פרסומים

איראן הקימה לאורך השנים מערך הגנה אווירית (הגנ"א) רחב היקף. בראשית הדרך התבססה איראן על הצטיידות במערכות מתוצרת חוץ, אולם בהמשך הקימה והרחיבה את יכולות הפיתוח והייצור העצמיות שלה. מהלך זה חייב ביסוס מומחיות וניסיון בטכנולוגיות רבות: הנדסת מערכת, טילאות, בקרת טיסה, ניווט, מכ"ם, אלקטרוניקה ומיקרו-אלקטרוניקה, ובשנים האחרונות גם AI. מאמר זה מתמקד במערכות ההגנה האווירית האיראניות מתוצרת עצמית.

חרף אחת ממערכות הסנקציות המחמירות בעולם שהוטלו עליה, הצליחה איראן לייצר מנגנון עוקף חוקים מתוחכם לתעשיית התעופה שלה, המשקף את עקרונות כלכלת הצללים שפיתחה. מאמר זה ממפה את הארכיטקטורה המבצעית של מנגנון זה, שבבסיסו פריסת חברות קש במדינות דלות־שקיפות, שימוש ברישומי בעלות שכבתיים, "פעילות מתפרצת" לביצוע העברות בפרקי זמן קצרים ותכנון מסלולי טיסה עם נחיתות חירום מדומות לשם קליטה שקטה של מטוסים באיראן. במאמר מתואר כיצד ענף התעופה, שנפגע קשות מהסנקציות, הפך מכלי תחבורה אזרחי למרכיב ליבה באסטרטגיה הכלכלית והביטחונית של המשטר – המאפשר לו לשמר תפקוד, לממן את שלוחיו באזור ולהפגין עמידות מול הלחץ הבינלאומי. תעשיית התעופה היא חוליה אחת בלבד במערך עקיפה רחב הרבה יותר, הכולל סחר בנפט, זהב וטכנולוגיות דו-שימושיות, אך היא מדגימה בבירור את השיטה: שילוב מתוחכם בין מדינה, שוק ומחתרת, הפועלים במרחבים רגולטוריים אפורים ומשבש את מאמצי האכיפה הגלובליים של הסנקציות הכלכליות.

הפתרון למשבר סביב תוכנית הגרעין האיראנית אינו נראה באופק, והשעון המתקתק מחייב את טהראן לקבל החלטות הרות גורל