פרסומים

הגיאוגרפיה של האיומים - ערב הסעודית מכותרת

מיקומה הגיאוגרפי של ערב הסעודית מתאפיין בריבוי חזיתות ובגבולות ארוכים ופרוצים. כוחות הביטחון של הממלכה ניצבים בפני צורך להתמודד בו זמנית מול מספר רב של מוקדי איום. מכלל 4,415 הקילומטרים של גבולות הממלכה, שעליהם נוספת רצועת חוף בת 2,640 קילומטרים, מעטים המקטעים שלגביהם היא יכולה לחוש באמת בטוחה. בהיות המפרץ הפרסי נתיב שיט אסטרטגי דרכו עובר ייצוא הנפט של הממלכה לאסיה ובו מצויים מאגרי הנפט והגז שלה, רגישותו גבוהה לא פחות ואולי אף יותר מאשר כל נקודה אחרת של גבול יבשתי. גם בגבולותיה של ערב הסעודית עם מדינות המפרץ הידידותיות קיים חשש קבוע מפני תרחישי הפיכה שתעלה לשלטון, ללא התרעה מספקת, משטר שיעי פרו–איראני.

• האיום האיראני - איראן היא איום הייחוס המרכזי עבור ערב הסעודית. בפועל, שתי המדינות מקיימות כבר שנים רבות עימות מזויין במספר זירות. ערב הסעודית נלחמת נגד החות'ים בתימן, הזוכים לסיוע איראני ניכר; מתקני נפט ומכליות נפט סעודיות הותקפו מספר פעמים על ידי איראן ושלוחיה; מתקפות סייבר תכופות מבוצעות נגד הממלכה; וקיים חשש מפעילות איראנית חתרנית בקרב האוכלוסייה השיעית בה. בנוסף, הנוכחות האיראנית בעיראק מגבירה את תחושת הצמרת הסעודית כי לראשונה, הממלכה למעשה "מכותרת" מכל צדיה על ידי איראן. כל זאת, נוסף לחשש מתוכנית הגרעין האיראנית ומשמעויותיה לחופש הפעולה האיראני באזור. איראן כבר הוכיחה נכונות לפעול נגד אינטרסים סעודיים ומפרציים במרחב - פגיעה במכליות נפט ושיבוש פעילות ימית, וכן תקיפה נגד צווארי הבקבוק של ייצור הנפט הסעודי בספטמבר 2019 באבקיק, ושוב במארס 2021 בראס תנורה. הסעודים, במבוכתם, לא האשימו ישירות את איראן מפאת פגיעותם והבנתם את נחיתותם ביחס לאיראן ואת ההכרח לדאוג לביטחונם בעצמם, ואולם בערב הסעודית חלחלה הבנה לגבי מיעוט דרכי התגובה שברשותה למתקפה מעין זו.

