פרסומים

עם כניסתה של המחאה באיראן לחודש הרביעי, נראה כי היא אינה מצליחה עד כה להציב איום משמעותי ומידי על יציבות המשטר ועל אחת כמה וכמה ליצור חלופה לסדר הפוליטי הנוכחי. בשבועות האחרונים ניכרת ירידה בהיקף ההפגנות האלימות ברחבי המדינה, ככל הנראה על רקע צעדי הדיכוי מצד המשטר, הקושי לשמר מחאה מתמשכת לאורך זמן, תנאי מזג האוויר החורפי וייתכן שגם בשל משחקי גביע העולם בכדורגל. בין 5 ל-7 בדצמבר נרשמה אומנם עליה זמנית בהיקף המחאות על רקע קריאות לשלושה ימי הפגנות ושביתות לרגל "יום הסטודנט", המצוין באיראן מדי שנה ב-7 בדצמבר. עם זאת, גם עליה זו הייתה מתונה יחסית בהשוואה לחודשיים הראשונים של המחאה. במרבית מוקדי המחאה, שמספרם פחת משמעותית בשבועות האחרונים, השתתפו ככל הנראה בין עשרות למאות מפגינים בלבד. באזורים המאוכלסים בבני המיעוטים הכורדים (בצפון-מערב המדינה) והבאלוצ'ים (בדרום-מזרח המדינה) נמשכות מחאות בהיקף נרחב יותר, אך גם בהם נותר היקף המחאה מוגבל, ככל הנראה בעקבות דיכוי יעיל מצד השלטונות.

December 20, 2022 #Tehran #Iran

Protesters block Salsabil Street as nationwide protests enter a fourth month.

Visit: https://t.co/H9yMiVhJVC #kayhanlife for our continuous coverage of #IranProtests2022#IranRevolution2022 pic.twitter.com/Kbj8E2anzp

— Kayhan Life (@KayhanLife) December 20, 2022

היקף ההפגנות באיראן פחת. מחאה בטהראן, 20 בדצמבר 2022

מבחינת הרכב המפגינים, לא זו בלבד שמגזרים חברתיים וכלכליים משמעותיים, למשל פועלים בתעשיות מרכזיות ועובדים בענף השירותים, לא הצטרפו למעגל המחאה, אלא שגם הפגנות הסטודנטים באוניברסיטאות, שהיוו מרכיב מרכזי בשלביה הראשונים של המחאה, פחתו באופן משמעותי. בשלב זה לא נראה שיש בידי המפגינים היכולת לעבור משלב המחאה הספונטנית לכוח מאורגן עם תוכנית אסטרטגית ויכולת תכנון להמשך. בנוסף על כך, אין כל עדות לבקיעים באליטה הפוליטית השלטת ובמנגנוני הדיכוי, ובראשם משמרות המהפכה, שנותרו נאמנים לחלוטין למשטר. בראשית חודש דצמבר עלה מהדלפה של קבוצת ההאקרים Black Reward כי לפחות 115 חיילים מהצבא הסדיר נעצרו לאחר שהשתתפו בהפגנות המחאה. גם אם יש בסיס לדיווח זה, הרי שאין בו כדי להעיד על תופעה נרחבת בקרב הצבא ומשמרות המהפכה, שבכל אחד מהם משרתים מאות אלפי חיילים וקצינים.

אף על פי כן, אין משמעות הדבר שהמשטר האיראני הצליח לדכא את המחאה וכי ניתן להשיב את המצב לקדמותו טרם פרוץ ההפגנות בעקבות מותה של הצעירה מהסא אמיני במחצית ספטמבר 2022. גילויים מזדמנים של מרי אזרחי נמשכים מאז פרוץ המחאה כל העת, לרבות נוכחות נשים ללא רעלה במרחב הציבורי, ריסוס כתובות קיר נגד המשטר, השמעת קריאות בגנות המשטר מבתי אזרחים, השלכת טורבנים מראשיהם של אנשי דת בידי צעירים ברחובות הערים והתכנסויות לא-אלימות, למשל בעקבות הוצאתם להורג של שניים מעצורי המחאות במחצית הראשונה של חודש דצמבר ובטקסים לציון מותם של הרוגי המחאות. יתר על כן, המשך המחאה - אף אם בהיקף מצומצם - מעמיד את המשטר במלכוד. נכונות להיענות לדרישות המפגינים וביצוע שינויים במדיניות הרשמית עלולים להיתפס כהפגנת חולשה, שתגביר את הדרישה לוויתורים נוספים בנוגע להרחבת החירויות האזרחיות והפוליטיות ותספק רוח גבית נוספת למחאה. זאת ועוד, ספק רב אם היענות חלקית לדרישות המפגינים תפיס את זעמם של האזרחים המפגינים נגד עצם קיומו של המשטר. לעומת זאת, התעלמות מדרישות המפגינים והישענות נמשכת על אמצעי דיכוי אלימים עלולות להביא להסלמה נוספת במצב.

