האם מה שהיה הוא שיש ויהיה? עיון ביקורתי בטיוטת החוקה הפלסטינית החדשה - המכון למחקרי ביטחון לאומי
לך לחלק עליון לך לתוכן מרכזי לך לחלק תחתון לך לחיפוש
לוגו INSS המכון למחקרי ביטחון לאומי, מחקר אסטרטגי, חדשני ומכוון מדיניות- מעבר לדף הבית
המכון למחקרי ביטחון לאומי
לוגו אוניברסיטת תל אביב - מעבר לאתר חיצוני, נפתח בעמוד חדש
  • קמפוס
  • צור קשר
  • English
  • תמכו בנו
  • מחקר
    • נושאים
      • ישראל בזירה הגלובלית
        • יחסי ישראל-ארצות הברית
        • מרכז גלייזר למדיניות ישראל-סין
        • רוסיה
        • אירופה
        • אנטישמיות ודה-לגיטימציה
      • איראן והציר השיעי
        • איראן
        • לבנון וחזבאללה
        • סוריה
        • תימן והחות'ים
        • עיראק והמיליציות השיעיות העיראקיות
      • מסכסוך להסדרים
        • יחסי ישראל-פלסטינים
        • רצועת עזה וחמאס
        • הסכמי שלום ונורמליזציה במזרח התיכון
        • סעודיה ומדינות המפרץ
        • טורקיה
        • מצרים
        • ירדן
      • מדיניות הביטחון הלאומי של ישראל
        • צבא ואסטרטגיה
        • חוסן חברתי והחברה הישראלית
        • יחסי יהודים-ערבים בישראל
        • אקלים, תשתיות ואנרגיה
        • טרור ולוחמה בעצימות נמוכה
      • המחקר העל-זירתי
        • המרכז לאיסוף וניתוח נתונים
        • משפט וביטחון לאומי
        • טכנולוגיות מתקדמות וביטחון לאומי
        • תודעה והשפעה זרה
        • כלכלה וביטחון לאומי
    • פרויקטים
      • מניעת הגלישה למציאות של מדינה אחת
  • פרסומים
    • -
      • כל הפרסומים
      • מבט על
      • ניירות מדיניות
      • פרסום מיוחד
      • עדכן אסטרטגי
      • במה טכנולוגית
      • מזכרים
      • פוסטים
      • ספרים
      • ארכיון
  • נתונים
    • סקרים
    • זרקור
    • מפות
    • תמונת מצב
  • אירועים
  • צוות
  • אודות
    • חזון וייעוד
    • קורות המכון
    • המחקר
    • יו"ר הדירקטוריון
    • הדירקטוריון
    • התמחות במכון
    • מלגות ופרסים
    • דיווח לרשות התאגידים
  • מדיה
    • תקשורת
    • וידאו
    • הודעות לעיתונות
  • פודקאסט
  • ניוזלטר
  • קמפוס
חיפוש באתר
  • מחקר
    • נושאים
    • ישראל בזירה הגלובלית
    • יחסי ישראל-ארצות הברית
    • מרכז גלייזר למדיניות ישראל-סין
    • רוסיה
    • אירופה
    • אנטישמיות ודה-לגיטימציה
    • איראן והציר השיעי
    • איראן
    • לבנון וחזבאללה
    • סוריה
    • תימן והחות'ים
    • עיראק והמיליציות השיעיות העיראקיות
    • מסכסוך להסדרים
    • יחסי ישראל-פלסטינים
    • רצועת עזה וחמאס
    • הסכמי שלום ונורמליזציה במזרח התיכון
    • סעודיה ומדינות המפרץ
    • טורקיה
    • מצרים
    • ירדן
    • מדיניות הביטחון הלאומי של ישראל
    • צבא ואסטרטגיה
    • חוסן חברתי והחברה הישראלית
    • יחסי יהודים-ערבים בישראל
    • אקלים, תשתיות ואנרגיה
    • טרור ולוחמה בעצימות נמוכה
    • המחקר העל-זירתי
    • המרכז לאיסוף וניתוח נתונים
    • משפט וביטחון לאומי
    • טכנולוגיות מתקדמות וביטחון לאומי
    • תודעה והשפעה זרה
    • כלכלה וביטחון לאומי
    • פרויקטים
    • מניעת הגלישה למציאות של מדינה אחת
  • פרסומים
    • כל הפרסומים
    • מבט על
    • ניירות מדיניות
    • פרסום מיוחד
    • עדכן אסטרטגי
    • במה טכנולוגית
    • מזכרים
    • פוסטים
    • ספרים
    • ארכיון
  • נתונים
    • סקרים
    • זרקור
    • מפות
    • תמונת מצב
  • אירועים
  • צוות
  • אודות
    • חזון וייעוד
    • קורות המכון
    • המחקר
    • יו"ר הדירקטוריון
    • הדירקטוריון
    • התמחות במכון
    • מלגות ופרסים
    • דיווח לרשות התאגידים
    • מדיניות פרטיות ותנאי שימוש
  • מדיה
    • תקשורת
    • וידאו
    • הודעות לעיתונות
  • פודקאסט
  • ניוזלטר
  • קמפוס
  • צור קשר
  • English
  • תמכו בנו
bool(false)