• האיום מתימן - במהלך שש שנות המלחמה הצליחו החות'ים לבצע מספר רב של מבצעים חודרי גבול לתוך השטח הסעודי, תוך לקיחת שבויים, והביכו את צבא ערב הסעודית המצויד במיטב האמל"ח המערבי. עם זאת, ערב הסעודית מצליחה לאחוז בגבול הארוך ולמנוע מהלכים קרקעיים רחבי היקף לעומק שטחה. עיקר האיום מהגבול התימני מגיע מהממד האווירי ומתבטא בירי תלול מסלול נמשך לאורך שנים לעבר יישובי מרחב הגבול ולעבר יעדים באזור הכוללים שדות תעופה, מתקני נפט וסמלי שלטון. מעת לעת, מבוצע ירי לעבר מטרות צבאיות, כלכליות ואזרחיות בעומק ערב הסעודית. בגזרה הימית הסמוכה לתימן, החות'ים הוכיחו יכולת לפגוע במכליות נפט במרחב הים האדום ואף לתקוף כלי שיט בקרבת נמלי ג'דה וינבוע.
• האיום מעיראק – עיראק מגלמת איום כפול עבור ערב הסעודית. ראשית, המדינה מאכלסת קבוצות מיליציה פרו–איראניות רבות, העשויות לפנות נגד ערב הסעודית ביום פקודה. שנית, גורמים סונים רדיקלים, שרידי דאע"ש, עשויים להסתנן דרך הגבול היבשתי הארוך ולבצע פיגועים נגד מטרות סעודיות. גם הגבול הירדני מהווה אתגר דומה של חדירת גורמים עוינים ואמצעי לחימה לממלכה.
• זירת הפנים - גורמי סיכון נוספים מצויים בממלכה בקרב אוכלוסיות ממורמרות, כוחות הביטחון ואף במשפחת המלוכה עצמה. תהליכי הרפורמה האגרסיביים שאותם מקדם יורש העצר מחמד בן-סלמאן מאיצים בין היתר מתחים פנימיים, המגבירים סיכוני חתרנות והשפעה זרה בממלכה.
• ישראל - ממוקמת נמוך בתפיסת האיום הסעודי, ונראה שערב הסעודית אינה רואה בה איום ייחוס רלוונטי לבניין הכוח.
• ממד הסייבר - טבעי שמעט מאוד מידע רשמי מתפרסם בנושא איומי הסייבר על הממלכה. בה בעת, נראה כי ערב הסעודית היא בין המדינות המותקפות ביותר בעולם בתחום הסייבר. תוך שתשתיות ה-IT הסעודיות נמצאות תחת התקפות קבועות מצד גורמים עוינים. מוערך כי איראן היא המקור למרבית ההתקפות, המתמקדות בתשתיות חשמל ואנרגיה, מים, התפלה וסמלי שלטון.

התחרות על העליונות הצבאית ומגבלת ההתמודדות הצבאית הסעודית

האיום המהותי ביותר הניצב כעת מול ערב הסעודית הוא מתקפת טילים וכטב"מים רחבה ומדויקת, שתפגע במתקני נפט ובתשתיות חיוניות - מתקני התפלה וייצור חשמל. האיום הפוטנציאלי רלוונטי בארבעה היבטים: תקיפה מקבילה במספר חזיתות ולעבר כל השטח הסעודי; יכולות דיוק מוכחות, ובפרט מול מתקנים אסטרטגיים סטטיים וממופים; פערים בהתרעה מפני מתקפת פתע; וחדירות מודיעינית ומבצעית.

לאיראן הארסנל הגדול במזרח התיכון של טילי שיוט, טילי קרקע-קרקע וכלי טיס בלתי מאוישים, המכסים את כל שטחה של ערב הסעודית – בכלל זה מתקניה האסטרטגיים לחוף הים האדום. שיפור הדיוק והטווחים, הגברת קטלניות, לצד היכולת האיראנית לשגר ממספר זירות (איראן, עיראק, תימן) – כל אלה מציבים קושי מהותי בפני יכולות ההגנה האווירית הסעודיות. בפועל, בשנים האחרונות סעודיה הותקפה משלוש הזירות (גם אם לא במקביל) ויכולות הדיוק האיראניות הוכחו בפגיעות במתקפה על מתקני אראמקו באבקיק. על מנת להגיע לרמת דיוק זו, איראן נזקקה לתכנון מוקדם של "בנק מטרות" ולמודיעין איכותי (מקדים ובזמן אמת). מכאן שככל הנראה, ערב הסעודית חדירה לפעילות איראנית איסופית בשטחי הממלכה.

חרף הממון הרב שהושקע במערכות ההגנה הסעודיות, בפרט ברכש הטכנולוגיה המערבית המתקדמת ביותר (סוללות פטריוט 3-PAC, מערכות THAAD), הן מתקשות לעמוד  בעומסים ובוודאי יתקשו לסכל מתקפה נרחבת ממספר זירות במקביל. על כך עולה שאלה לגבי יכולתה של הממלכה להעמיד התרעה מספקת למתקפת פתע, במיוחד אם מידע מודיעיני רגיש לא יועבר לה מארצות הברית בזמן אמת.