This is the third month of weekly protests in Zahedan (southeast Iran). Protestors denounce @khamenei_ir and the bassij. pic.twitter.com/cdQdh0Omy0

— Karim Sadjadpour (@ksadjadpour) December 16, 2022

מפגינים יוצאים נגד ח'אמנהאי והבסיג' בהפגנה בדרום איראן, דצמבר 2022

ניתן למצוא ביטוי לדילמה בה מצוי המשטר בערפול מצד המשטר בנוגע לשינויים אפשריים במדיניות אכיפת קוד הלבוש האסלאמי. בראשית דצמבר הצהיר התובע הכללי, מוחמד ג'עפר מונתזרי, כי המג'לס והמועצה העליונה של המהפכה התרבותית הקימו צוות משותף לבחינת המדיניות בסוגיה זו. ימים ספורים לאחר מכן, השיב מונתזרי לשאלת עיתונאי בנוגע להפסקת פעילותה של "משטרת הצניעות" באומרו כי פעילות המשטרה אינה באחריות הרשות השופטת וכי כוחות ביטחון הפנים הם שפתחו וסגרו אותה כרצונם. הצהרה זו התפרשה ככוונה מצד השלטונות לבטל את "משטרת הצניעות", אף כי אלה הזדרזו לפרסם הכחשה בעניין זה. גם אם קיים ספק רב לגבי יכולתם של השלטונות לחדש את פעילותה הסדירה של המשטרה מחשש להחרפת העימותים עם הציבור, הרי שלא מן הנמנע כי אכיפת קוד הלבוש האסלאמי תתחדש בעתיד באמצעים אחרים. גם נאומיו האחרונים של מנהיג איראן, עלי ח'אמנהאי, אינם מספקים כל עדות לנכונות מצד השלטונות להתפשר. בנאומו ב-26 בנובמבר לרגל שבוע הבסיג' שב ח'אמנהאי והטיל את האחריות למחאה על אויבי איראן החותרים לשינוי המשטר ושיבח את כוחות הבסיג' על דיכוי 'המתפרעים'. בהתייחסו לקריאות, שהופנו לשלטונות איראן מצד מבקרי המשטר להקשיב לקולו של העם, הצהיר המנהיג העליון כי קולו של העם נשמע היטב בהפגנות התמיכה במשטר ובהלווייתו של מפקד כוח קודס של משמרות המהפכה, קאסם סולימאני, שחוסל בינואר 2020.

במצב עניינים זה, נראה כי אין בידי המשטר היכולת למנוע את המשך המחאה ולחזור לשגרה, אך גם אין בידי המפגינים היכולת לערער את יציבותו. אף על פי שהפגנות באיראן אינן תופעה חריגה, ניתן להצביע על כמה הבדלים משמעותיים בין המחאה הנוכחית לתנועות מחאה קודמות באיראן, ובראשם משך המחאה חסר התקדים וקריאת התיגר מצד המפגינים על עצם קיומו של המשטר. גלישתה של איראן למצב מהפכני מתמשך מציבה בפני השלטונות אתגר משמעותי. ראשית, משום שהיא מייצרת מציאות נפיצה שעלולה לשוב ולהידרדר לעימותים אלימים, במיוחד סביב אירועים כגון ימי ציון לאומיים, הוצאות להורג נוספות של עצורי המחאות, מותם בכלא של אסירים פוליטיים וכיו"ב. שנית, היא עשויה לאפשר לתנועת המחאה זמן להתארגן חרף מאמצי המשטר למנוע זאת, אף על פי שגם המשטר עשוי לנצל את הזמן לשיפור היערכותו ומוכנותו. יתר על כן, במקביל לגל המחאות נמשכת ההחרפה במשבר הכלכלי, שביטוייו המרכזיים הם אינפלציה בשיעור של כ-45 אחוזים, גירעון תקציבי חמור ושחיקה נמשכת בשער המטבע המקומי, שהגיע לאחרונה לשפל חסר תקדים של קרוב ל-400 אלף ריאל לדולר. הרעת המשבר הכלכלי מגבירה אף יותר את תחושת התסכול בקרב הציבור ועלולה להוביל להצטרפות מגזרים חברתיים נוספים למעגל המחאה.

לאחרונה הזהיר הסוציולוג והעיתונאי חמיד-רזא ג'לאא'י-פור מגלישת איראן לחוסר ביטחון סיסטמי ומהיווצרות תנאים מהפכניים, אף כי העריך כי יש ביכולתו של המשטר למנוע מהפכה. בריאיון ליומון הרפורמיסטי אעתמאד אמר איש הרוח הרפורמיסטי כי בהעדר נכונות מצד המשטר להסכים לרפורמות, למשל על-ידי חיזוק מוסדות החברה האזרחית, ולהכיר בשינויים העמוקים המתחוללים בחברה האיראנית, לא יהיה ניתן לצאת מהמשבר הנוכחי וכוחם של הקיצונים יתחזק. אלא שעל-פי ניסיון העבר, קיים ספק רב בנוגע לנכונות המשטר להגמיש את עמדותיו ומדיניותו, במיוחד לנוכח שליטתם המוחלטת של השמרנים בכל מוסדות השלטון. בשנים האחרונות כבר הזהירו פרשנים, אנשי רוח ואקדמאים איראנים בולטים מפני החרפת הייאוש ואובדן האמון הציבורי בשלטונות. כך, למשל, הפרשן הפוליטי והעיתונאי אמיר מוחביאן, המזוהה עם הימין השמרני, אמר לאחר מהומות הדלק בנובמבר 2019 שהחברה האיראנית יושבת על פצצה חברתית שעלולה להתפוצץ בכל רגע והזהיר שפרק הזמן בין גלי המחאה עלול להתקצר אף יותר. לקראת יום השנה ה-44 למהפכה האסלאמית נראה כי המשטר האיראני אינו מוכן וייתכן שאף אינו מסוגל לטפל בשורשי המחאה הנעוצים בפער המתרחב והבלתי ניתן לגישור בין מוסדות השלטון לציבור, ובמיוחד הדור הצעיר. פער זה ימשיך להזין את גילויי המחאה, שהפכו בשנים האחרונות תכופים יותר וקיצוניים יותר, גם אם אין בהם בשלב זה כדי להציב איום מיידי על עצם שרידותו של המשטר.