פרסומים

דף הבית פרסומים מבט על האם מה שהיה הוא שיש ויהיה? עיון ביקורתי בטיוטת החוקה הפלסטינית החדשה

האם מה שהיה הוא שיש ויהיה? עיון ביקורתי בטיוטת החוקה הפלסטינית החדשה

מה ניתן ללמוד מקריאה מעמיקה בטיוטת החוקה שהועברה לאבו מאזן?

מבט על, גיליון 2104, 24 בפברואר 2026

קובי מיכאל

בפברואר 2026 הופץ נוסח באנגלית של טיוטת החוקה הפלסטינית החדשה שהועברה לאישור נשיא הרשות הפלסטינית. הטיוטה נוסחה על ידי ועדה בת 17 חברים במסגרת מהלכי דמוקרטיזציה שמוביל נשיא הרשות אבו מאזן בשל דרישות האיחוד האירופי, שהתנה את המשך התמיכה הכספית ברשות בשורת רפורמות חוקתיות וממשליות ברוח קריאת הנשיא ביידן ודרישתו לרפורמות ברשות. למרות השימוש במטבעות לשון מעולם המושגים והנורמות של דמוקרטיות מערביות, הטיוטה אינה נקראת כמסמך אמין, קוהרנטי ורלוונטי למדינה שוחרת דמוקרטיה ושלום. עצמאות, כפי שבאה לידי ביטוי בטיוטת החוקה, היא גם המשך המאבק בישראל וסירוב עיקש להכיר בזכות קיומה כמדינת הלאום של העם היהודי.


הגיונות טיוטת החוקה וזיקתה לאתוס הפלסטיני

בפברואר 2026 הופץ תרגום אנגלי של טיוטת החוקה הפלסטינית החדשה שהועברה לאישור נשיא הרשות הפלסטינית. הטיוטה נוסחה על ידי ועדה בת 17 חברים (15 גברים ושתי נשים) שבראשה עמד ד״ר מחמד אלחאג׳ קאסם. הטיוטה נוסחה במסגרת שורה של מהלכי דמוקרטיזציה שמוביל נשיא הרשות אבו מאזן על פי דרישת האיחוד האירופי, ולמעשה, האיחוד התנה את המשך התמיכה הכספית ברשות ביישום רפורמות חוקתיות וממשליות ברוח דרישתו של הנשיא ביידן לרפורמות ברשות הפלסטינית (revitalized PA). כמצוין בטיוטת החוקה, לאחר אישורה על ידי נשיא הרשות והגופים המוסמכים היא תועלה לאישור העם הפלסטיני (בשטחי הרשות הפלסטינית ובתפוצות) במשאל עם. ייתכן שבטיוטה ישולבו שינויים וסביר להניח שהנוסח הסופי גם יועבר לעיון מוסדות האיחוד האירופי ואולי גם לממשל האמריקאי ולהערותיהם, טרם הגשת נוסח סופי למשאל עם.