נקודת חולשה צבאית נוספת היא יכולותיה הימיות המוגבלות של ערב הסעודית. על אף שנתיבי השיט דרך מיצרי הורמוז ובאב אל–מנדב מהווים עורק חיים חיוני עבור הממלכה, גם בזירה זו היא נחותה ביחס לאיראן. איראן מצידה עושה שימוש נרחב בטקטיקת א-סימטריות דוגמת "נחיל" של עשרות כלי שיט קטנים ומהירים, המגיחים בפתאומיות, טילי חוף ים ומיקוש מאסיבי של אזור המפרץ.. בנוסף, בזירת הים האדום החות'ים עושים שימוש רב במיקוש ימי ובתקיפות משולבות של כלים בלתי מאוישים (כטב"מ וכלי שיט בלתי מאוישים). שיתוף הפעולה בין איראן לחות'ים בממד הימי מתבטא גם בנוכחות ספינות ביון איראניות בדרום הים האדום (קודם ה-Saviz עד לפגיעה שספגה ועתה Behshad).

ומנגד, חיל הים הסעודי קטן ומיושן יחסית ונבנה להתמודדות עם חילות ים סימטריים, בפרט במפרץ. זאת, תוך בניית יכולות בחזיתה הימית המזרחית כחלק מעסקת SNEP2 (Saudi Naval Expansion Program; תכנית למודרניזציה של חיל הים של הממלכה המוערכת במעל 20 מיליארדי דולרים). בניין כוח זה אינו תואם את התפתחות האיומים הנובעים מכלי שיט מהירים ומעוטי חתימה ימית. יתרה מכך, יכולותיה הימיות של ערב הסעודית בזירת הים האדום נמוכות במידה ניכרת, ומול התרחבות האיום מצד החות'ים ואיראן בזירה הימית, ערב הסעודית תעמוד מול שוקת שבורה.

ביבשה, המגבלות שעמן מתמודד צבא ערב הסעודית כוללות מצבת כוח אדם קטנה יחסית, ליקוי ניהולי מובנה של המשאבים, תשתית טכנולוגית חסרה ופערים עמוקים ביכולות הפיקודיות. קשיי צבא היבשה באו לידי ביטוי בעשרות תקריות בגבול עם תימן ובאבדות שספג לאורך השנים. מגבלות אלו עומדות בסתירה חדה לכמות המשאבים האדירה שהממלכה משקיעה בביטחונה.

תלותה של הממלכה ברווחי נפט כדי לספק את מרבית הוצאותיה משפיעה גם על יכולתה לנהל תקציב ביטחוני רב-שנתי ולעמוד ביעדי הביטחון ובניין הכוח. כך למשל, בארבע השנים שקדמו לתחילת המעורבות הסעודית בתימן (2015) גדלה ההוצאה על הביטחון של הממלכה ב-63 אחוזים. אולם, בשנת 2020 חלה, לראשונה מאז פרוץ המלחמה בתימן, ירידה בהיקף ההשקעה הכוללת בביטחון ב-37 אחוזים, ככל הנראה בשל הירידה במחירי הנפט ומשאבים שהשיתה מגפת הקורונה. להמחשה, הוצאות הביטחון של הממלכה עמדו ב-2020 על 57.5 מיליארד דולר, 10 אחוזים פחות מ-2019. למרות זאת, הממלכה נותרה יבואנית הנשק הגדולה בעולם, כש-11 אחוזים מסך אמצעי הלחימה המיוצרים בעולם מיועדים לשוק הסעודי (80 אחוזים מאמל"ח זה מקורו בארצות הברית, 10 אחוזים מבריטניה והיתר מספקים אחרים).

