פרסומים

ב-28 בדצמבר התקיים ברצועת עזה תרגיל צבאי, הגדול בהיקפו מאז השתלטות חמאס על הרצועה ותקדימי שכן התקיים בשיתוף פעולה בין הארגונים הפעילים באזור. בתרגיל, שסוקר בהרחבה בתקשורת הפלסטינית והערבית וברשתות החברתיות, השתתפו יחידות צבאיות של 13 ארגונים פלסטינים, ביניהם קבוצות של פורשי פת"ח ואף בעלי כוח צבאי זעיר ביותר. המשמעותיים ביותר היו כוחות חמאס והג'האד האסלאמי. בתרגיל נטלו חלק הכוח הימי, הכוח האווירי, יחידות הרקטות ונוספות של חמאס, שניהל אותו מחמ"ל משותף לו וליתר הארגונים. אמצעי התקשורת העצימו בדיווחים ובפרשנויות את היכולת המופגנת על ידי הארגונים המשתתפים ואת ההתעצמות שחלה בכוחה של ההתנגדות הפלסטינית בהובלת חמאס.

התרגיל התקיים במציאות של שבר פלסטיני עמוק מבית ומחוץ. מחד גיסא ישראל מאיימת, מבצעת תרגילים מול הרצועה ומזהירה מפני החרפת המתיחות באזור, בעוד מאמצי ההסדרה מול ישראל, הנערכים בתיווך מצרי, אינם מתקדמים וקהיר מאשימה את חמאס בהכשלתם. מאידך גיסא, מאמצי הפיוס בין חמאס לרשות הפלסטינית מדשדשים לאחר שהרשות בחרה לחדש את התיאום הביטחוני והאזרחי עם ישראל ולקבל ממנה את כספי הסילוקין, ובאזור ניכרת מגמת נורמליזציה עם ישראל והסוגייה הפלסטינית מאבדת מחשיבותה. יתר על כן, המציאות ההומניטרית הקשה ברצועה מחריפה בגין מגפת הקורונה.

לתרגיל קדמה הכנה תודעתית, שהתמקדה בהצהרות מאיימות כלפי ישראל - גם אם לא בוטות במיוחד ובחלקן מרומזות. דוברי חמאס הדגישו את שיתוף הפעולה הבין-ארגוני לצד שיפור בעוצמתה הצבאית של ההתנגדות המזויינת כדי להעביר לישראל מסר הרתעתי, לצד מסר לציבור הפלסטיני כולו בדבר חשיבות האחדות והמשך ההתנגדות לישראל כחוד החנית של המאבק הלאומי.

סמוך לתרגיל הופצו ברחבי הרצועה תמונות של קאסם סלימאני, מפקד כוח קדס האיראני, לציון יום השנה הראשון לחיסולו על ידי האמריקאים. התמונות האדירו את דמותו ותרומתו להתנגדות הפלסטינית. דוברים בכירים בחמאס ובג'האד האסלאמי הרבו לשבח את הסיוע הרב שסלימאני הושיט לארגוני ההתנגדות הפלסטינים. במקביל הופצו ידיעות שלפיהן התרגיל מתקיים בתיאום כלשהו עם איראן - מה שעשוי ללמד, בהנחה שהידיעות הללו אמינות, על התקרבות מחודשת בין חמאס לציר ההתנגדות לאחר הדשדוש המתמשך במאמצי הפיוס הפנים פלסטיני. ולכן, גם אם טהראן לא פעלה מאחורי הקלעים לעריכת מפגן הכוח, היה בו כדי לשרת את משוואת ההרתעה שהיא מנסה לעצב ולבסס למול ישראל.

לצד הבנת התרגיל כניסיון לעצב תודעת עוצמה והרתעה, ניתן לפרשו כביטוי של חולשה או ניסיון של חמאס לחפות עליה - הן מול ישראל והן מול האוכלוסייה המקומית, הנאנקת תחת עול המשבר ההומניטרי ומגפת הקורנה, בלי צפי לשיפור ניכר במצבה בעתיד הנראה לעין.

לפיכך, נכון יהיה להתייחס לתרגיל כאל מהלך שנשא מסרים גלויים וברורים לקהלי יעד מוגדרים, לצד מסרים מרומזים שהופנו לקהלי יעד נוספים. חמאס נמצא על קרן הדילמה במאמץ לא לאבד רלוונטיות, בעודו עסוק בשנים האחרונות בריסון הכוחות הפועלים ברצועה מפני שיגור רקטות לעבר ישראל במטרה למנוע הסלמה מחודשת. הנהגת הארגון נדרשת להסביר מדוע שובתת ההתנגדות למעשה מאז העימות הנרחב שהתחולל עם ישראל בקיץ 2014, מדוע איננה מממשת את איומיה ומה התחליף המוצע למאבק הישיר בישראל. היא מתקשה להתמודד עם טענה המושמעת תדיר נגדה בזירה הפלסטינית, כי ההתנגדות מכותרת (محاصرة), היינו לא שולטת בסדר היום. העוצמה הישראלית יוצרת הרתעה, החולשה הפלסטינית מחריפה, וכל מהלך של ההתנגדות מחייב התחשבות בסיכונים הכרוכים בו. לכן, התרגיל הצבאי נועד, בין היתר, לומר לציבור: אל נא תרגישו חסרי אונים, ההתנגדות לא מתה והיא אף מתעצמת וצוברת יכולות שיבואו לידי ביטוי ביום פקודה.

