פרסומים

הצלת משטרו של בשאר אל-אסד על ידי הקואליציה הפרו-אסדית, הכוללת את רוסיה, איראן ושלוחיה הובילה לניצחון המשטר על המורדים, למעט בשני מרחבים שאינם בשליטתו, בצפון מזרח המדינה שבשליטת הכוחות הכורדיים, ומובלעת המורדים הסונים באדליב. הישגי הקואליציה הפרו-אסדית טמונים בעיקר בשיתוף הפעולה האפקטיבי בלחימה במורדים שנרקם מאז 2015 בין איראן לרוסיה. כעת, עם שוך הקרבות, לצד אינטרסים משותפים לביסוס משטר אסד, עולים ומתחדדים מתחים אינהרנטיים בין רוסיה לאיראן סביב ההשפעה בסוריה. רוסיה מעריכה כי הפעילות האיראנית להשגת מאחזים קבועים, צבאיים ואזרחיים בסוריה, מערערת את היציבות השברירית במדינה ופוגעת ביכולת לגייס השקעות חיצוניות חיוניות לשיקומה. לעומתה, איראן פועלת בתחושה שנרקמת קואליציה רוסית-סעודית-אמריקאית-ישראלית, שתכליתה לדחוק אותה מסוריה. לכך מתלווה שורת צעדים שנקט הנשיא אסד בעקבות לחץ רוסי, המגבילים את מעורבותה הצבאית והכלכלית של טהראן בסוריה. מכאן עולה לאחרונה הטענה, כי נפער פער בין האינטרסים של איראן לאלה של רוסיה בסוריה.

מוקדי המתיחות

במישור הבינלאומי: רוסיה, המעוניינת לתרגם את השקעתה בסוריה להישגים בזירה הבינלאומית, מנסה להבליט מול ארצות הברית את חיוניותה למאמצים להשכנת יציבות במדינה וכי בידה המפתח לדחיקת ההשפעה האיראנית בה. מטרה עיקרית עבור רוסיה היא הובלת תהליך השיקום בסוריה, בדגש על מיצוי מקורות האנרגיה, ולשם כך היא מנסה לגייס את מדינות ערב הסוניות העשירות, בעיקר מהמפרץ הפרסי, אך אלו מתנות את סיוען בהצרת צעדיה של איראן בסוריה. בתמורה לפינוי חלק מהיכולות הצבאיות האיראניות מסוריה (בעיקר מערכות טילי קרקע-קרקע), מוסקבה מייחלת לזכות בהקלות בסנקציות המערביות המופעלות עליה. עם זאת. היא יודעת כי אין בידה מנופים מספיקים לפינוי היכולות הצבאיות האיראניות וקושרת צעד זה בהקלה בסנקציות האמריקאיות המוטלות על איראן.

איראן מצידה חותרת לתווך בין סוריה לטורקיה במטרה ליצור ברית משולשת אזורית חדשה בחסותה, אולי כמתחרה לרוסיה, שתובילה את מאמצי התיווך בסוריה. טהראן מנסה לשכנע את דמשק כי ביכולתה להשיב את היציבות בגבולותיה של סוריה, וזאת באמצעות כינון יחסים סבירים עם שכנותיה: עיראק, טורקיה ולבנון. בראיית איראן, הקשרים עם טורקיה חיוניים לקראת שלב הפינוי של הכוחות האמריקאים מצפון מזרח סוריה. ואכן, אסד הודיע לאחרונה שהוא מוכן להידברות מול טורקיה.

בעוד איראן מנסה לעכב החלטות בינלאומיות אשר לעתיד סוריה על מנת לאפשר את המשך התבססותה שם, רוסיה פועלת ליישם את החלטת מועצת הביטחון של האו"ם 2254 (שהתקבלה פה אחד בדצמבר 2015 וקבעה מפת דרכים לפתרון פוליטי למלחמת האזרחים) ולרתום את המשטר וגורמי האופוזיציה לגיבוש חוקה לסוריה. מוסקבה מעריכה כי תהליכים אלו יחזקו את השפעתה בסוריה ויאפשרו התקרבות בין סוריה למדינות הערביות - התפתחות שתסלול את הדרך לשיבת סוריה לליגה הערבית ולסיום הסנקציות הכלכליות המוטלות עליה, שאושררו על ידי האיחוד האירופי ב-17 במאי. למורת רוחה של איראן, ייתכן תאום רוסי-אמריקאי בהקשר זה, שתכליתו לאלץ את משטר אסד להשתתף בתהליך השלום שנתמך על ידי האו"ם. נושא זה עלה בפגישה בין מזכיר המדינה האמריקאי מייק פומפאו לשר החוץ הרוסי סרגיי לברוב ב-14 במאי.