ניכר כי ערב הסעודית משקיעה מאמץ וממון רב בפיתוח כלים ותפיסות להתמודדות עם האיום הגובר בממד הסייבר, הגם שכנראה מדובר ב"בטן רכה" עבור הסעודים. ניכרת הבנה של בית המלוכה הסעודי בסיכונים והסיכויים הטמונים בממד זה והוא עמל על בניית אסטרטגיה קיברנטית בהתאם. ואולם, גורמים פנימיים מקשים על ההתמודדות: בראש ובראשונה, הפיצול המובנה בממשל הסעודי. הסמכויות הרלוונטיות מחולקות בין מוקדי כוח רבים המשתייכים למשרדים וגופים שונים, ומצב זה מקשה על גיבושה ויישומה של מדיניות סייבר אחידה, שתספק מענה ביטחוני לצרכיה המגוונים של הממלכה.

מכשול קשור נוסף הוא ניוונה הטכנולוגי היחסי של החברה הסעודית. בעיה זאת, שאינה ייחודית לסוגיית הסיבר, משקפת את חולשת הממלכה, החסרה עדיין תשתית אנושית וטכנולוגית הדרושה ליכולות מתקדמות. תעשיית טכנולוגיות המידע מהוות כ-0.4 אחוזים בלבד מהתמ"ג הסעודי, והממלכה מסתמכת בעיקר על סיוע חיצוני לצרכים אזרחיים הקשורים בממד הקיברנטי

ביסוס יכולת אסטרטגית עצמאית?

ההבנה הסעודית את הפערים הצבאיים המהותיים ועומק האיומים שעימם עליה להתמודד, לצד היחלשות המשענת האמריקאית וקיצור זמן הפריצה ליכולת גרעינית צבאית באיראן, עלול להאיץ בקרב ההנהגה הסעודית חשיבה על אודות קידום יכולות גרעין צבאיות עצמאיות כאמצעי הרתעתי חדש בארסנל נגד פעילות איראנית נגדה.

עניינה של ערב הסעודית בנתיב גרעיני אינו חדש, כמו גם החששות כי בנסיבות ותנאים מסוימים היא עלולה לפנות לכיוון הגרעיני הצבאי. בכירי הממלכה התייחסו לנושא ביותר מהזדמנות אחת וקבעו כי הממלכה תרכוש יכולת גרעינית אם איראן תעשה כן (מחמד בן-סלמן, 2018), וכי הממלכה מבקשת שליטה בכל רכיביו של מעגל הדלק הגרעיני (עבד אל-עזיז בן-סלמן, 2019).

בנוסף, הגם שהתשתית המדעית-טכנולוגית בתחומי הגרעין בערב הסעודית היא מוגבלת ומופעלים עליה לחצים בינלאומיים כבדים בהקשר זה, לממלכה היסטוריה של הסתרת פעילויות שונות בתחומים צבאיים אסטרטגיים, ובפרט בתחום הטק"ק, ולא מן הנמנע כי גם כיום מוסתרת פעילות בתחום הצבאי האסטרטגי. יכולת הקהילה הבינלאומית, ובכלל זה של סבא"א, לאתר פעילות אסורה בהיקף קטן מוטלת בספק, במיוחד בתנאים המייחדים את הממלכה. יתר על כן, הסכם הגרעין מ-2015 לא הפחית את המוטיבציה הסעודית לרכוש יכולת גרעינית אלא רק כנראה הפחית זמנית את דחיפות העניין. שחיקתה המתמשכת של המחויבויות האיראנית לסעיפי ההסכם וקיצור הזמן לפריצה עלול, שוב, לדרבן את ההנהגה הסעודית – ובפרט תחת השפעתו הרבה של יורש העצר מחמד בן סלמאן - לנוע בקצב מהיר יותר לקראת השגת יכולת גרעינית, גם תוך "קיצורי דרך" אפשריים, קרי רכישתו "מן המדף" מגורמים בפקיסטן ו/או צפון קוריאה למשל.