בפרק המבוא מודגשת זכות קיומה של מדינה פלסטינית עצמאית, החייבת להיפטר מהכיבוש ולהיות מדינה חופשית, שהצדק והכבוד הם המצפן לחוקתה המעוגנת בהכרזת העצמאות הפלסטינית מנובמבר 1988, בהחלטות האו״ם, בהסכמים בינלאומיים ובעקרונות המשפט הבינלאומי וזכויות אדם. המבוא, בדומה להכרזת העצמאות הפלסטינית (אלג׳יר 15 נובמבר 1988) מנוסח באופן ספרותי-אפי, בדגש על מורשת העם הפלסטיני ומאבקו המתמשך לעצמאות ולהכרה בינלאומית, לאחר שנים של עקירת פלסטינים מביתם ומה שמוגדר כטיהור אתני וג׳נוסייד על ידי ישראל, שאר הפרקים מתאפיינים בניסוחים משפטיים, קצרים ותכליתיים, גם אם חלקם כתובים, בכוונת מכוון כמובן, באופן עמום. כן מופיעה פסקה המתייחסת להיסטוריה של פלסטין ולעובדת היותה ערש הדתות השמימיות (המונותיאיסטיות) והציביליזציות, ארץ הנביאים שבה פסעו שליחי אלוהים. טיוטת החוקה משרטטת כך את מהות האנושיות, האמונה והסובלנות כדרך חיים, צדק ושלום, כמטרות שאותן יש לממש.

בנוסף, החוקה מוגדרת כחוק העליון המסדיר מערכת דמוקרטית המבוססת על בחירות הוגנות, ממשל טוב [מתפקד] ושוויון מלא לכל האזרחים ללא הבחנה [הפליה] על בסיס גזע, מגדר, צבע, דת, דעה פוליטית או שיוך חברתי. היא מבטיחה צדק חברתי, כלכלי, תרבותי ופוליטי כהרחבה מתחייבת של זכויות אדם בסיסיות ומדגישה את תפקידם המוביל של הנשים והצעירים הפלסטינים, המעצבים את הזהות הלאומית, ואת זכותם של הילדים למחר [עתיד] מבטיח. החוקה, כך נכתב בטיוטה, איננה סופה של דרך כי אם תחילתה של דרך, המובילה את העם הפלסטיני בנתיב לעצמאות ולריבונות ומפיצול לאחדות. היא סמל לזהות הלאומית הפלסטינית, שמעולם לא התאיינה למרות הפצעים. החוקה המוצעת היא בעיני מנסחיה קריאה לעולם המדגישה שפלסטין, למרות אי-הצדק (הנתפס כלפיה) נותרה גשר של תקווה ונבנית כמדינה על בסיס ערכים המבטיחים את אנושיותם של הפלסטינים ואת כבודם.

באותה פסקה מופיעה התייחסות לזכות השיבה כזכות הראשונה (בחשיבותה) בכפוף לחוק הבינלאומי והחלטות בינלאומיות לגיטימיות אחרות. באזכור מימוש השיבה לא מופיעה התייחסות למקום שאליו ישובו הפלסטינים (האם למדינה הפלסטינית, או שמא לישראל שבגבולות 1967). בנוסף, נקבע באותה פסקה שעד להשגת עצמאות מלאה ומימוש מלא של כל הזכויות, שהחשובה שבהן היא זכות השיבה, אש״ף נותר הנציג הלגיטימי היחיד של העם הפלסטיני וימשיך למלא את אחריותו הלאומית. מניסוח הזה עולה שאש״ף לא יפורק גם לאחר הקמת מדינה פלסטינית וימשיך לפעול בזירה הבינלאומית, לצד המדינה הפלסטינית.

