתתף בסבב לחימה נוסף בשל שחיקה נפשית. רק 5 אחוזים תומכים בענישה. הממצא משקף עמדה ציבורית חד-משמעית ולגיטימציה רחבה למצוקה נפשית של לוחמים, במיוחד על רקע תקופה ממושכת של לחימה ומתח ביטחוני.

יחסי ישראל-סין

עיקרי הממצאים:

סין נתפסת כבלתי ידידותית – אך הציבור ברובו אדיש:

• רק מיעוט מהציבור הישראלי רואה כיום בסין שותפה לישראל: 22 אחוזים סבורים שהיא בעלת ברית או מדינה ידידותית, לעומת 52 אחוזים שרואים בה מדינה לא ידידותית (42 אחוזים) או עוינת (10 אחוזים). 26 אחוזים נוספים השיבו שאינם יודעים – עלייה מסוימת לעומת סקר אפריל, שבו שיעור ה"לא יודעים" עמד על 23 אחוזים בלבד.
• בהשוואה לאפריל, ניכר קיפאון בתפיסות השליליות: אז 39 אחוזים ראו בסין מדינה לא ידידותית, ו-7 אחוזים ראו בה עוינת – דומה מאוד לממצאים הנוכחיים. לעומת זאת, חלה ירידה קלה בהחזקה בעמדות חיוביות: באפריל 29 אחוזים סברו שסין ידידותית, וכעת רק 20 אחוזים. אחוז הרואים בה בעלת ברית נותר זניח (2 אחוזים באפריל, 2 אחוזים גם כעת).
• הפערים המגזריים בולטים: בקרב הציבור היהודי, 59 אחוזים רואים בסין מדינה לא ידידותית או עוינת, ורק 19.5 אחוזים רואים בה מדינה ידידותית או בעלת ברית. בקרב הציבור הערבי, שליש (33 אחוזים) רואים בה מדינה ידידותית או בעלת ברית, ורק 24 אחוזים תופסים אותה כעוינת או לא ידידותית. עם זאת, שיעור גבוה מהציבור הערבי (43 אחוזים) אינם יודעים כיצד להעריך את היחסים.
• רוב הציבור תופס את עמדתו כלפי סין כיציבה גם חודשים לאחר פרוץ הלחימה: כאשר נשאלו אם עמדתם כלפי סין השתנתה מאז פרוץ המלחמה, רוב הציבור (61 אחוזים) השיב שעמדתו לא השתנתה. 23 אחוזים דיווחו שעמדתם השתנתה לרעה, ו-1 אחוז בלבד ציינו שעמדתם השתנתה לחיוב.

חוסנה של החברה הישראלית

עיקרי הממצאים:

אופטימיות לגבי התאוששות החברה:

• תחושת אופטימיות יציבה ביחס ליכולת החברה הישראלית להתאושש מהמשבר: בקרב כלל הציבור, 68 אחוזים הביעו אופטימיות (23 אחוזים מאוד אופטימיים, 46 אחוזים די אופטימיים), ו-28 אחוזים דיווחו על פסימיות – תמונה כמעט זהה לזו שנמדדה במאי.
• רמות האופטימיות של הציבור היהודי נותרות גבוהות ויציבות לאורך הזמן: בסקר הנוכחי, 75 אחוזים מהיהודים הביעו אופטימיות (27 אחוזים מאוד אופטימיים, 49 אחוזים די אופטימיים), בדומה לשיעור זהה במאי. לעומת זאת, בקרב הציבור הערבי רק 42 אחוזים דיווחו על אופטימיות – גם כן ללא שינוי מהותי ממאי – בעוד 48 אחוזים דיווחו על פסימיות.

חוסן יחסי בקרב יהודים, שבריריות מתמשכת בקרב ערבים:

• שיפור מסוים בתחושת הביטחון האישי: 32 אחוזים מהציבור מדווחים על תחושת ביטחון אישית גבוהה או גבוהה מאוד – עלייה מתונה ביחס ל-27 אחוזים שדיווחו כך ביוני, בזמן המערכה מול איראן. עם זאת, מדובר בירידה בהשוואה למאי, אז שיעור המדווחים על תחושת ביטחון גבוהה עמד על 39 אחוזים. שיעור התחושות השליליות (ביטחון נמוך או נמוך מאוד) עומד כעת על 24 אחוזים – ירידה לעומת 32 אחוזים ביוני. רוב של 43 אחוזים מהציבור מדווח על רמת ביטחון "בינונית".
• הפער בין המגזרים נותר עמוק: בקרב יהודים, 37 אחוזים מדווחים על תחושת ביטחון גבוהה או גבוהה מאוד, לעומת 33.5 אחוזים ביוני ו-42 אחוזים במאי – ירידה מתונה אך עקבית. בקרב ערבים, רק 11 אחוזים מדווחים כעת על תחושת ביטחון גבוהה, עלייה ניכרת מ-3 אחוזים ביוני, אך עדיין נמוכה מאוד בהשוואה לכלל המדגם. 54 אחוזים מהציבור הערבי מדווחים על תחושת ביטחון נמוכה או נמוכה מאוד – ירידה משמעותית לעומת 68 אחוזים ביוני.

_________________

[1] הסקר נערך בין התאריכים 24-28.07.25 בהובלת המרכז לאיסוף וניתוח נתונים במכון למחקרי ביטחון לאומי. עבודת השדה בוצעה על ידי "iPanel" במהלכה רואיינו באינטרנט 803 איש ואישה בשפה העברית ו-155 בשפה הערבית, המהווים מדגם מייצג של האוכלוסייה הישראלית הבוגרת בישראל בגילאי 18 ומעלה. טעות הדגימה המרבית לכלל המדגם 3.2% ± ברמת ביטחון של 95%.

* בהכנת ותפעול הסקר השתתפה ניצן פרייזלר.

.

.