פרסומים

עם פלישת רוסיה לאוקראינה ובעקבות מספר צעדים של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין בתחום הגרעין עלה איום השימוש בנשק גרעיני על סדר היום הבינלאומי לראשונה מזה זמן רב. ואכן, מספר צעדים שנקט פוטין מייצרים בין היתר מסגרת גרעינית למשבר הנוכחי: רוסיה קיימה תרגול של כוחות הגרעין שלה ימים ספורים לפני הפלישה לאוקראינה, פוטין הודיע על אודות העלאת הכוננות הגרעינית לראשונה מאז 1991 (אם כי לא נצפו לכך הוכחות בפועל), ונשיא בלארוס פעל לשנות את חוקתה על מנת שניתן יהיה להציב בשטחה נשק גרעיני רוסי. בעקבות מהלכים אלה, ובנוסף לחוסר הצלחתה של רוסיה להשיג עד כה את יעדיה באוקראינה, עולה השאלה האם צעדים אלה נועדו להזכיר למדינות המערב שרוסיה הינה עדיין מעצמה גרעינית ולמנוע התערבות אקטיבית מצידן לצד אוקראינה בלוחמה, או שמא קיים איום ממשי לקריסתו של מאזן ההרתעה הגרעינית ולשימוש בנשק גרעיני על ידי רוסיה?

בארצות הברית נשמעת כבר מספר שנים סברה כי הרמזים הגרעיניים שבהם עושה נשיא רוסיה שימוש סביב מהלכיו הצבאיים (קרים 2014, למשל) הם חלק מאסטרטגיית Escalate to De-escalate – כלומר, יצירת הסלמה ברמה הגרעינית על מנת להרתיע מהסלמה בתחום הקונבנציונאלי. לפי סברה זו, חולשתה הקונבנציונאלית של רוסיה מביאה אותה להישען על יכולותיה הגרעיניות על מנת למנוע מן המערב להתערב באופן פעיל בלחימה קונבנציונאלית וכך להימנע מעימות בעל היבט גרעיני - כפי שמצטייר כרגע במשבר האוקראיני. אל מול אסטרטגיה זו מגיב הבית הלבן בשלב זה במתינות, כנראה כדי להימנע מאותה הסלמה. בשלב זה של העימות, ברית נאט״ו נמנעת מצעדים בוטים העלולים להתפרש כמלחמתיים ואשר יובילו לעימות ישיר בין כוחות נאט״ו לאלה הרוסיים, למשל הגדרת אזור ללא טיסה מעל אוקראינה. יש להניח כי אחד השיקולים הוא הימנעות מטעויות הרות גורל, העלולות לגרום לעליה במעלה הסולם הגרעיני, כפי שקרה, למשל, במהלך משבר הטילים בקובה.

למרות הסבירות גבוהה כי זו אכן האסטרטגיה הרוסית, מיד עולה השאלה - האם רמזיו הגרעיניים של ולדימיר פוטין מהווים רק תמרון אסטרטגי, או קיימת כאן סכנה ממשית לשימוש ראשון בנשק גרעיני מאז 1945. כדי להבין עניין זה, יש לבחון ראשית מהו בסיס ההרתעה הגרעינית שמנעה שימוש בנשק גרעיני בהצלחה במשך 77 שנים. מאזן ההרתעה הגרעינית מבוסס על קיומה של השמדה הדדית מובטחת -Mutual Assured Destruction (MAD). מדובר במצב שגם אם צד אחד מבצע תקיפה גרעינית אפקטיבית, הצד שמנגד יצליח-באופן ודאי לבצע תקיפה נגדית באמצעות נשק גרעיני ולהשמיד את התוקף, וכתוצאה מכך לאף צד אין אינטרס לפתוח בלוחמה גרעינית. השמדה הדדית מובטחת נשענת על יכולות מכה שניה, קרי על היכולת הוודאית לשיגור אפקטיבי של כלי נשק גרעיניים גם לאחר מתקפה גרעינית קטלנית, ולכן הבטחת שרידותם של הכוחות הגרעיניים של כל מדינה מהווה עדיפות ראשונה במעלה בשימור מאזן ההרתעה.