ארצות הברית – ערב הסעודית - סין

למרות חוסר הוודאות האופף בעת הנוכחית את עתיד היחסים בין ארצות הברית לערב הסעודית, מוערך כי מדיניות ממשל ביידן בראשית כהונתו אודות "כיול מחדש" של יחסיו עימה לא נועדה להביא להתדרדרות ביחסים אלא משקפת רצון לעצב את הקשרים עם ההנהגה הסעודית בתצורה שתתאים לו ותאפשר להמשיך את השותפות האסטרטגית בין שתי המדינות. בראיית הממשל, גישה עניינית של שני הצדדים, שתיקח בחשבון את האינטרסים של כל אחד מהם, היא שתאפשר לשמר את מערכת היחסים ההדדית. ברור לממשל גם כי ליחסים עם הסעודים השפעה ישירה על היכולת האמריקאית לממש את יעדיו במזרח התיכון, ובכללם התמודדות עם פעילותה המתעמתת של איראן באזור, קידום "הסכמי אברהם", סיום המלחמה בתימן ושמירה על יציבות משק האנרגיה העולמי.

ערב הסעודית מכירה בכך שלמרות הספקות אשר למחויבות האמריקאית לביטחונה, אין תחליף לנוכחות הצבאית האמריקאית במפרץ כבלם בפני תוקפנות איראנית ואין תחליף לטכנולוגיה הצבאית האמריקאית (והאירופית), לפחות באיכויות ובקדמה הטכנולוגית. אולם, ריאד מעוניינת לגוון את מקורות התמיכה בה כדי לא להימצא במצב של תלות מוחלטת בארצות הברית, ובפרט במערכים שבהם ארצות הברית מטילה מגבלות על רכש (בין היתר, כטב"מים תוקפים ויכולות סייבר התקפי). לכן, ערב הסעודית פועלת לפתח יחסים גם עם מעצמות וספקיות אמל"ח מתחרות. ככל כשמתחזק הדימוי של כוונת ארצות הברית להפחית את מעורבותה באזור, על וושינגטון לקחת בחשבון כי יריבותיה, וסין ביניהן, ינצלו זאת כדי להעמיק בו את מעורבותן הן. מנגד, היקף שיתוף הפעולה בין ערב הסעודית לבין סין הוא פונקציה של עומק הלחצים האמריקאים. ככל שאלה יחריפו, כך יתקשו שותפותיה של ארצות הברית במזרח התיכון להעמיק את קשריהן עם סין.

ואכן, בהתאם לעניין הסיני הגובר במפרץ, נראה שוושינגטון לא מהססת להפעיל לחץ פומבי על מדינות האזור משום שהיבטים מסוימים של שיתוף פעולה בינן לבין סין נתפסים בעיניה כמזיקים לביטחון הלאומי האמריקאי. ערב הסעודית מודעת לרגישות האמריקאית הגוברת בעניין סין ומעוניינת לא להיקלע לעימות בין המעצמות. אולם, החלטת וושינגטון לא לספק לה רכיבים טכנולוגיים-צבאיים מסוימים מתוצרתה עלולה להביאה לרכוש אותם מסין. סין מצידה מאותתת שברצונה להדק את שיתוף הפעולה האסטרטגי בינה לבין ערב הסעודית – שעמה היא משתפת פעולה בנושא הגרעיני (בתחום זה, נראה שרב הנסתר על הגלוי). בדומה לעניין הסעודי בסין, ריאד לא מהססת לקיים שיח ביטחוני ולרכוש אמל"ח (ככל שאין לו חלופה אפשרית עבורה בשוק המערבי) גם משחקנים בעייתיים אחרים, ביניהם צפון קוריאה. זאת, מחוסר ברירה והערכה, כי אם יתגלו מעשיה, היא תוכל לחזור בה וליישר את ההדורים עם ארצות הברית, בהסתמך על האינטרסים המשותפים הרבים.