משמעויות נוסח טיוטת החוקה

חוקה, באשר היא, מציבה רף עליון, המייצג שאיפות לאומיות ומסגרת רעיונית-אידאית לדמותה של המדינה והחברה. במובן זה, טיוטת החוקה הפלסטינית אינה שונה מחוקות רבות אחרות, אלא שמקריאה בנוסח הטיוטה מתחדדת תחושת הפער שבין המציאות התפקודית של הרשות הפלסטינית במשך שלושה עשורים ויותר, התרבות הפוליטית ומאפיינים בולטים של החברה הפלסטינית, לבין האידיאה. בין היתר, חלק מהסעיפים המופיעים בטיוטת החוקה סותרים הצהרות ושאיפות מוצהרות המנוסחות במבוא. כך למשל, הקביעה שהמדינה הפלסטינית היא מדינה אסלאמית ערבית, חלק בלתי נפרד מהעולם הערבי, שחוקי השריעה הם הבסיס לחוקי המדינה. לא לגמרי ברור כיצד ניתן ליישב את הסתירה שבין המהות הבלתי דמוקרטית של חוקי השריעה לבין האתוס הדמוקרטי. דוגמה נוספת: פער בין ההצהרות המרוממות את מעמד האישה במדינה הפלסטינית לבין העובדה, שמבין 17 חברי הועדה היו שתי נשים בלבד, או הפער שבין ההצהרה בדבר שוויון זכויות מלא לבין הקביעה שהמשפחה המורכבת מגבר ואישה היא היחידה הבסיסית של החברה הפלסטינית (סעיף 59) (מה המשמעות לגבי קהילת הלהט״ב?).

בטיוטה המוצעת אין אזכור לגבולות המדינה וגם לא לקיומה של ישראל לצד המדינה הפלסטינית. אמנם, אין הכרח בהתייחסות לגם לישראל, אלא שלצד ניסוחים בעניין הממד הדתי של פלסטין ניכרת ההתעלמות מהתנ״ך, מנוכחות יהודית במרחב וממקומות קדושים ליהודים. הניסוחים בהקשרים אלו מתייחסים לאסלאם ולנצרות בלבד. לצידם מופיעים ניסוחים בדבר ״טיהור אתני״ ו״ג׳נוסייד״ ואז האדרת השהידים (קרי, טרוריסטים) ומחויבות להמשיך ולתמוך בהם ובמשפחותיהם (מה שמוגדר כ-pay for slay).

התמהיל בהקשרים אלו מעורר תמיהה ואפילו דאגה בהתייחס לעוצמת חיותו של אתוס ההתנגדות בצל ההכחשה לעצם קיומו של עם יהודי וזכותו להגדרה עצמית ולמדינת לאום. מאחר והמדינה הפלסטינית צומחת ומתהווה מתוך הסכסוך עם ישראל והתנועה הלאומית הפלסטינית קמה כאנטי-תזה לתנועה הציונית, יש חשיבות עליונה לרצון ומחויבות לחיות בשלום לצדה של מדינת ישראל, או למצער, להימנעות מניסוחים השוללים את עצם קיומה. אך אין בטיוטת החוקה זכר לכך. במילים אחרות, למדינה המבצעת טיהור אתני וג׳נוסייד אין זכות קיום, ואיזו זכות קיום יש למדינה שאין כל זיקה בין העם היושב בה לבין מולדתו/ארצו? כלומר: בטיוטת החוקה ניכרת הכחשה והעלמה של זיקה היסטורית ודתית יהודית לחבל הארץ שפלסטין היא חלק ממנו.