הכוחות הגרעיניים הרלבנטיים במשבר הנוכחי הם כמובן הכוחות הגרעיניים של רוסיה, ארצות הברית וברית נאט״ו. במסגרת הסכם New Start (2010) הגבילו ארצות הברית ורוסיה את סדר הכוחות הגרעיניים האסטרטגיים שלהן והסכימו כי כל אחת תוכל לפרוס עד 1,550 ראשי נשק גרעיניים על אמצעי שיגור הכוללים צוללות, מפציצים גרעיניים וטילים בליסטיים ארוכי טווח. כיום עומדים הכוחות האסטרטגיים המוצהרים הפרוסים של רוסיה על 1,458 ,מתוך מלאי כולל של 5,970, ואלה של ארצות הברית מוערכים ב- 1,396 נשקים פרוסים מתוך מלאי כולל של 5,800. בנוסף, לבריטניה 225 ראשי קרב גרעיניים, ולצרפת כ-300 ראשי נשק גרעיניים.

חשוב לציין כי האמנה מתייחסת אך ורק לנשקים אסטרטגיים, ואילו החשש לשימוש בנשק גרעיני על ידי רוסיה מתייחס דווקא בעיקר לאפשרות השימוש בנשק טקטי. הגדרתו של נשק גרעיני טקטי מעורפלת - בדרך כלל המונח מתייחס לנשק שאינו מוגדר כאסטרטגי לפי אמנות גרעיניות, היינו בעל תפוקה נמוכה יחסית לנשק גרעיני (למשל, בתפוקה של 0.5 – 50  קילוטון) ונועד לשימוש על גבי מערכות עם יכולות דיוק גבוהות, וטווח שיגור מוגבל (500 ק״מ). מדובר בנשק המיועד, תאורטית, לשימוש בשדה הקרב נגד מטרות מוגדרות. נושא זה ראוי לתשומת לב מיוחדת מכיוון שקיים חשש כי נשק טקטי נתפס לעיתים על ידי גורמי תכנון צבאיים כנשק בעל שימוש אפשרי בשדה הקרב, בניגוד לנשק גרעיני אסטרטגי, הנתפס ככלל כנשק הרתעתי בלבד והמשויך לקטגוריה נפרדת לחלוטין מנשק קונבנציונאלי, וכן מפעיל בהכרח את משוואת ההשמדה ההדדית.

האיום המרכזי הקשור בהיבט הגרעיני של משבר רוסיה-אוקראינה הינו שימוש בנשק טקטי. זאת מכיוון ששימוש בנשק אסטרטגי הוא מסוכן מדי – הוא עלול להשפיע דרמטית על מדינות שכנות, כולל חברות בברית נאט״ו ועל רוסיה עצמה; התוצאות האקולוגיות של השימוש בו עלולות להיות קטסטרופליות; והשטח המותקף יהפוך חסר תועלת אסטרטגית. לרוסיה מלאי של 1,900 נשקים טקטיים, בעוד בחזקת ארצות הברית וברית נאט״ו פחות מ-200 נשקים כאלה, כאשר הפער במלאים מעיד על הפערים הקונספטואליים; נראה כי התפיסה הרוסית מייחסת חשיבות לנשקים טקטיים בעיקר בזירה האזורית, ומנסה ליצר אבחנה בין נשק טקטי (שמיש בשדה הקרב) לאסטרטגי (הרתעתי). מנגד, את התפיסה האמריקאית סיכם היטב מזכיר ההגנה לשעבר ג׳יימס מאתיס אשר הצהיר שאין דבר כזה נשק טקטי, כיוון שכל שימוש בנשק גרעיני מהווה Strategic game changer.