הציפייה ממשטר אסד לציית להחלטה 2254 היא בעייתית שכן נכללות בה דרישות להקמה של ממשלת מעבר לא-עדתית, לעריכת בחירות לנשיאות, לציות לחוקים ולנורמות בינלאומיות וכן לחזרה בטוחה מרצון של פליטים. ככל הנראה, רוסיה היא הגורם היחיד שבכוחו להשפיע על עצם ואופן יישום ההחלטה, ומכאן הבנתו של אסד כי שרידות משטרו וכן ערוצי הסיוע הכלכלי והתשתיתי לסוריה תלויים בה. כך למשל, רוסיה יכולה להבטיח את שלטון אסד באמצעות הקדמת הבחירות לנשיאות ל-2020, על בסיס הערכה שאין אלטרנטיבה שתתחרה בו (כשברקע צפוי שאסד יכפה את הבחירה בו על האוכלוסייה שבשטחו). איראן, לעומת זאת, לא תוכל לספק את התמיכה הבינלאומית והכלכלית הנדרשת, בעיקר עקב מעמדה הבעייתי בזירה הבינלאומית ונוכח הסנקציות המוטלות עליה. לפיכך היא מנסה לשכנע את אסד כי, על בסיס ניסיונה היא, ניתן לשרוד תחת סנקציות כלכליות ומוטב לו להימנע מוויתורים שיחלישו את מעמדו.

במישור הצבאי: השינויים שבוצעו בעידוד רוסי בתחילת אפריל בצמרת הביטחונית הסורית, ובכללם מינוי סלים חרבה הפרו-רוסי לרמטכ"ל, נועדו להחליש את כוחם של המפקדים המקורבים לאיראן ולכוח קודס של משמרות המהפכה האיראניים. איראן בתורה חותרת מזה זמן לשלב מיליציות שהקימה, ובשורותיהן מפקדים איראניים ואף מתנדבים שיעים, במנגנוני הצבא הסורי. מוערך כי עדיין נוכחים בסוריה מעל כ-30,000 לוחמים של מיליציות שיעיות בשירות איראן. התחרות בין איראן לרוסיה, שבאה לביטוי גם בכל הקשור להשפעה על מנגנוני הביטחון הסורים והכוחות הנלחמים בשטח ואף לשליטה בהם, הובילה לא אחת לעימותים (האחרון בהם באפריל באזור חלב) בין מיליציות הנאמנות לכל צד, אשר גבו הרוגים בשני הצדדים. עוד דווח על מעצרים שמבצעים מנגנוני הביטחון הסוריים, בהוראה רוסית ולעיתים בהשתתפות המשטרה הצבאית הרוסית, בקרב פעילים סוריים פרו-איראניים. איראן אף טוענת כי רוסיה מאפשרת את תקיפותיה האוויריות של ישראל בסוריה נגד יעדים איראניים.

במישור הכלכלי: תכיפות הביקורים של הבכירים הרוסים והאיראנים בדמשק, נוסף לכך שהיא מבטאת רצון להשפיע על מאמצי ההסדרה המדיניים, משקפת את המרוץ לעמדת ההשפעה באמצעות קידום פרויקטים כלכליים ותשתיתיים. התחרות מתורגמת לשורת הסכמים בילטרליים, שנחתמו באחרונה בעיקר בין רוסיה לסוריה וגם בין איראן לסוריה לגבי השקעות בפרויקטים כלכליים, תשתיתיים וטכנולוגיים. בינואר 2019 הביעה משלחת איראנית פרלמנטרית בפני אסד את חוסר שביעות רצונה מכך שאיראן אינה זוכה לחוזים משמעותיים במסגרת תוכניות השיקום. אסד דחה את בקשות איראן להקים בסיס ימי משלה בסוריה, אך הותיר לה שימוש בנמליו, וכן דחה בקשה לחתום על חוזה אסטרטגי שיבטיח לאיראן נוכחות בסוריה לחמישים השנים הבאות, בדומה להסכם שחתם עם רוסיה. באפריל הודיע המשטר הסורי כי בכוונתו להחכיר לרוסיה את נמל טרטוס למטרות כלכליות ומסחריות. זאת, בזמן שאיראן ממתינה מאז פברואר למענה סורי לבקשתה להחכיר לה את הנמל בלאד'קיה.

מוקד מתיחות כלכלי נוסף בין המדינות קשור במשבר הנפט הנוכחי בסוריה. לאחר שאיראן העניקה בשנים האחרונות קווי אשראי לדמשק, כדי שתרכוש ממנה נפט וכדי לתמוך בכלכלתה, היא נתונה שוב לסנקציות אמריקאיות ומתמודדת עם עצירת הפטורים על ידי הממשל האמריקאי לגבי רכישת נפט איראני. על רקע זה זיהתה רוסיה הזדמנות להפוך לספקית הנפט המרכזית של סוריה, על חשבון איראן. אלא שאיראן לא תוותר בקלות על "תיק" הנפט. במאי היא העבירה לסוריה דרך טורקיה מיליון חביות נפט גולמי. בנוסף, איראן חתמה על הסכמים עם המשטר, המבססים את תפקידה בשיקום תשתיות החשמל, מכרה הפוספטים וחברות תקשורת סלולאריות - וחותרת להרחיבם.