יתר על כן, התרגיל העביר מסר כי חמאס מצליח לאחד פלגים שונים תחת דגל אחד ולכן האחדות בשדה הקרב צריכה לבוא לידי ביטוי גם בפיוס במישור הלאומי. את המסר הזה ניתן לפרש גם כהתרסה כלפי הרשות הפלסטינית ואבו מאזן, המואשמים, אם כי בלשון רפה מבעבר, בהכשלת ניסיון  הפיוס האחרון מעצם ההחלטה לחדש את התיאום הביטחוני והאזרחי עם ישראל - מהלך הנתפס בעיני חמאס כהתרפסות, חולשה ונסיגה מעקרונות המאבק הלאומי.

אל מול ישראל אמור התרגיל לעצב תודעת הרתעה – דוגמת שיגורי הרקטות מעת לעת לעבר שטח ישראל - תוך הפנית תשומת הלב לעוצמות ולמגוון היכולות הצבאיות של החמאס ושל הארגונים הפלסטינים האחרים, הפועלים בשיתוף פעולה ובאחדות השורה כמכפיל כוח. האזהרה לישראל היא מפני כוונותיה בנוגע לרצועת עזה, כפי שהובנו מתרגילים שקיים צה"ל לאחרונה ומהצהרות מנהיגים ומפקדים בכירים בישראל.

ייתכן גם שהתרגיל נועד לחזק את השורות בחמאס עצמו ולעודד את גורמים בזרוע הצבאית של הארגון, המתוסכלים מכך שהנהגתו אינה נוקטת מדיניות מיליטנטית יותר. יוזכר שבשנים האחרונות השמיע מנהיג חמאס ברצועה, יחיא סנוואר, מסר כי יש להתאים את דפוס המאבק לתנאי הזמן והמקום, כשהזמן הזה לגישתו מחייב מתן עדיפות להתנגדות עממית ולא להתנגדות מזויינת.

יעד נוסף למסר שהתרגיל נועד להעביר הוא מצרים, המתווכת העיקרית של מאמצי ההסדרה מול ישראל, ואשר משלחת מטעמה שביקרה ברצועה יומיים לפני התרגיל, ביקשה הבהרות לגביו. קהיר מביעה כעס כלפי חמאס, בגין מה שנתפס במצרים כהכשלתם את מאמצי ההסדרה ופעולה בעידוד ובהכוונה של איראן, טורקיה וקטר. הנהגת חמאס מצדה ביקשה להדגיש כי באמצעות התרגיל היא מגובה בעוצמה צבאית, הארגון נהנה משליטה אפקטיבית בשטח הרצועה ועל האוכלוסייה באזור, כמו גם על הארגונים החמושים האחרים הפועלים בו, וכי בידיו מענה לכוחה הצבאי של ישראל. חמאס שואף למעשה לומר לקהיר כי רצוי לרופף את הלחץ המופעל עליו להתגמש ולהתקרב לתנאים להסדרה שמציגה ישראל, הנתפסת כצד המועדף על המצרים. הפינוי לאחרונה מעזה של משרדי הנציגות של מצרים (שהיו סגורים מאז השתלטות חמאס על הרצועה ב-2007) מחזק רושם זה.

ובה בעת, ניתן לראות במפגן הכוח הצבאי של חמאס ניסיון לחפות על חולשה מול האוכלוסייה המקומית ברצועה וגם מול פלגים סוררים. המציאות ההומניטרית הקשה ברצועת עזה עלולה ללבות מחאה עממית, שאם תצא מכלל שליטת חמאס תיצור אולי תנאים נוחים לישראל ולרשות הפלסטינית, בגיבוי ישראל והמחאה, להשתלט מחדש על רצועת עזה תוך פירוק התשתית הצבאית של חמאס. אובדן הנכס העיקרי של חמאס, השליטה ברצועה, עלול להחזירו שנים לאחור, לפגוע אנושות במעמדו כמוביל ההתנגדות ובמאמציו להשתלב ברשות ובאש"פ, ולממש את היותו אלטרנטיבה לפת"ח. זה הרקע לכך שחמאס ממשיך להפגין רצון לפיוס ונכונות לוויתורים.

מבחינת ישראל אין לתרגיל הצבאי שנערך ברצועת עזה משמעויות צבאיות או ביטחוניות מרחיקות לכת. הוא איננו מצביע על כוונות להסלמה מצד חמאס. מארגניו מודעים לתשומת הלב שכל הפגנת כוח מעוררת בישראל ורואים בעצם הכיסוי התקשורתי הנרחב והפרשנויות הנלוות הישג. מאידך גיסא, אולי דווקא נוצר מרחב הזדמנות חדש להאצת מאמצי ההסדרה מול חמאס ולקידומם. חולשת חמאס וחששו מפני אובדן שליטה בגין התנאים המחמירים ברצועה, כושר ההרתעה של ישראל ויכולתה לסייע רפואית ולהגביר את מאמצי הסיוע לשיקום ההומניטרי, וכל זאת בנוסף לפוטנציאל לגייס תרומות לרצועה ממדינות ערביות מתוקף הסכמי הנורמליזציה, עשויים לסייע בקידום הסדרה לטווח ארוך. מימושה הוא אינטרס חיוני הן בהתייחס לשיפור המציאות הביטחונית בדרום, הן בהתייחס לשיפור התשתית הבריאותית וההומניטרית ברצועת עזה וגם במובן שחיקת האיום האיראני כי בהינתן הסלמה בזירה הצפונית יחבור חמאס למאמץ האיראני לעימות מקביל עם ישראל.