רוסיה במזרח התיכון - מדיניות במבחן

עיקרי הדברים

רוסיה היא שחקן ותיק במזרח התיכון, ושאלת היחסים עמה ליוותה את ההנהגה והציבור בישראל לאורך שנים. היחסים בין המדינות ידעו תהפוכות — ברית המועצות תמכה בהקמת מדינת ישראל אך בהמשך הדרך התייצבה לצד אויביה; לאחר התפרקותה של ברית המועצות היא נטשה את מעורבותה במזרח התיכון, וכעשר שנים מאוחר יותר חידשה את מעורבותה בו.
{image} גורמים רבים חברו להיותו של המזרח התיכון אזור חיוני לרוסיה. מדיניותה באזור, בעבר ובהווה, הייתה ונשארה פועל יוצא של תחרות בינה לבין המערב, בעיקר עם ארצות הברית. משאביו של המזרח התיכון והעובדה שמדינות באזור הן לקוח עיקרי של היצוא הביטחוני הרוסי, כמו גם הצורך לבלום גלישה של אסלאם רדיקלי לשטחה, שימרו את חשיבותו של האזור עבור רוסיה והפכו את השפעתה בו לעקרונית מבחינת מעמדה הבינלאומי. כחלק מהמאמץ לכונן באזור מערך של בנות ברית שיהווה בסיס למעמדה בו, במסגרת התחרות עם ארצות הברית, הפכה רוסיה לשומר הסף של המשטר האיראני שחותר להשלמת תכנית גרעינית, ושל המשטר בסוריה שניצב בפני איום של מהפכה מבית.
אירועי "האביב הערבי" שהתפשטו במזרח התיכון במהלך 2011 , יצרו מציאות אזורית חדשה שלה השלכות מורכבות על האזור ועל הזירה הבינלאומית. כפועל יוצא, לאחר שנים שבמהלכן רוסיה שבה והתבססה באזור ואף צברה הישגים לא מבוטלים בקשריה עם מדינות באזור, היא הגיעה לצומת דרכים באשר למדיניותה בו. רוסיה, כיתר הגורמים הבינלאומיים, הופתעה מהתהפוכות האזוריות שגרמו לה לאבד נכסים חשובים. בעקבות זאת היא נאלצה למזער נזקים ולהשקיע מאמץ קדחתני לאיתור מקורות השפעה וקשרים חדשים ומחודשים. תהליך זה היה כרוך בחיכוכים עם מדינות באזור ועם יריבות בזירה הבינלאומית.
נוכח התהוותה של מציאות חדשה, מסתמנים שינויים ממשיים במדיניותה המזרח תיכונית של רוסיה. ביניהם הולך וגובר המשקל המיוחס עתה לישראל, מתוך הנחה הידוק שיתוף הפעולה עמה יתרום לקידום האינטרסים הרוסיים באזור.