סיכום: חזרה לשיטות מסורתיות של השפעה

עד ל-2015, עת פתיחת מבצע "סופה נחרצת" בהובלתה בתימן, ערב הסעודית נמנעה מלהוביל מהלכים צבאיים ניכרים ולכל היותר השתלבה בקואליציות אזוריות (סיוע של המועצה לשיתוף פעולה במפרץ (משפ"ם) לייצוב המשטר הבחרייני ב-2011; השתלבות בקואליציה הבינלאומית נגד דאע"ש). זאת, על שום הבנת מגבלות הכוח שלה, ובה בעת יכולתה להישען על ארצות הברית ושותפותיה הערביות לבניית קואליציות. לצד זאת, ערב הסעודית השתדלה לשמור על מגעים מתמשכים עם מקורות איום פוטנציאלים, כדי למנוע הסלמה באמצעות שילוב של דיפלומטיה ובעיקר דרך מנופי השפעתה הכלכליים.

ואולם, השינוי בגישת הבית הלבן, הן כלפי בעלת הברית ערב הסעודית, והן כלפי יריבתה איראן, האיצו בריאד התאמות במדיניות החוץ – לפחות כלפי חוץ ומתוך כוונה לאותת לארה"ב על חשיבות המשך השותפות לדרך. זאת, כשברקע גם ההשלכות השליליות של מגפת הקורונה על המשק הסעודי.

ההתאמות במדיניות הסעודית כללו נכונות להיכנס להסכם פיוס עם קטר (ינואר 2021) והצעה מתוקשרת לחות'ים לחתום על הסכם הפסקת אש נדיב (לא מומש בסופו של דבר), ובאחרונה גם פניה לדיאלוג עם איראן (טרם ההסלמה במימד הימי במפרץ). דברים שנשא ב- 28 באפריל 2021 יורש העצר הסעודי והשליט בפועל, מחמד בן-סלמאן, מעידים על אודות התאמות במדיניות החוץ ביחס לאיראן: "איראן היא שכנה שלנו. אנו מקווים שיהיו לנו יחסים טובים ומיוחדים עם איראן. אנו רוצים שהיא תשגשג ותצמח מאחר שיש לנו אינטרסים סעודיים באיראן, ולהם יש אינטרסים איראניים בערב הסעודית". אמירה זו מנוגדת בתכלית לטענות קודמות של בן-סלמאן נגד איראן, שאף השווה בעבר את המנהיג העליון של איראן להיטלר. לאלו יש להוסיף קו פייסני מחודש מול משטר בשאר אל-אסד בסוריה, חימום יחסים עם עיראק, וירח דבש מול עומאן. נראה כי ב-2021 חלה תפנית מסוימת במדיניות הפומבית של ההנהגה הסעודית: נזנח הקו האסרטיבי-לוחמי שאימצה הממלכה בעשור הקודם, עם תחילת הטלטלה האזורית, ופניה כעת לניהול הקונפליקטים ושיכוך המתחים, ככל שתוכל לעשות כן, לצד המשך בניין הכוח הצבאי ומאמץ לשימור היחסים עם וושינגטון גם תחת ממשל ביידן.

בממד הצבאי, בשנים האחרונות ניסתה ערב הסעודית במספר הזדמנויות לייצר מענה צבאי עצמאי  לאתגרים הביטחוניים שבפניה, אך המענה נותר מוגבל קרי רכש של אמל"ח נוצץ, ומינוף הממון והיוקרה הדתית-מדינית לגיוס שותפים למלחמה. על מנת לשפר יכולות, עליה להיות מסוגלת לבצע תמרוני כוחות משמעותיים מעבר לגבולותיה ולעמוד בפני מתקפות נגד ריכוזי אוכלוסייה ותשתיות חיוניות, באמצעות מטחי טילים, שיבוש נתיבי השיט, מתקפות סייבר או פיגועי טרור וחתרנות פנימית.