משמעויות

על אף חילוקי הדעות, יודגש כי אין מדובר ב"משחק סכום אפס" בין רוסיה לאיראן. שתיהן ממשיכות לשתף פעולה במגוון נושאים בזירה הסורית ומעבר לה. איראן מצידה ממשיכה לראות בהתבססותה בסוריה יעד אסטרטגי, וגם אם עולים קשיים במימוש, נראה כי הנהגתה נותרה נחושה להמשיך בה גם אם בהיקפים מצומצמים מאשר התכנון המקורי. וזאת בעקבות התקיפות הישראליות והמגבלות המוטלות עליה על ידי רוסיה ומשטר אסד וכן הקשיים התקציביים שהיא מתמודדת עמם עקב הסנקציות האמריקאיות. לראייה, לאחר שאיראן פינתה את מאחזה בשדה התעופה הבינלאומי בדמשק בשל המתח שנוצר בינה לרוסיה ומשטר אסד בגין התקיפות הישראליות, פעילותה הועתקה לבסיס הצבאי 4T- של חיל האוויר הסורי, הממוקם במרכז סוריה.

אשר לתפקידה של ארצות הברית, על אף החלטת הנשיא טראמפ לצמצם ובהמשך לסיים את הנוכחות הצבאית האמריקאית בצפון-מזרח סוריה, גורמים מקצועיים בממשל מנסים לשכנע את הנשיא לדחות את המהלך, על בסיס הערכה שהוצאת הכוחות תביא לחיזוק משטר אסד וההשפעה האיראנית בסוריה, ואף להשתלטות טורקיה על אזור ביטחוני לאורך גבולה המשותף עם סוריה. התפתחות זו תבטא את קריסת המודל האמריקאי לייצוב השטחים טרם עזיבתם, המתבסס על בעלי הברית הכורדים והכוחות הדמוקרטים הסוריים (SDF). אלה יהיו נתונים אז ללחץ צבאי גדול וכפול, טורקי מצד אחד וסורי-איראני מצד שני. איראן צפויה לנצל זאת כדי לבסס את השפעתה משני עברי גבול סוריה-עיראק, וכבר יש סימנים להכנת תשתיות איראניות לפריסת מיליציות באזור זה. מצב זה הוא לצנינים גם בעיני רוסיה, שלא זו בלבד שתאבד אז נקודות חיוניות במאבק על ההשפעה בסוריה, אלא אף תיאלץ להשלים עם שליטה איראנית בשדות האנרגיה במזרח המדינה. לפיכך, בניגוד לקריאות הפומביות של מוסקבה ליציאת הכוחות האמריקאים, ייתכן מאוד שהיא מעדיפה שמהלכים בכיוון זה יבוצעו בתאום מלא בינה לבין וושינגטון לשם צמצום נזקים והצרת צעדיה של איראן.

אשר לישראל, בשבועות האחרונים היא צמצמה את קצב התקיפות נגד המאחזים האיראניים בסוריה, כנראה במטרה למצות את "הקלף הרוסי" כדי לצמצם את הנוכחות האיראנית בסוריה. בעת הנוכחית נוצר חלון הזדמנויות, המאפשר לישראל לנסות ולממש את הדינמיקה המתוארת מול רוסיה וארצות הברית, תוך ניסיון לגבש ולממש אינטרסים משותפים לה ולשתי המעצמות ובמרכזם הגברת היציבות בסוריה וכינון רפורמות שלטוניות בסוריה, לצד צמצום ההשפעה האיראנית במדינה. לרשות ישראל עומדים שני מנגנונים אסטרטגיים: האחד הוא תיאום מול רוסיה ביחס לפריסת ויציאת הכוחות הזרים מסוריה, כפי שהוסכם בין נשיא רוסיה ולדימיר פוטין לראש הממשלה בנימין נתניהו; השני הוא ערוץ ירושלים-וושינגטון, הממוקד בהתמודדות עם האתגר האיראני במובן הרחב. ארצות הברית וישראל יכולות לנסות לרתום את מדינות המפרץ לסייע בשיקום סוריה, בתמורה לדחיקת איראן מהמדינה. דרך זו, אם כלל אפשרית, תצטרך להיות מגובה בתגמול כלשהו - בהסכמה אמריקאית ואירופית - לרוסיה, ולהביא בחשבון הקלה בסנקציות המוטלות עליה, ואף באלה המוטלות על משטר אסד. נכון לנסות לקדם מהלך זה גם אם סבירות הצלחתו נמוכה.

לאחר הצלחת המהלכים הצבאיים של ישראל לבלימת ההתבססות הצבאית האיראנית בסוריה, נכון שישראל תאפשר את מיצוי המעשה המדיני והאינטרס המשותף לרוסיה ולארצות הברית לייצב את המצב בסוריה, ולצמצם את ההשפעה האיראנית ואת יכולותיה במדינה. למעט המשך מניעת העברתם של אמצעי לחימה מתקדמים לחזבאללה, ישראל יכולה לדחות את הפעלת הלחץ הצבאי נגד המאחזים הצבאיים והתשתיות האיראניים בסוריה ולאפשר למעצמות להצר את צעדיה של איראן בשטח המדינה. בכל מקרה, ישראל תוכל לחדש את התקיפות במקרה בו התהליך המדיני לדחיקת איראן לא יישא תוצאות חיוביות.