העלמת הזיקה היהודית לחבל הארץ באה לידי ביטוי גם בהתייחסות לירושלים כבירת המדינה הפלסטינית. להבדיל מהצהרות פלסטיניות מוכרות לגבי מזרח ירושלים כבירת המדינה הפלסטינית, בנוסח המוצע לחוקה מדובר בירושלים כבירת המדינה הפלסטינית. ירושלים מתוארת כמרכז הפוליטי, הרוחני, התרבותי והחינוכי של הפלסטינים וכסמל לאומי. חמור מזה, בהתייחסות למקומות הקדושים מופיעה ההתחייבות הפלסטינית להגן על המקומות הקדושים לאסלאם ולנצרות ולהבטיח את חופש הפולחן לבני שתי הדתות. מקומה של היהדות ומקומם של היהודים והאתרים הקדושים להם, נפקד מהנוסח המוצע.

הסעיף הקובע שעקרונות השריעה האסלאמית הם הבסיס הראשי/עיקרי לחקיקה (primary source for legislation) הוא בחזקת סתירה מובנת לפרק המבוא ולסעיפים אחרים העוסקים במדינה הפלסטינית כמדינה דמוקרטית שתקפיד על שוויון זכויות מלא ללא הבדל של גזע, מגדר, דת (בלי אזכור היהודים לאורך כל הטקסט, להבדיל מאזכור הנוצרים), צבע, אמונות פוליטיות ושיוך חברתי. אין ולו דוגמה אחת למדינה דמוקרטית בעולם הערבי או במדינות אסלאמיות שהחקיקה בהן מתבססת על השריעה. מאחר וטיוטת החוקה מגדירה את המדינה הפלסטינית כמדינה אסלאמית שהיא חלק מהאומה הערבית, ומשום שנכתב שחוקי השריעה הם הבסיס לחקיקה, הרי אין מדובר, הלכה למעשה, במדינה דמוקרטית.

אחת הסוגיות המטרידות ביותר בנוסח החוקה המוצע היא ״זכות השיבה״. הנוסח העמום ״מכסה טפח ומגלה טפחיים״ בנוגע לכוונות האמיתיות. ואכן, בסעיף 12 נקבע שהמדינה הפלסטינית תפעל לאיחוד שבין האדמה לבין העם במולדת ובפזורה/גלות (diaspora) והיא מחויבת להשיג את העצמאות ולסיים את הכיבוש ולהבטיח את זכות השיבה של הפליטים בהתאם להחלטות בינלאומיות לגיטימיות. הנוסח העמום, שאינו מציין לאן בדיוק ישובו הפליטים וכן השימוש במונח ״זכות השיבה״ עם הפניה או הסתמכות על החלטות בינלאומיות, שהפרשנות הפלסטינית לגביהן מוכרת היטב, מרמז – ואולי משקף כוונה לא מרומזת -  למימוש ״זכות השיבה״ לשטח מדינת ישראל ולא לשטח המדינה הפלסטינית בלבד. נדמה, שמדובר במקרה ייחודי וראשוני בו מדינה מעגנת בחוקתה את רעיון שיבת בני עמה למדינה אחרת.

סעיף 24 (שמוזכר שוב בסעיף 44) בנוסח הטיוטה מטריד לא פחות. בסעיף זה נקבע שהמדינה הפלסטינית והמוסדות הלאומיים הרלוונטיים יפעלו כדי לספק תמיכה ודאגה למשפחות השהידים, הפצועים והאסירים ולבני משפחותיהם ואלו ששוחררו מבתי הכלא של הכיבוש וקורבנות "הג׳נוסייד", ולהבאתם של אלו (הישראלים) שביצעו את הפשעים האלו לדין. מדובר למעשה בקיבוע הרעיון או ההיגיון של pay for slay.

את סעיף קטן 3 של סעיף 38 המתייחס להתחייבות לאסור בחוק כל קריאה להפצת שנאה על בסיס גזעי או דתי, שיש בו משום הסתה, הפליה, עוינות או אלימות, קשה להבין בהתייחס לסעיף 24, שמהותו במשתמע היא האדרת הטרור. קשה יותר להבין את הסעיף הזה בהתייחס לאינדוקטרינציה השיטתית והמערכתית של הרשות הפלסטינית נגד היהודים ונגד ישראל, שמהותה היא ליבוי שנאה, גזענות, הפליה ואלימות.