האם יעשה פוטין שימוש בנשק גרעיני טקטי במשבר הנוכחי? הסבירות לכך נמוכה. ראשית, לא ברור מה תהיה התועלת המבצעית שתיגזר משימוש דווקא בנשק כזה בשדה הקרב באוקראינה ולהשגת אילו יעדים הוא יתאים יותר מאשר חלופות קונבנציונליות נגישות. שנית, מעולם לא נעשה שימוש בנשק גרעיני טקטי בשדה קרב נגד יעדים צבאיים. בהירושימה ונגסקי נעשה שימוש בנשקים בתפוקה של 15 ו-20 קילוטון, אך ברמת דיוק נמוכה ובמכוון נגד יעדים אזרחיים אסטרטגיים. לכן, למרות ניסויים וסימולציות שנעשו על מנת לבחון תוצאות והשלכות, אין לדעת בוודאות איך ״יתנהג״ נשק גרעיני טקטי בזמן שימוש ומה יהיו השלכותיו על שדה המערכה. מעבר לכך, שימוש בנשק גרעיני, גם טקטי, מביא עמו את האיום שבהכנסת ברית נאט״ו אל הלחימה, שכן קשה לראות כיצד תעמוד זו מנגד לנוכח שבירת הטאבו הגרעיני רב השנים, גם אם אין לה מחויבות מוסדרת ישירה לאוקראינה.

נראה אם כן כי בשלב זה אין הגיון ממשי לשימוש בנשק טקטי על ידי רוסיה. עם זאת, סוגיית ההיגיון ומה ייחשב כאופן פעולה רציונלי מחייבת זהירות בניתוח. כיום מתקיים דיון ער בשאלת מניעיו של פוטין במלחמה באוקראינה ועד כמה הוא פועל באופן רציונאלי. שאלות כאלו עלו גם בעבר: כך, בתחילת המלחמה הקרה נתפס סטאלין כאידאולוג חסר פשרות אשר הקריב מיליונים מבני עמו על מזבח האידאולוגיה הקומוניסטית, ומנהיג סין מאו דזה-דונג נתפס גם הוא כמסוכן, אידאולוג קיצוני ואולי אפילו מטורף, אשר פעולותיו גרמו למותם של מיליוני סינים. עד כדי כך עלה החשש מיציבותו של מאו שקיימים דיווחים כי ממשל קנדי שקל תקיפת מנע נגד תוכנית הגרעין הסינית בתחילת שנות ה-60. כיום, מועלות תדיר שאלות לגבי הרציונליות של מנהיג צפון קוריאה קים ג'ונג און.

אל מול דוגמאות אלה רצוי לזכור כי למרות שמרכיב הרציונאליות הוא מרכזי בהרתעה גרעינית, מדובר ברציונאליות פשוטה יחסית, אשר ביסודה השאלה היא הרצון בהישרדות. משוואת ההשמדה ההמונית המובטחת מייצרת מצב שבו לחיצה על הכפתור כמוה כהתאבדות, קרי השמדה עצמית של הלוחץ את הישות המדינית שאותה הוא מוביל. התוצאה הקטסטרופלית והידועה מראש של פתיחה במלחמה גרעינית היא זו שקיימה את הטאבו הגרעיני במשך 77 שנים. יש לשער שהיא ברורה גם לנשיא פוטין. מעבר לכך, ניתן להניח שפוטין ישקול בראש ובראשונה את ההשלכות של הפעולה על שרידותו האישית ועל מורשתו. ראוי לציין, כי אם פוטין יורה על שימוש בנשק גרעיני, יש להניח שהוראתו תבוצע לאור אמינות ויעילות שרשרת הפיקוד והשליטה במערכות הגרעין ברוסיה. תידרש אז התנגדות מאוד רחבה בתוך מערכות אלו כדי למנוע את מימושה של פקודה זו.

לסיכום, בעוד שהסבירות לשימוש בנשק גרעיני במהלך המשבר הנוכחי נמוכה למדי, יציבות מאזן ההרתעה הגרעינית אינה אוטומטית או מובנת מאליה. יתכן כי אם ימצא עצמו נשיא רוסיה במצב שאותו יתפוס כנואש או מסוכן, תתחולל החמרה גם במישור הגרעיני של משבר זה.

______

** הלית בראל היא חוקרת בתחום ההרתעה הגרעינית ומנהלת לשעבר במטה לביטחון לאומי. כמו כן עבדה כחוקרת במכון המחקר של הקונגרס האמריקאי שם עסקה בנושאים הקשורים לנשקי השמדה המונית. היא בעלת תואר שני מאוניברסיטת הארוורד במדיניות ציבורית ותואר שני מאוניברסיטת תל אביב במדיניות סייבר.