זאת ועוד, כוח האדם המצומצם יחסית של זרועות הביטחון הסעודיים והספק אשר למיומנותו, לצד פערים טכנולוגיים ניכרים בים, באוויר ובסייבר, וכן פיצול מובנה בין גופי הביטחון השונים, מציבים סימן שאלה על יכולתה של ערב הסעודית לנהל מערכה רחבת היקף, אפילו בזירה אחת. יתר על כן, התחושה הסעודית היא כי ספק מאפיל על משענותיה האסטרטגיות המסורתיות: תהליך הנסיגה האמריקאי מהאזור, המחלוקות בשנים האחרונות עם פקיסטן וחולשת המשפ"מ בשנים האחרונות, לצד חולשת המחנה הסוני כמכלול. נסיבות אלה מזינות חשש כי ניתן לאתגר ביתר שאת את ערב הסעודית כך שלא תתנגד למדיניות האיראנית האזורית.

להתפתחות היחסים בין ארצות הברית לערב הסעודית צפויה השפעה גם על ישראל ובעיקר על עניינה בהמשך מגמת הנורמליזציה האזורית – העמקת ההסכמים הקיימים בינה לבין מדינות המפרץ וצירופן של מדינות נוספות לתהליך, ובראש ובראשונה ערב הסעודית. כן קיימת חשיבות רבה לשמירת החזית המדינית והביטחונית האזורית מול איראן, שערב הסעודית היא חלק חשוב בה. ומכאן שלישראל אינטרס ברור שהפגיעה האמריקאית ביחסים בין וושינגטון לריאד תהיה מינורית והפיכה ככל הניתן, אך גם תהיה מרסנת ותציב ליורש העצר הסעודי גבולות בפני מהלכים מדיניים וצבאיים מערערי יציבות אזורית ובוודאי כאלו שאינם מתואמים עם צדדים רלוונטיים. על ישראל לפיכך להציג לממשל האמריקאי את ההשלכות האפשריות של הלחצים המופעלים על ריאד וללמד סנגוריה על הסעודים בזהירות ודיסקרטיות, שכן הזדהות ישראלית מופגנת עם הממלכה בכלל ועם בן סלמאן בפרט, שכיום מוטחת בו ביקורת חריפה בעיקר מקרב המפלגה הדמוקרטית, עלולה לפגוע בשיח בין ירושלים לוושינגטון. בה בעת, שימוש של ערב הסעודית ביתרונותיה היחסיים הברורים אינו אמור כשלעצמו לאיים על אינטרסים ישראליים. לישראל יש עניין מובהק בשימור יציבותה ומעמדה של הממלכה כחלק מביסוס מחנה סוני-פרגמטי באזור, התומך בהסכמי השלום עימה והרואה באיראן איום על היציבות האזורית. אם הממלכה תוכל להרחיק מעליה איומים בלי להיתפס כפייסנית ובלי להעניק לאיראן ולציר השיעי וויתורים תמורת השקט הביטחוני - גם ישראל תצא נשכרת.

_________________________________

** סא"ל (מיל.) תומר ברק הינו חוקר עצמאי המתמחה בגיאו-פוליטיקה של המזרח התיכון, בעולם הסוני ובזירה הבינלאומית ובתכנון אסטרטגי. שירת 24 שנים בצה"ל, מרביתן בתחומי המודיעין והתכנון האסטרטגי. בתפקידיו האחרונים שירת כראש ענף בחטיבת המחקר של אגף המודיעין בצה"ל וכקצין בכיר באגף התכנון. בעל תואר שני בלימודי ביטחון ודיפלומטיה מאוניברסיטת תל-אביב.