תובנות

מעבר לפער שבין מה שהתעצב כמרחב התרבותי, הפוליטי והכלכלי בשטחי הרשות הפלסטינית, שקיימת מעל ל-30 שנה, לבין החזון שמבקשת טיוטת החוקה להציג, ומעבר לקושי שמייצרת החוקה המוצעת להעברת השלטון מאבו מאזן לסגנו מאז אפריל 2025, חסין א-שיח׳, בשל הקביעה שיו״ר הפרלמנט ימונה לממלא מקום הנשיא למשך 90 יום עד לבחירות חדשות -  סעיפים חשובים בנוסח המוצע מצביעים על דבקות באתוס הפלסטיני על רכיביו מנציחי הסכסוך. כך לגבי הדרת היהודים מההיסטוריה והמורשת של חבל הארץ והתעלמות מקיומם האפשרי במדינה פלסטינית עתידית, הכרה במקומות הקדושים ליהדות והתחייבות להגן על אותם מקומות ולהבטיח חופש פולחן דתי בהם. כך גם ובעיקר לגבי הדבקות במימוש זכות השיבה, בהאדרת מחבלים והתחייבות להמשיך ולתמוך בהם ובבני משפחותיהם. בעייתיות נוספת עולה מההכרזה על ירושלים, להבדיל ממזרח ירושלים, כבירת המדינה הפלסטינית ומהתעלמות מכל זיקה יהודית לירושלים ולהיותה בירת ישראל.

בנוסח המוצע לחוקה יש ביטויים לוחמניים ובחלקה היא נקראת ומובנת כמניפסט בזכות המשך המאבק. הטחת האשמות בישראל תוך השימוש במונחי "טיהור אתני" ו"ג׳נוסייד" לצד התחייבות להביא את מבצעי הפשעים (והרי ברור שהכוונה היא לישראלים) לדין, וכן התחייבות להביא לסיום הכיבוש, כשלא ברור עד מתי, לשיטת מנסחי המסמך, יימשך מצב הכיבוש. האם הוא יימשך גם כשתקום מדינה פלסטינית עצמאית, ואם כן, האם פירושו של דבר הוא מאבק בכיבוש שמעבר לגבולות המדינה הפלסטינית במטרה לשחרר את כל פלסטין – מהים ועד הנהר? שהרי, קביעה שאש״ף ימשיך לפעול בזירה הבינלאומית כנציגו הבלעדי של העם הפלסטיני, במקביל למדינה פלסטינית, עד למימוש עצמאות מלאה, היא מצע המזין את אתוס ההתנגדות. ואתוס זה עומד בסתירה מוחלטת לרעיון ההסכמה לקץ הסכסוך ולקץ התביעות עם הקמתה של מדינה פלסטינית מכוח הסכם עם ישראל.

נוסח החוקה נראה כתוצאה שנכפתה על הפלסטינים בלחץ אירופאי ואמריקאי, ולמרות השימוש במליצות ובמטבעות לשון הלקוחים מעולם המושגים והנורמות של דמוקרטיות מערביות, טיוטת החוקה אינה נקראת כמסמך אמין, קוהרנטי ורלוונטי למדינה שוחרת דמוקרטיה ושלום. על פי הטיוטה, השאיפה לעצמאות אינה מסתכמת בהקמת מדינה ובשובם של פלסטינים החיים בתפוצות למדינת הלאום שלהם. עצמאות, לשיטת מנסחי המסמך, היא גם המשך המאבק בישראל וסירוב עיקש להכיר בזכות קיומה כמדינת הלאום של העם היהודי. במובן זה, ובאופן מצער, נראה שאין חדש תחת השמש, מה שהיה דומה מאוד למה שרוצים הפלסטינים שיהיה.

הדעות המובעות בפרסומי המכון למחקרי ביטחון לאומי הן של המחברים בלבד.
קובי מיכאל
פרופ' קובי מיכאל הוא חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי ופרופסור במרכז הבינלאומי לשיטור וביטחון באוניברסיטת דרום ווילס בבריטניה. בין תחומי העניין של פרופ' מיכאל יישוב סכסוכים, אסטרטגיה, ביטחון לאומי, יחסי דרג מדיני-דרג צבאי, צבא-חברה, מדינות כושלות, מבצעי שמירת שלום ובניית מדינה, והסכסוך הישראלי הפלסטיני. פרופ' מיכאל כיהן כמשנה למנכ"ל וראש החטיבה הפלסטינית במשרד לעניינים אסטרטגיים. שימש חבר סגל באוניברסיטת בן-גוריון (2011-2008) וחבר סגל בכיר באוניברסיטת אריאל (2015-2013), פרופסור אורח באוניברסיטת נורת'ווסטרן בארה"ב (2006-7) ובאוניברסיטת פקינג בביייג'ין (2017). פרסם 20 ספרים ומונוגרפיות ומעל ל-100 מאמרים ופרקים בספרים. מיכאל זכה בפרסים אקדמיים וביניהם: פרס יריב, פרס צ'צ'יק, פרס יצחק שדה ופרס האגודה הישראלית למדעי המדינה על הספר הטוב ביותר לשנת 2008-9. בין פרסומיו האחרונים:
סוג הפרסום מבט על
נושאיםיחסי ישראל-פלסטינים

אירועים

לכל האירועים
לאן מועדות פניה של עיראק?
20 בינואר, 2026
13:00 - 12:00
REUTERS (modified by INSS)

פרסומים נוספים בנושא

לכל הפרסומים
REUTERS/Jonathan Ernst
מועצת השלום של טראמפ: יוזמה לרצועת עזה או חלופה לאו"ם
מהו הייעוד של המועצה הבינ"ל שהקים הנשיא האמריקני במסגרת תוכניתו לסיום המלחמה ברצועה – ומהן ההשלכות של המהלך של טראמפ?
29/01/26
Harun Ozalp / Anadolu via REUTERS
המעבר לשלב ב' ברצועת עזה – אתגר חסר תקדים לישראל
מהם האתגרים והחששות שעלו – הן בירושלים והן ברמאללה - בעקבות ההכרזה על מעבר לשלב השני בתוכנית טראמפ לייצוב רצועת עזה, וכיצד על ישראל לפעול?
25/01/26
Habbou Ramez/ABACA via Reuters Connect and REUTERS (modified by INSS)
דה־חמאסיזציה של רצועת עזה: למידה ממודלים מערביים וערביים של דה־רדיקליזציה
תהליכי הרדיקליזציה שעברה החברה הפלסטינית ברצועת עזה אינם תופעה חדשה, אך הם הואצו והועמקו באופן דרמטי מאז השתלטות חמאס על הרצועה בשנת 2007. תחת שלטונו הפכה רצועת עזה למרחב שבו אידיאולוגיה דתית-לאומנית קיצונית הוטמעה באופן שיטתי בכל מערכות החיים, מחינוך ודת עד רווחה ותקשורת, תוך יצירת "חמאסיזציה" עמוקה של התודעה הציבורית. המלחמה שפרצה ב-7 באוקטובר 2023 הותירה את הרצועה בחורבן פיזי ומוסדי חסר תקדים, המציב אתגר שיקום עצום, אך גם הזדמנות היסטורית נדירה. על פי מזכר זה, פירוז צבאי ושיקום פיזי לבדם לא יבטיחו יציבות ביטחונית לאורך זמן, ונדרש מהלך עומק של "דה-חמאסיזציה": פירוק ההגמוניה האידיאולוגית והמוסדית של חמאס והחלפתה בתשתית אזרחית ורעיונית מתונה יותר. המזכר מציע ניתוח השוואתי של מודלים לדה-רדיקליזציה מהעולם המערבי וממדינות ערב ומצביע על כך שהמודלים המערביים, דוגמת אלו שיושמו בגרמניה וביפן, מתקשים לספק מענה הולם להקשר התרבותי והפוליטי בעזה. במקום זאת מציע המזכר לאמץ עקרונות פעולה מתוך מודלים ערביים בני זמננו, ובפרט המודל האזרחי-טרנספורמטיבי המיושם במפרץ, המשלב יד קשה נגד גורמי קיצון עם חינוך מחדש לסובלנות דתית ושיקום כלכלי נרחב. המזכר מתווה אסטרטגיה אינטגרטיבית הכוללת פירוז ביטחוני מתמשך, רתימת קואליציה ערבית למתן לגיטימציה דתית ופוליטית והצבת אופק מדיני ממשי, כמשקל נגד לאתוס ההתנגדות. רק שילוב בין מרכיבים אלו יוכל לגבש אלטרנטיבה שלטונית ורעיונית בת-קיימא לחמאס, ולהוביל למציאות ביטחונית יציבה יותר עבור מדינת ישראל בטווח הזמן הארוך.
21/01/26

הישארו מעודכנים

ההרשמה התקבלה בהצלחה! תודה.
  • מחקר

    • נושאים
      • ישראל בזירה הגלובלית
      • יחסי ישראל-ארה"ב
      • מרכז גלייזר למדיניות ישראל-סין
      • רוסיה
      • אירופה
      • אנטישמיות ודה-לגיטימציה
      • איראן והציר השיעי
      • איראן
      • לבנון וחזבאללה
      • סוריה
      • תימן והחות'ים
      • עיראק והמיליציות השיעיות העיראקיות
      • מסכסוך להסדרים
      • יחסי ישראל-פלסטינים
      • רצועת עזה וחמאס
      • הסכמי שלום ונורמליזציה במזרח התיכון
      • סעודיה ומדינות המפרץ
      • טורקיה
      • מצרים
      • ירדן
      • מדיניות הביטחון הלאומי של ישראל
      • צבא ואסטרטגיה
      • חוסן חברתי והחברה הישראלית
      • יחסי יהודים-ערבים בישראל
      • אקלים, תשתיות ואנרגיה
      • טרור ולוחמה בעצימות נמוכה
      • המחקר העל-זירתי
      • המרכז לאיסוף וניתוח נתונים
      • משפט וביטחון לאומי
      • טכנולוגיות מתקדמות וביטחון לאומי
      • תודעה והשפעה זרה
      • כלכלה וביטחון לאומי
    • פרויקטים
      • מניעת הגלישה למציאות של מדינה אחת
  • פרסומים

    • כל הפרסומים
    • מבט על
    • ניירות מדיניות
    • פרסום מיוחד
    • עדכן אסטרטגי
    • במה טכנולוגית
    • מזכרים
    • נתונים
    • פוסטים
    • ספרים
    • ארכיון
  • אודות

    • חזון וייעוד
    • קורות המכון
    • המחקר
    • יו"ר הדירקטוריון
    • הדירקטוריון
    • התמחות במכון
    • מלגות ופרסים
    • דיווח לרשות התאגידים
    • מדיניות פרטיות ותנאי שימוש
  • מדיה

    • תקשורת
    • וידאו
    • פודקאסט
    • הודעות לעיתונות
  • דף הבית

  • אירועים

  • נתונים

  • צוות

  • צור קשר

  • ניוזלטר

  • English

לוגו INSS המכון למחקרי ביטחון לאומי, מחקר אסטרטגי, חדשני ומכוון מדיניות- מעבר לדף הבית
רחוב חיים לבנון 40 תל אביב 6997556 | טל 03-640-0400 | פקס 03-774-7590 | דוא"ל לפניות הציבור info@inss.org.il
פותח על ידי דעת מקבוצת יעל.
הצהרת נגישות
This site is protected by reCAPTCHA and the Google Privacy Policy and Terms of Service apply.
לפודקאסט זה אין גרסת שמע